ב-7 באפריל 2011 – בדיוק לפני 15 שנה ויום – נכנסה מדינת ישראל לעידן חדש. כיפת ברזל הופעלה לראשונה באופן מבצעי, ורקטה ששוגרה מצפון רצועת עזה לכיוון אשקלון יורטה על ידי המערכת. באותו יום נקלטה ונבנתה יכולת משמעותית נגד איומים תלולי מסלול - מקרוב ומרחוק, ממספר זירות, ובמאפייני איום משתנים.
במעלה הדרך נקלטה מערכת "קלע דוד" ומייד אחריה "חץ 3", ובכך השלימה מדינת ישראל יכולת אינטגרטיבית רב-מערכתית, מתואמת ומסונכרנת להתמודדות יעילה נגד האיום הבליסטי. במהלך 15 השנים האחרונות חווינו סבבי לחימה מול חמאס ברצועת עזה, אך כל זה היה מעין הכנה לאתגר המשמעותי שהתחיל ב-7 באוקטובר 2023, עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". מדינת ישראל נדרשה להתמודד עם איום עצים ורב-זירתי, כמו גם איום לראשונה של טילים בליסטיים ארוכי טווח מתימן ואיראן. מאז אנו סופרים כבר למעלה מ-1,000 טילים בליסטיים ארוכי טווח מארבעה סבבי לחימה מול איראן ולחימה ממושכת מול החות'ים.
זירת נפילה בחיפה
מעבר לאחוזים
מערך ההגנה האווירית מבוסס על לוחמים, מפקדים ואנשים טכניים מיומנים, מקצוענים וברמת כשירות מהגבוהות שיש. כאלה שמאפשרים את שימור שגרת החירום, את הרציפות התפקודית, את חופש הפעולה למקבלי ההחלטות להחליט בשיקול דעת - ולא מתוך אילוץ של תוצאה כזאת או אחרת.
המירוץ אחרי אחוזי היירוט מתעתע ומשכ(ק)ר, שכן אירוע אחד כמו זה שארע בדימונה, ערד או חיפה אתמול (ראשון) מאפיל על כל אחוז או הצלחה. הציפייה הציבורית להרמטיות ברורה ואולי אפילו מוצדקת, אבל המציאות תובענית ומאתגרת הרבה יותר. הקרב הבליסטי איננו אירוע קל או פשוט, הוא מצרף של הרבה מרכיבים שצריכים להתכנס ברמת דיוק גבוהה למקום וזמן כדי לייצר מפגש עם טיל מאיים בחלל בגובה 100 ק"מ מעל פני הקרקע, או נמוך מכך. אין אירוע אחד שדומה לשני, כל טיל וכל שיגור עם התופעות שלו, חלקן נשלטות וחלקן בלתי נשלטות. השמיים הפכו למימד רווי במטרות, גופים ושאר מעופפים, מה שהופך את המשימה למורכבת עוד יותר.
בתחרות הלמידה ובמירוץ ההתחמשות בין הצדדים, כל צד מנסה להקדים את השני. האויב מנסה וינסה לאתגר את מערכות ההגנה האווירית, ומנגד אנו נדרשים לגמישות מחשבתית ותפעולית, להגיב מהר ובנחישות ולפעול בתנאי אי וודאות מאוד גבוהים. כך היה, כך יהיה וכך פועלים לוחמי מערך ההגנה האווירית באיכות ראויה לכל הערכה.
מה זה שמה בשמיים?
אחד האתגרים שאיתו מתמודד חיל האוויר ומערך ההגנה האווירית, הוא איום כלי הטייס הבלתי מאויישים המשוגרים על ידי חיזבאללה. אמנם, כלים שלפני שנתיים הצליחו לחדור ולאיים לא פעם על ישובים, בסיסים ותשתיות בחזית ובעורף האזרחי – הפכו שחקנים פחות משמעותיים. כיום, מול אותו איום, מצליח חיל האוויר ליירט מתוך כ-230 כלים בלתי מאויישים כמעט את כולם. פחות מ-5% הצליחו לחמוק ולחדור את מערכי ההגנה מהקרקע ומהאוויר – עוד הוכחה להתאמות ולבניית היכולות של צה"ל בתחרות האין-סופית להיות צעד אחד לפני האויבים שלנו.
גם ביום כזה, אחרי פגיעה קשה של טיל בעיר חיפה, עם כישלון במשימת היירוט (אין דרך אחרת לתאר את האירוע), רק תחקיר אמיץ, נוקב וממצה כמו שחיל האוויר בתרבות הארגונית שלו יודע לבצע, יבטיח שנהיה טובים ומוכנים יותר לקרב הבא שבוא יבוא.
מתכון מנצח
התביעה להצלחה מלאה היא זאת שמניעה את חיל האוויר ומערך ההגנה האווירית למצוינות ולמקסום היכולות. תמיד יחסר האחוז הקטן, ההחטאה הבודדת והפספוס שיעלה את התהיות והשאלות. גם אז ראוי לזכור שאלה אותם לוחמים ואותן מערכות שמצילות חיים ומאפשרות את השגרה ברוב המוחלט של המקרים.
החוסן האזרחי מורכב מאיכות ההגנה האווירית שמאפשרת את הרציפות התפקודית, יחד עם המשמעת האזרחית שממזערת את הפגיעות בגוף, ומעליהם תחושת הביטחון שנותנת את המרחב למקבלי ההחלטות לפעול עם מינימום אילוצים פנימיים. כל אחד מהמרכיבים מפצה ומשלים פעריו של האחר - ויחד הם מכפילי כוח.
הכותב: תת אלוף (מיל) צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו