ביטול האולטימטום לאיראן: טראמפ הבין שאין לו מה להרוויח

אין סיבה להתרגש מביטול האולטימטום של טראמפ ומהחלטתו שלא להפציץ את רשת החשמל של איראן. צעד כזה היה מנוגד לאינטרס האמריקני ולמטרות המלחמה. הנשיא, כך נראה, הבין בדיעבד שמוטב לרדת מהעץ מאשר ליצור משבר מיותר.

כדי להבין מה קרה, יש לחזור לשבוע שעבר. לבקשתו של טראמפ, ישראל תקפה מתקן איראני להפקת גז. היה זה ניסיון לבחון את תגובת איראן ולבדוק האם פגיעה כזו תרתיע את מה שנותר מהמשטר. עם זאת, כדי שלא להעמיד את ארה"ב במבוכה במקרה שהמהלך ייכשל, סוכם כי חיל האוויר הישראלי יבצע את הפעולה, בעוד טראמפ יעמיד פנים שלא ידע עליה.

כך אכן קרה, ונתניהו מצדו שיחק את המשחק במלואו. עד כדי כך היו השניים מתואמים.

אלא שאיראן לא מצמצה. להפך, היא הגדילה את ההימור ופגעה במתקני אנרגיה של מדינות המפרץ. טראמפ, בתגובה, התייצב הפעם חזיתית מולה ודרש את פתיחת מיצרי הורמוז. באולטימטום המפורסם העניק לאיראן 48 שעות, אך המשטר המשיך בקו התוקפני. יש להודות - האיום לא הרתיע אותו. הרי האסטרטגיה האיראנית היא: "אולי אמות, אבל בדרך אקח איתי את כולם".

בד בבד, במהלך שתי היממות הללו זינקו מחירי האנרגיה בעולם, ובנו של השאה קרא לטראמפ לחזור בו. לדבריו, פגיעה בתשתיות החשמל תפגע בעיקר בעם האיראני, שכבר סובל. כלומר, מימוש האיום היה פוגע בארה"ב יותר מאשר במשטר, שאינו מגלה רגישות למצוקת אזרחיו.

התפתחות כזו אינה חלק ממטרות המלחמה. בנוסף, כפי שנכתב הבוקר, גם פתיחת המיצרים אינה יעד מרכזי. סגירתם אולי מביכה את האמריקנים, אך מדינות אחרות נפגעות מכך הרבה יותר.

על כן נמצא התירוץ בדמות "שיחות בונות" עם איראן, שהטון שלהן מצא חן בעיני הנשיא. ייתכן שיש בכך ממש, שכן כבר ימים מתרבות השמועות על ניסיונות לסיים את המלחמה בהסכם.

כך או כך, הירידה של טראמפ מהעץ הייתה צפויה ואף מוצדקת. בשבוע הקרוב השווקים צפויים להתייצב, מחירי האנרגיה לרדת, והלחץ על המשטר האיראני להימשך.

לעיתים עדיף לסגת מאיום מיותר, מאשר לדבוק בו ולהסתבך - יחד עם העולם כולו - ללא תוחלת.