זמן קצר לאחר שסיימו לתפוס קו ביהודה ושומרון, לוחמי גדוד 50 של חטיבת הנח"ל הגיעו שלשום (ראשון) לאזור הצפון, שם תרגלו לוחמה הררית בשטח סבוך - לקראת הצטרפותם ללחימה בדרום לבנון. בתקופה האחרונה אוגדה 162 מכינה את עצמה לכניסה לארץ הארזים, שבה נמצאות כבר שלוש אוגדות צה"ליות, במסגרת הכוננות להעמקת הפעילות הקרקעית של צה"ל בגזרה. "אנחנו מסירים פה היום קצת חלודה בכל הקשור ללחימה בשטח פתוח", פותח סמח"ט הנח"ל, סא"ל ע', אליו הצטרפנו.
"התרגיל הגדודי הוא הסיום של שבוע אימונים אינטנסיבי שכלל נהיגה בתנאים מבצעיים, שטח הררי, צליפה, סבך ואיומי מרגמות ונ"ט, לקראת העלייה של החטיבה ללבנון, שם הלוחמים יפגשו איומים מהסוג הזה בדיוק". ואכן, במהלך השבוע החולף תרגלו הלוחמים לחימה בשטחים שונים, ועברו שיעורי רענון על מטעני חבלה.
אחרי לחימה ממושכת של החטיבה בעזה ותפיסת קו בחודשים האחרונים באוגדת יהודה ושומרון, הלוחמים הגיעו לתרגיל שונה - כזה שמצריך מהם פיתוח יכולות אחרות מאלה שהתרגלו אליהן עד כה. "גם בעזה וגם ביהודה ושומרון העיסוק שלנו היה, בעיקרו, בשטח בנוי", מסביר הסמח"ט. "בלבנון הסיפור שונה לגמרי. מדובר בלחימה אלימה, אינטנסיבית, לטווח ארוך, כזו שדורשת מאיתנו למצות את כל האמצעים שיש לנו להציע. לכן, אחת המטרות שאנחנו מבקשים להשיג בתרגיל היא יצירת שפה משותפת ואחידה בין כל הפלוגות לקראת עלייתן לגבול הצפוני, תוך חיזוק הביטחון של הלוחמים".
לחשיבות השפה המשותפת שעליה מדבר סא"ל ע' נחשפנו ממש בימים האחרונים, במיוחד לאחר הטרגדיה שאירעה שלשום במשגב עם, שם נהרג עופר (פושקו) מוסקוביץ מירי ארטילרי של כוחותינו. על פי ממצאי התחקיר הראשוניים, הירי כוון בכלל לכפר א-טייבה בדרום לבנון, במטרה לסייע לכוחות צה"ל שכבר נמצאים באזור. בפועל, חמישה פגזי סוללת תותחנים נורו בזווית שגויה לעבר משגב עם, קילומטרים מהאיתור המקורי, כאשר אחד מהם פגע במוסקוביץ.
"בין היתר, המטרה שלנו פה היא להצליח לסנכרן את הפעילות של כל הלוחמים ולצמצם את היתכנות אירועי הדו"צ", אומר קצין עמו אני משוחח בתרגיל. "במהלך המלחמה ראינו לא מעט אירועים כאלה, שחלקם הסתיימו באסונות ממש. אני מקווה שהתרגיל ימזער את הטעויות הללו, שבהרבה פעמים ניתן למנוע אותן מראש", הוא מוסיף.
"אנחנו לא בהכרח יודעים מה מחכה לנו"
"הגזרה שאנחנו מגיעים אליה חדשה, הקרקע אחרת", מתאר מ"מ בגדוד, שממתין בינתיים בכפיפה להוראת הסתערות, כשאני שואל אותו על הקשיים הצפויים בגזרת הלחימה החדשה-ישנה. "האויב שונה ממה שפגשנו בעזה וביהודה ושומרון, וגם העונה מזמנת לנו אתגרים מסוימים. כחי"רניקים", הוא מסביר, "קשה לנו להגיע רגלית עם כל המשקלים לתוואי השטח הזה, שכולל הרים וגיאיות ולאו דווקא מבנים צפופים כמו שאנחנו מכירים מגזרות אחרות. עם זאת, זה לא יעצור אותנו. אנחנו מתכוננים כדי שיהיו כמה שפחות הפתעות בשטח".
לוחם נוסף שמצטרף לשיחה מסביר על ההבדלים כפי שהוא רואה אותם: "ביהודה ושומרון אנחנו במצב הגנתי יותר ומביאים את הסכנה אלינו על מנת לנטרל אותה. בעזה אנחנו התקפיים הרבה יותר, ומטהרים אקטיבית את האזורים שאנחנו רוצים להיכנס אליהם ולפעול בהם. בלבנון התמונה מורכבת יותר, לא בטוח מה יהיה אופי המערכה באזור שבו לא פעלנו מאז 2006, ובעיקר - אנחנו לא בהכרח יודעים מה מחכה לנו".
בתרגיל עצמו התבקשו הלוחמים להסתער על גבעה שבה מסתתרים, לכאורה, מחבלים מארגון הטרור חיזבאללה, ולכבוש אותה תוך טיהורה. "יש לנו מחלקה אחת שיוצרת את ההגנה, מחלקה אחת שיוצרת את החיפוי ומחלקה אחת שיוצאת לאיגוף ולהתקפה מאסיבית", מסביר קצין האג"ם, רס"ן א', שמפקח על התרגיל מקרוב.
"במקביל, יש לנו פלוגה שמסייעת מאחור ומספקת תצפיות ורחפנות. מבחינת המורכבות, מדובר בתרגיל פשוט למדי; אין פה רק"ם (רכבים קרביים משוריינים), כלים כבדים או אש משמעותית. למעשה, זה התסריט הדומה ביותר שיפגוש את הלוחמים עם כניסתם ללבנון - כניסה 'חלקה' יחסית, עם מעט אש ועם הגבלות GPS. לכן, הם צריכים לחזור ליסודות - חי"ר, חי"ר ועוד פעם חי"ר", הוא אומר. לדבריו, "הם יודעים שאנחנו הולכים לתקופה ארוכה של נשיאת משקלים, מזג אוויר מתעתע עם גשמים, קרקע קשוחה וריצות ארוכות מכפר לכפר. זו ההכנה האולטימטיבית עבורם".
המבחן הראשון בשטח
מלבד הגזרה החדשה, זו גם הפעם הראשונה שבה מפקד הגדוד, שנכנס לפני ימים ספורים לפקד על הנח"לאים מגדוד 50, פוגש את הלוחמים שלו בפעולה. "זו פעם ראשונה שהמג"ד שלנו רואה אותנו ואנחנו רוצים להוכיח לו שאנחנו יודעים להיות התקפיים והגנתיים", מסביר אחד הלוחמים. "אנחנו רוצים להרגיש איתו בנוח ושהוא ירגיש איתנו בנוח, ואין טוב ממראה עיניים. אני מקווה שהוא מבסוט עלינו", הוא צוחק.
כך, דקות לאחר "כיבוש" פסגת ההר בהצלחה, הלוחמים כבר יורדים חזרה, בדרכם אל אוטו הגלידה שהגיע בתזמון מדויק לסיום התרגיל.
"היינו טובים, אנחנו במוכנות מלאה ונותר לנו רק להיכנס", מציין מפקד צוות מחויך שמסיים לרדת מההר שטיפס עליו זה עתה. לסיום, אני שואל אותו מה המהות של הפעילות שלו ושל לוחמיו, כפי שהוא וחבריו לגדוד תופסים אותה.
"אנחנו פועלים מתוך תחושת שליחות עצומה ואנחנו עושים את זה עבור התושבים", הוא משיב. "אנחנו נדאג שתושבי הצפון יוכלו לגור בו ברוגע. זו השליחות שלנו, ואנחנו נעשה את כל מה שאנחנו יכולים על מנת לממש את המטרה הזו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו