החשש: "השותף האסטרטגי" יהפוך לאיום משמעותי על ישראל

לא מעט תיעודים מטרידים חשפו בחודשים האחרונים את שגרת האימונים של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, חלקם לכאורה כחלק מהיערכות לשמירת השלום ברצועת עזה ביום שאחרי. אך נתונים מטרידים העולים מתחקיר עומק של תנועת רגבים שמתבסס גם על תחקיר של תא אוסינט מתארים כיצד אימונים, יכולות ונשקים מתקדמים בידיים הפכפכות עשויים בכל רגע לשמש נגד מדינת ישראל.

בעוד הסכמי אוסלו הגדירו במפורש כי המנגנונים הפלסטיניים יצוידו בעיקר בנשק קל לצורכי שיטור ואכיפת חוק, בפועל,הרשות הפלסטיניתמחזיקה נשק כבד שנועד ללחימה מול צבא - מטולים, מקלעים ורכבים משוריינים מצוידים. בעוד מספר החמושים בהסכמי אוסלו עמד על 18 אלף שוטרים, היום מספרם עומד על פי שלושה - יותר מ־60 אלף חמושים. גם אם הדבר היה אמור ב"הרחבת" הכוחות כפי שנקבע מראש - המספרים האמורים לא עומדים בתקן שנקבע.

אימונים טקטיים

כפי שכבר נחשף בעבר ועולה מהנתונים, לוחמי המנגנונים עוברים הכשרות צבאיות מתקדמות באקדמיות ברחבי העולם: ברוסיה הם מוכשרים בלימודי קצונה ופיקוד, בפקיסטן הם מתאמנים על הפעלת שריון, טנקים וארטילריה, ובמצרים ובאיטליה הם עוברים אימוני צניחה טקטיים.

במקביל, בבסיסי הדרכה בירדן וביריחו, תחת מעטפת של "שיטור אזרחי", מתבצעים אימוני חי"ר הכוללים ירי מרכבי שטח בתנועה, לוחמה בשטח בנוי ושימוש במטעני פריצה - יכולות שנועדו באופן מובהק לפעילות התקפית ולא לאכיפת חוק.

אלא שלא מדובר רק ב"כוחות שיטור" מיומנים, ברשות הפלסטינית מחזיקים ביכולות של יחידות מיוחדות, החלמיחידת הקומנדו 101 שעליה כתבנו בעברב"ישראל היום". היחידה ששמה נבחר באופן סמלי מהיחידה הישראלית שהקים אריאל שרון, היא כוח פריצה וכיבוש המונה כ־2,000 לוחמים.

היחידה מאומנת להשתלטות מהירה על יעדים אסטרטגיים וטיהור מבנים. בנוסף עולה מתחקיררגביםאשר מתבסס גם על תחקיר של תא אוסינט, כי לרשות גם יחידת SAT המונה כ־2,500 לוחמים הפועלים ככוח נייד ומהיר, המיועד ליצור פשיטות עומק בשטח ולתמרון במהירות תחת אש. היחידה מתמחה בשימוש בכלי רכב מהירים, ומאומנת בביצוע ירי מאופנועים תוך כדי תנועה ואמורה להיות הפתעת "הגל הראשון" של מתקפה.

נוסף על כך, חושפים ברגבים את קיומה של "יחידת העטלף" - יחידה מתוחכמת וחשאית של מודיעין מבצעי ולוחמת לילה שפועלת בחשיכה מוחלטת ובסודיות רבה, תוך שימוש באמצעים מיוחדים מבצעיים וטכנולוגיים מהמתקדמים בעולם. היחידה מונה כמה מאות לוחמים שנבחרו בקפידה והמשימה המרכזית שלה היא איסוף "מודיעין מטרה" על ידי חדירות שקטות ותצפיות. הלוחמים מאומנים בביצוע פשיטות "פגע וברח" ללא זיהוי.

חשש מעצימת עיניים

בחזרה למספרים: 60 אלף שוטרים או לוחמים פלסטיניים הופכים את הרשות הפלסטינית עם כוח חמוש הגדול פי שניים ממצבת כוח האדם של משטרת ישראל כולה וקרוב לשליש מכלל סד"כ הסדיר בצה"ל. הפער הכמותי מקבל משנה תוקף בניתוח היחס לאוכלוסייה: בעוד שבמדינת ישראל משרתים כשלושה שוטרים לכל אלף נפש, ברשות הפלסטינית הנתון מזנק ל־19 חמושים לכל אלף נפש - פי 7 מהיחס בישראל. ברגבים מבהירים כי "נתון חריג זה מלמד כי המנגנונים אינם מתפקדים ככוח שיטור אזרחי סטנדרטי, אלא כצבא לכל דבר, המונה חמוש אחד על כל 53 אזרחים".

יש לציין כי לאורך השנים,הנהגת הרשות הפלסטינית פועלת מחד לכאורה כגוף ניהולי שלטוני של האוכלוסיה הפלסטיניתומאידך כגוף תומך טרור ואף מחוללת טרור בעבר כמו באירועי מהומות מנהרת הכותל ב־1996 ופרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000. אז הנשק שניתן למנגנונים לצורכי שיטור הפך במהירות לכלי רצח מאורגן, בגיבוי ובהכוונה של הדרגים הגבוהים ביותר ברשות. גם לאחר מבצע "חומת מגן", שהרס את תשתיות הטרור בערים הפלסטיניות, נותר על כנו התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות, גם אם בחשדנות נלווית.

את הנתונים לא ניתן לנתק מאירועי טבח 7 באוקטובר ועצימת העיניים הכוללת. המשך ההסתמכות על הרשות הפלסטינית כ"קבלן ביצוע" ביטחוני ביהודה ושומרון, מבלי להכיר במציאות שבה המשטרה - צבא ושותף ביטחוני לכאורה, הפכו לאויב, סוללת את הדרך למחדל אסטרטגי נוסף. אנשי תנועת רגבים טוענים כי היכולות הגבוהות והאימונים המתקדמים, לצד החשש מתרחיש "היפוך קנים" שנידון בישראל בהקשרים ביטחוניים רחבים גם לאחר אירועים שבהם השתתפו אנשי הביטחון של הרשות, מעלים חששות כבדים כי המנגנונים כבר החלו בהכנות מעשיות לתרחיש של פשיטה מטווח אפס, בדומה לאירועי 7 באוקטובר.