"נכנסתי עם צה"ל ללבנון - ראיתי משם את ביתי בק"ש והבנתי הכל"

שעות ספורות לאחר הירצחו של עופר (פושקו) מוסקוביץ, מהחקלאים הוותיקים ודמות שהפכה לאחת המזוהות עם הצפון, מפגיעה ישירה ברכבו, אופיר יחזקאלי, לשעבר סגן ראש העיר קרית שמונה, קורא "להפסיק לנהל את המציאות ולהתחיל לעצב אותה". לדבריו, "המשמעות היא מעבר מתפיסה של הגנה על אצבע, לתפיסה של אגרוף. אגרוף של ביטחון, עומק אסטרטגי, התיישבות חזקה ופיתוח אזרחי. אגרוף שמבטיח שהאיום לא יישב על הגדר, ושיישובי הצפון לא יהיו עוד קו חזית".

יחזקאלי, שנולד וגדל בגליל "תחת איום מתמשך של ירי וחדירות" נכנס במהלך מלחמת חרבות ברזל לסיור עם כוחות צה״ל בכפרים השולטים מצפון, לנקודה שבה היה ניתן לראות בבירור מהרכס את קריית שמונה - ואת הבית שלו.

"ברגע כזה מבינים בפשטות את המשמעות האסטרטגית של הטופוגרפיה ואת העובדה הפשוטה שאנחנו אצבע מוקפת מצדדיה, בהחלטה היסטורית שנקבעה בכלל על שולחן השרטוטים באירופה אי שם ב-1920 בהסכמי סייקס פירו ובוועידת סן רמו".

מבחינת יחזקאלי למוד הקרבות, הירי והריצה למקלטים, אחרי 80 שנה של לחימה בגבול הלבנון "מדינת ישראל חייבת להשתלט על כל שטח דרום לבנון עד הליטאני ולהחזיק בו עד לקיומו של הסכם שלום והתפרקות חיזבאללה".

איראן: הזדמנות היסטורית

ב-31.12.1968 שוגרה הקטיושה הראשונה לקריית שמונה שהביאה למותם של שני תושבים. מאז התרחשו חדירות מחבלים ב-1974, ירי רקטי בטפטופים, מלחמת לבנון הראשונה ב-1982, רצועת ביטחון צרה, תקופות מארבים, מבצע דין וחשבון, מבצע ענבי זעם ב-1996, נסיגה מלבנון ב-2000 שהביאה למלחמת לבנון השנייה ב-2006. 17 שנים של התעצמות חיזבאללה עד להצטרפותם באוקטובר 23 לחמאס ולפינוי דרמטי של אלפי תושבים מהגבול תוך גביית מחיר אישי כבד וכעת סבב נוסף.

"עבור מי שגדל בצפון", אומר יחזקאלי, "זו אינה סקירה היסטורית - זו מציאות חיים". לדבריו שיקומה של קריית שמונה ויישובי אצבע הגליל הן משימה לאומית. אך הוא מזהיר, כי "תוכניות להקמת אוניברסיטת תל חי בקריית שמונה, חיבור מסילתי, הקמת רובעים חדשים ופיתוח תעסוקה לא יוכלו להתממש אם התנאי הבסיסי של ביטחון אישי אינו מתקיים. אי אפשר לבנות עתיד באזור שבו כל משפחה יודעת שהסבב הבא הוא רק שאלה של זמן".

בהקשר הרחב של המלחמה מול איראן הוא מצביע על הזדמנות היסטורית. "החלפת המשטר בטהרן וניתוק צינור החמצן האסטרטגי שמאפשר את התחמשות חיזבאללה יכולים לשנות מן היסוד את מאזן הכוחות בגבול הצפון. ברגעים כאלה מדינות נדרשות לחשוב לטווח ארוך - לא רק כיצד לסיים את הסבב הנוכחי, אלא כיצד למנוע את הסבב הבא".

השתלטות על כל אזור דרום לבנון עד הליטאני והתבססות באזור היא בעיניו הפתרון ההולם היחיד. "זה לא יהיה פשוט. זה ידרוש החלטות קשות, מדיניות ארוכת טווח ונכונות לעמוד בלחצים בינלאומיים. אבל ההיסטוריה מלמדת שהעולם מתרגל למציאות שנוצרת".

לשיטתו, "כך היה ברמת הגולן, שהפכה עם השנים לנכס ביטחוני חיוני ומוסכם בפועל כחלק ממדינת ישראל ובהכרה רשמית של העולם כך יכול להיות גם בגליל. לכל הפחות ניתן להחזיק בשטח ולהבהיר כי חזרה לגבולות תהיה רק במסגרת הסכם שלום לאחר פירוק חיזבאללה בדומה לנסיגה מסיני שבוצעה רק לאחר החתימה על הסכם שלום. בדומה למצב בעזה כיום בו ישראל עדיין שולטת בחלקים מהרצועה עד להתפרקות חמאס".

ולסיום הוא אומר, "נכון אנחנו עוברים פה ימים לא קלים עם זמן התראה אפסי אבל אנחנו מוכנים להחזיק מעמד עוד מספר שבועות אם נדע שבסוף יהיה פיתרון אמיתי. אם רוצים גבול יציב - צריך מציאות יציבה. אם רוצים צפון חזק - צריך עומק ביטחוני אמיתי ושקט ל-100 השנים הקרובות לפחות. אם רוצים עתיד לקריית שמונה ולגליל - הגיע הזמן להפוך את האצבע לאגרוף".