לומר אמת: זאת כנראה לא תהיה המלחמה האחרונה מול איראן

ישראל נכנסת לשבוע הרביעי של המלחמה באיראן, ומלחמת המשנה בלבנון, עם יותר סימני שאלה מסימני קריאה. יש לה אמנם הישגים רבים בשתי החזיתות, אבל היא עלולה להיגרר למלחמת התשה מבלי שתשיג את מטרותיה.

במערכה העיקרית, באיראן, מתקשה ישראל להוריד את כמות השיגורים לעורף. ההתאמות שאיראן ביצעה - באופי הטילים, בריווח השיגורים, בפיזור הגיאוגרפי - מאפשרות לה להציב איום קבוע על ישראל, שיש לו פוטנציאל להתיש את הציבור יותר מאשר הפגיעות הפיזיות מהטילים.

בינתיים העורף מגלה חוסן מרשים וגם מציית להנחיות, אולם הימשכות המערכה מחייבת מענה וקשב מוגברים מצד הממשלה - בעיקר לבעלי העסקים ולעובדים.

גם הפגיעות המרובות במטרות באיראן, ובכלל זה חיסול הבכירים והשמדת מתקנים ותשתיות, לא מקרבים בשלב הזה את היעד המקווה של קריסת המשטר. איראן הצליחה לאייש במהירות את כל המשרות, ולשמר אסטרטגיה נוקשה של פגיעות-נגד בישראל ובמדינות המפרץ.

כאב הראש העיקרי הוא של ארצות-הברית, שמתקשה לגבש דרכי פעולה שיפרצו את המצור האיראני על מיצר הורמוז. הנשיא דונלד טראמפ לכוד בסיטואציה סבוכה בעניין המיצרים. אם יתעקש, הוא עלול להיגרר למלחמה ארוכה ומדממת משתכנן, שנזק כלכלי כבד בצידה בגלל העליה במחירי הנפט.

אם ייכנע (וכרגע אין סימנים לכך), הוא יאותת לאיראן, ולכל מדינה אחרת בעולם, שהפעלת כוח משתלמת.

סוגיה נוספת שמעסיקה את הממשל היא 460 קילוגרם של אורניום מועשר לדרגה גבוהה שנותרו בידי איראן. אתמול דווח על תקיפה באתר הגרעיני בנתנז, ייתכן שבמטרה למנוע מאיראן לנסות ולחלץ ממנו אמצעים רגישים.

במקביל, דווח כי טראמפ קיים דיון על דרכים להשתלט על האורניום. בהינתן העובדה שהאורניום היה ונשאר עניין ראשון במעלה, לא סביר שנדרשו שלושה שבועות של מלחמה עד שדיון כזה מתקיים: סביר שבוושינגטון (וגם בירושלים) הקדישו מחשבה מעמיקה לדרכים לפתרונו בטרם יריית הפתיחה.

סימני השאלה האלה צפויים להתגבר בימים הקרובים. ניסיון העבר מלמד שנטייתם של קברניטים ומצביאים היא להפעיל עוד כוח, בתקווה שהמצב ישתנה. ספק אם זה יועיל מול איראן - אויב שנתון במצב הישרדותי, ושאינו חס על עמו או על אחרים.

הכתישה הנוכחית באיראן חשובה כדי להרחיק אותה מיכולות בעתיד, אולם על ישראל לוודא שהיא לא עוברת את הנקודה שבה הנזקים שהיא סופגת גדולים מהנזקים שהיא מסבה.

חובה גם לומר אמת לציבור: אם לא יקרה משהו חריג ומפתיע, זאת לא תהיה המערכה האחרונה מול איראן. המסר הזה צריך לעבור גם בהקשר למערכת המשנה בלבנון, שבה ניטעה אצל תושבי הצפון התחושה שבפעם הזאת חיזבאללה ימוגר.

גם כאן, זה לא יקרה; מטרת המבצע כפי שהוגדרה היא להרחיק את האיום מישובי הצפון, ולפגוע בתשתיות של הארגון בדרום לבנון (וגם ברחבי המדינה). ועדיין, אם ממשלת לבנון לא תיקח את העניינים לידיה תחת הסכם, חיזבאללה ישתקם וישוב לאיים בעתיד.

הרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר, ביקר אתמול בצפון ונפגש עם ראש עירית קרית שמונה ועם ראש מועצת מטולה. ביקורו הבליט שוב את מה שיש בצפון, ובעיקר את מה שאין: יש צבא שהופך עולמות כדי להגן על התושבים וגם משמש להם אוזן קשבת, ואין ממשלה שמגבה את זה בצד האזרחי.

הכתישה המתמשכת שעוברים ישובי הצפון בימים האחרונים קשוחה פי כמה מזאת שעוברים שאר חלקי המדינה; לכן היא גם מחייבת פתרון אחר - שטרם ניתן.

תושבי הצפון התפנו מביתם ב-8 באוקטובר, וחזרו לאחר שהובטחו להם שקט וודאות כלכלית, תעסוקתית וחינוכית. השקט התפוגג כבר מזמן, והוודאות מעולם לא מומשה משום שהממשלה תיעדפה כספים לשימור הקואליציה מאשר לשימור הצפון. הימשכות המצב הקיים עלולה לגזור את דינו של הצפון: הפעם, הבטחות ריקות לעתיד טוב יותר כבר לא יועילו.