השאלה התלויה בחלל האוויר הישראלי היא לאן המערכה הולכת, ובמיוחד כיצד ומתי היא אמורה להסתיים. כדי להשיב על שאלה זו מתחייב ניתוח תמציתי של שלושת השחקנים העיקריים: ישראל, איראן וגרורותיה, וכמובן ארה"ב ונשיאה טראמפ.
באשר לישראל, הרי שבראשית המערכה, ובמיוחד אחרי חיסול המנהיג העליון והצמרת האיראנית, היה נדמה כי ישראל חותרת להחלפת המשטר (regime change), אך תוך זמן לא רב החל הדיבור של נתניהו-כץ להתמקד בחיסול תשתיות הגרעין והטילים, ולשם אכן כוון חיל האוויר הישראלי.
המודיעין האמריקני: המשטר באיראן ״שלם״ אך הוחלש
מה יספק את נתניהו-כץ באיראן, כמו גם בלבנון, כתמונת ניצחון - איש אינו יודע, שכן המטרות המשורטטות הן רחבות ונזילות עד כדי כך שחלק מהדיבורים רומזים על לחימה שתימשך חודשים ארוכים, או לכל הפחות שבועות לא מעטים. כיצד ישפיעו פגיעות הטילים הקשות בימים האחרונים על קבלת ההחלטות בישראל - ננסה להבין בהמשך, בסיכום הדברים המשוקלל.
מבחינת איראן ניכרים בשלב זה שלושה מאפיינים בולטים: המערכת השלטונית האיראנית ממשיכה לתפקד למרות הפגיעה הקשה במעגלי ההנהגה המדינית והביטחונית. שנית, יכולת ירי הטילים הכבדים לא נראית בשלב זה כקרובה לנטרול, ולפיכך הנחת העבודה היא שהירי מאיראן ללב ישראל יימשך. שלישית, ואולי בכך טמונה החשיבות העיקרית לשקלול העתיד, ההנהגה האיראנית רואה במתקפה האמריקנית-ישראלית ניסיון לחיסול והכחדה של הרפובליקה האסלאמית האיראנית ואת כלל הישגיה מאז ייסודה על ידי חומייני ב-1978.
יש לזכור כי האתוס האיראני-שיעי מקביל במידה מסוימת לאתוס חורבן הבית היהודי. מבחינתם, החורבן מתבטא ברציחתו של חוסיין בן עלי בקרב כרבלא המפורסם, שבו למעשה ניטלה הבכורה מהשליטים השיעיים והועברה לידי הסונים האומיים, שהשתלטו על מרבית ארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה והפכו את הסונה לזרם המרכזי באסלאם.
בראיית ההנהגה הנוכחית, המתקפה הישראלית-אמריקאית נועדה להחזיר את איראן להיות מדינה לא דתית המשתפת פעולה עם המערב, ובעצם להכחיד את כל הישגי ההנהגה הדתית האיראנית בחמישים השנים האחרונות. מכאן ניתן להבין שמבחינת טהראן מטרות הלחימה הן בראש ובראשונה להיוותר על הרגליים ולשמר את שרידותה של הרפובליקה האסלאמית.
אפשר, אם כך, להניח שאיראן לא תמהר להכריז על כניעה, וספק אם על אף הפגיעות הכבדות שספגה תסכים כיום להסדר מדיני הכרוך בפרוקה מגרעין; סביר יותר כי תיאות להסדר הפסקת אש בלתי מחייב, ותו לא. באשר לארה״ב של טראמפ, הרי שהולכים ומתרבים הסימנים כי הממשל האמריקאי מבקש לסכם את המערכה, בין היתר נוכח השפעתה השלילית על מחירי האנרגיה, וכי למעשה טראמפ עצמו עדיין לא קיבל החלטה, שכן הניצחון איננו מזהיר דיו לטעמו.
זאת בשעה שמיצרי הורמוז, על משמעותם למשק האנרגיה העולמי, עדיין נשלטים על ידי טהראן באמצעות מערך הטילים והכטב״מים שלה. קשה לנחש לאן טראמפ מכוון ומהו דפוס סיום המערכה שיהיה מקובל מבחינתו, והאם אכן ארה״ב תממש בקרוב את איומיה להשתלט על האי חארג׳.
כשמשקללים את כל הרכיבים הללו ניתן להעריך כי ראשית, המערכה מול איראן וחיזבאללה עשויה להיארך שבועות ואולי אף מעבר לכך. בנוסף, יש לקחת בחשבון שהמשטר הנוכחי באיראן ינקוט בכל אמצעי העומד לרשותו על מנת לדכא כל רמז של התנגדות פנימית. כאן יש להדגיש כי אנשי משמרות המהפכה, המושלים כיום בכיפה, הם אגרסיביים יותר מחלק ממקבלי ההחלטות שחוסלו זה לא מכבר.
בהמשך לכך, יש לקחת בחשבון כתרחיש מסוכן כי המשטר הנוכחי בטהראן ינסה להשיג יכולת גרעינית צבאית - אם באמצעות השלמת הפיתוח העצמי בחשאי, ואם באמצעות ניסיון לקבל "מכשיר מן המדף" הצפון-קוריאני או אולי אף הרוסי, וזאת בהתחשב בקרבה הרבה בין טהראן למוסקווה. זאת כ"קלף ביטוח" לשרידות השלטון.
מי שיכול אולי לשנות את כיוון הדברים הוא הנשיא האמריקאי, ולגביו קשה להתנבא, שכן מאז ראשית המלחמה אין זה ברור לאן חותרת ארה״ב. אם אכן יחליט טראמפ להעלות את גובה ההימור ולכבוש את האי חארג׳ - יהיה בכך תרומה נוספת לסיכויי התמשכות המערכה לאורך זמן.
שורה תחתונה: על ישראל להיערך למערכה ארוכה וממושכת, כולל בכל הנוגע ליכולת ההתגוננות שלה מול המשך ירי מלבנון ומאיראן, ולפקוח עין על תרחיש האימים - השגת מכשיר גרעיני בלו״ז מואץ.
חיים תומר - לשעבר ראש אגף המודיעין וראש אגף תבל במוסד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
