"מכירים כל אבן, לחימה בלבנון זה בדנ"א שלנו"

בגזרה הצפונית מתעצבת מציאות ביטחונית שונה מזו שהיתה במבצע חיצי הצפון ב־2024 ובתקופת ההמתנה שקדמה לו. הכוחות כבר אינם פועלים רק מעמדות אחוריות, אלא מחזיקים קו הגנה קדמי משני צדי הגבול, עם חופש פעולה רחב יותר ומרחב חשוף ומפוקח.

"אנחנו בהגנה קבועה משני צדי הגדר", אומר אל"ם (מיל') ניר שמרי, רמ"ט חטיבה 226, חטיבת המילואים הצפונית של הצנחנים. "זה שינוי. היינו כאן עם קו הגנה אפס מול אמצעי הלחימה. כרגע קו המגע נראה אחרת. הקרקע חשופה, מרחב האבטחה שלנו הרבה יותר פתוח ויש לנו הרבה יותר חופש פעולה".

מתאמנים ונהנים מהשמש

אנחנו מגיעים למוצב בגבול לבנון בגזרה המערבית. מ־7 באוקטובר ועד הפסקת האש בנובמבר 2024 - כשתם מבצע חיצי הצפון, החיילים כאן היו יעד קבוע להתקפות חיזבאללה. סימני הפגיעות עוד ניכרים במוצב.

הפעם אנחנו נכנסים למוצב שונה. הרכבים הפרטיים ממלאים את החנייה. אפשר להרגיש את המוכנות מצד אחד ואת הנינוחות מצד שני. חדר כושר קטן הוקם לטובת החיילים. והם מנצלים את הזמן להתאמן וליהנות מהשמש האביבית. לפני יותר משנתיים, כשהגיעו לכאן, החיילים הסתוו בשיחים. היום התמונה השתנתה.

בכניסה למוצב אנחנו מקבלים התרעה בטלפונים הניידים - צפי לירי מאיראן אל קו העימות. מסתבר שגם לכאן זה מגיע, כמו לשאר אזורי הארץ. אחרי זמן קצר מתקבלת ההודעה שהאירוע נגמר ושאפשר לצאת.

מיקומו של המוצב מדגיש את החשיבות שבהגנה על גבול הצפון. מתחתינו פרוסה שלומי. אפשר ממש להשקיף מכאן לתוך בתי התושבים. רכס הסולם, שבו ממוקם המוצב, צופה על כל צפון הארץ, עד לחיפה.

מומחים בגזרה

זה הסבב החמישי של חיילי חטיבה 226, ב־7 באוקטובר הם הוקפצו לגזרה הזאת והגנו על הגבול במשך יותר משלושה חודשים. אחר כך היו כאן שוב, וגם תמרנו בגזרה המרכזית של לבנון. הם שהו גם בסוריה וכשהחל מבצע שאגת הארי הם הוקפצו לגזרה שהם מכירים כל כך טוב.

"לחימה בתוך לבנון זה בדנ"א שלנו, אם וכאשר נצטרך להיות שם נוכל לעשות את זה באופן טבעי. בחיצי הצפון נאבקנו לקחת חלק במשימה. החיילים אמרו 'אנחנו 20 שנה מתאמנים לזה וזה הרגע שלנו'", אומר מפקד החטיבה אל"ם (מיל') שמרי.

הוא מדגיש איך להיכרות עם הגזרה יש יתרון משמעותי. "בצד השני היו אנשים מאוד ותיקים. המח"ט שלהם 20 שנה בתפקיד, לא כמו אצלנו שנתיים. אבל גם אנחנו כבר מומחים. אחרי שנתיים וחצי אנחנו מכירים בעיניים עצומות כל שיח וכל אבן. אנחנו יותר בקיאים מההוא מביירות שבא לעשות כאן תגבור".

"חדירת חולייה – תרחיש סביר"

החטיבה מפעילה רחפנים מכל הגדלים, החל מרמת החטיבה וכלה ברמת המחלקה. מה שלא היה בידיהם בעבר הפך כעת למומחיות שלהם. צוות הרחפנים במוצב סורק את הגזרה מהצד השני של הגבול, בניסיון לחפש חוליות נ"ט שעלולות לתקוף את הכוחות בעומק השטח הלבנוני.

"תמ"ס (תלול מסלול) הם יורים ממרחב רב יותר. אנחנו כמעט לא רואים ירי קצר טווח. בחיצי הצפון ירדנו לוואדיות ואספנו מרגמות בכמויות. מדיניות האש שלהם בעיקר טורדנית", אומר שמרי. "חיצי הצפון הרחיק אותם וגרע להם יכולות קצרות טווח. עכשיו הם צריכים להתאמץ כדי להגיע אלינו". 

חיזבאללה משגר בעיקר טילי נ"ט בטווחים שמעל חמישה ק"מ. מטרת החטיבה היא לא לתת להם את ההזדמנות להצליח. למרות השינוי בשטח, האיום לא נעלם, הוא רק שינה צורה.

"לא נתקלנו בחולייה שניסתה לחדור. אבל זה תרחיש סביר מבחינתנו, לכן אנחנו כאן", מסביר המח"ט. "בפעם הקודמת היה כאן סבך, לא ראינו כלום. היום זה אחרת. הכפרים שאני רואה ריקים. ראינו שיירות שעוזבות. מבחינתי, אם רואים שם מישהו שהוא לא ידיד - החיילים יודעים שאפשר לתקוף אותו".

אוזן קשבת לבנות הזוג

כעת, כשהמערכה מתארכת, האתגר המרכזי הוא דווקא העורף האישי של הלוחמים. "זה לא קצר. יש משפחות שמתפרקות", הוא אומר. "אנחנו עושים מאמץ מאוד גדול. הקמנו את צוות 'איתנים'. יש פורטל ללוחם ולבת הזוג, אוזן קשבת, אנשי מקצוע. אפילו סיוע בביורוקרטיה. גילינו שלמילואימניקים אין כוח להתעסק בזה, וכסף פשוט לא נדרש או לא מוגש נכון".

גם תחושת הזמן משתנה. "אמרתי לחבר’ה ב־7 באוקטובר שנהיה כאן חודש־חודשיים. היום ברור, גם בפסח נהיה כאן. וגם אם נוחלף, נחזור מהר. השמיכה קצרה".

ובתוך כל זה, השיבה של התושבים לקו הגבול מוסיפה שכבת אחריות נוספת. "כשהיינו כאן בפעם הקודמת הכול היה ריק. היום התושבים כאן ואתה מרגיש אחרת. בפעם הקודמת חשבתי שפינוי התושבים הוא תקלה".