לקראת סיומו של השבוע הרביעי ללחימה עם איראן, ובזמן שצה"ל הולך ומעמיק את אחיזתו בדרום לבנון, פרוס עד הקו הצהוב ברצועת עזה ונדרש לשמור על עשרות יישובים חדשים ביהודה ושומרון, בחר הרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר, לומר לקבינט המדיני־ביטחוני את המובן מאליו: צה"ל צריך עוד חיילים, ועכשיו.
"צה"ל הולך לקרוס לתוך עצמו", הודיע זמיר לראש הממשלה ולשרים הבכירים בישיבת הקבינט, בזמן שאלו עסקו בשאלת הקמת יישובים חדשים ביו"ש, שמן הסתם יצריכו את הגדלת הסד"כ ביהודה ושומרון. "אני מרים עשרה דגלים אדומים", קבע רא"ל זמיר, והוסיף: צה"ל צריך עכשיו חוק גיוס, חוק מילואים וחוק הארכת שירות חובה. המילואים לא יחזיקו מעמד, התריע.
חסרים 12,000 לוחמים
דבריו של רא"ל זמיר מבטאים דאגה גוברת במטה הכללי של צה"ל על רקע ריבוי המשימות המוטלות על הצבא, שאינן מותאמות לסד"כ הקיים. ואם לא די בכך שהמשימות מתרבות, אם לא יהיה שינוי בחוק, בחודש ינואר הקרוב יעמוד שירות החובה על 30 חודשים בלבד, וצה"ל יידרש לשחרר בבת־אחת אלפי חיילים משירות סדיר. המשמעות היא פער של אלפי חיילים נוספים, בזמן שהצבא זועק כבר חודשים כי חסרים לו כ־12,000 חיילים, מהם כ־7,000 לוחמים.
רק כדי לסבר את האוזן בנוגע לעומס המשימות המוטלות על הצבא: בימים האחרונים מתרבים הדיבורים בצמרת מערכת הביטחון על הקמת "רצועת הגנה" או "מרחב אבטחה קדמי" של צה"ל בשטח לבנון. יש שיגידו שזהו שם מכובס או שם אחר ל"רצועת ביטחון" בדרום לבנון. לא ברור כמה זמן יידרש צה"ל להישאר בדרום לבנון, אך כל עוד לא יימצא פתרון אחר - בדמות הסכם מדיני טוב עם ממשלת לבנון, או סיכום אחר שיספק את ישראל - קיים סיכוי לא מבוטל שהכוחות יישארו עמוק בשטח לבנון, ייתכן שלתקופה לא מבוטלת.
נכון לרגע זה, צה"ל מרחיב את פעילותו בתוך שטח לבנון, במרחק של כ־8 ק"מ מהגבול, לעיתים יותר ולעיתים פחות, בהתאם לתוואי השטח, כשההישג הנדרש הוא מניעת איום ירי ישיר, בעיקר של נ"ט, לעבר יישובי הצפון.
בצבא מדברים על "תוכנית סדורה" ועל חיסול יותר מ־750 מחבלים בחודש האחרון, ומציינים את חשיבות פיצוץ מרבית הגשרים לאורך הליטאני, שנועד למנוע חזרה מהירה של תושבי דרום לבנון לבתיהם. למרבה הצער, למרות שהלחימה בלבנון מתנהלת בזהירות, היא גם גובה קורבנות קשים בקרב החיילים, כפי שראינו ביממה החולפת.
תיעוד מפעילות כוחות חטיבה 226 והשמדת תשתיות חיזבאללה בדרום לבנון \\ דובר צה"ל
מאות שיגורים מלבנון
אלא שבינתיים הירי מלבנון לעבר העורף הישראלי ולעבר כוחות צה"ל הנמצאים בשטח לבנון הולך וגובר: ביממה החולפת שוגרו מאות פצצות מרגמה ורקטות לעבר הכוחות ולעבר יישובי הצפון, כ־100 מהן חצו לשטח ישראל, והיתר נועדו לפגוע בכוחות שמעבר לגבול. רוב הירי ממוקד לצפון, אך בלילה הקודם שיגר חיזבאללה גם כחמש רקטות למרכז הארץ. ההערכה בצה"ל היא שהירי מצד חיזבאללה גובר ככל שצה"ל מעמיק את אחיזתו בדרום לבנון.
איראן, מצידה, מנהלת כלכלת חימושים, וממשיכה בקצב ירי של כ־10 עד 15 טילים ביממה, לעיתים מעט יותר, לעיתים פחות. על פי ההערכות, היא יכולה להמשיך כך עוד שבועות, אך אם תעריך שטראמפ קרוב לשרוק את שריקת הסיום, לא מן הנמנע שתגביר את קצב האש כדי להוכיח שידה על העליונה.
אין חולק שבכל הנוגע לאיראן אנו נמצאים בצומת מערכתי. למרות כל ההערכות המלומדות בצמרת המדינית־ביטחונית בישראל בדבר מועד ואופי הסיום המשוער של המלחמה, האמת היא שאף אחד לא באמת יודע מה יקרה, שכן ההחלטה אם לסיים את המערכה באיראן ומתי נתונה בידיו של אדם אחד: נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. למעשה, יש מתח מובנה בין הצורך של טראמפ לעמוד במילתו בנוגע למניעת גרעין מאיראן לבין טראמפ איש העסקים, המבין היטב את מחיר מלחמת האנרגיה שהתפתחה.
התרחישים בזירת איראן
בישראל מדברים על כמה תרחישים אפשריים בימים הקרובים: טראמפ יכריז בטווח זמן מיידי על ניצחון חד־צדדי ויסיים את המערכה; ינסה להגיע עם האיראנים להסכם כלשהו שבו הוא מקבל מהם את מצר הורמוז או את האורניום המועשר; או שיחליט להמשיך במערכה לפרק זמן מסוים נוסף לשם העמקת ההישג הצבאי.
בהיעדר התקדמות ממשיך במו"מ בימים הקרובים, יכול הנשיא ה־47 לממש את האיום שלו ולבחור בהסלמה ניכרת, שעשויה להיות בדמות תקיפת אתרי תשתית איראניים, פריצת מצר הורמוז או השתלטות של כוח אמריקני על האי ח'ארג. במערכת הביטחון מעריכים כי ישראל תעודכן מראש בהחלטתו, והדעה הרווחת היא שטראמפ לא יפעל באופן מובהק נגד האינטרס הישראלי.
לפי גורמים ישראלים, אם האיראנים יקבלו את הסכם 15 הנקודות שהציג טראמפ, יהיה זה בגדר כניעה, המתכתבת היטב עם האינטרסים הישראליים.
מבחינה צבאית, אומרים בצמרת מערכת הביטחון, ההישגים שאליהם הגענו עד כה הם טובים, אבל אילו היו שואלים את צמרת צה"ל, היא היתה מבקשת עוד שבוע־שבועיים לשם מקסום ההישג, ובעיקר לטובת השמדה עוד יותר יסודית של התעשייה הצבאית האיראנית. בישראל לא היו רוצים שהמלחמה תימשך עוד הרבה מעבר לכך - בין השאר בשל ענייני מלאי חימושים ומיירטים, שכרגע מספיקים ללחימה בהתאם לתוכניות, אך בשלב מסוים יתחילו לאזול.
אורניום במוקד
איך שלא מסתכלים על זה, נדמה שסוגיית הפלת המשטר האיראני, שקסמה כל כך לצמרת הישראלית והאמריקנית לפני כחודש, לא תתרחש בטווח הזמן המיידי. אם זה המצב, כל סיום של המערכה שלא כולל הוצאת כ־430 ק"ג האורניום המועשר מתוך איראן - יהווה לא פחות מכישלון וסכנה קיומית למדינת ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו