זעם אפי: המלחמה נכנסת לשלב השלישי

המלחמה נכנסת לשלב שלישי. אחרי השמדת עיקר יכולותיה הצבאיות והתעשייתיות התחרות ההתשתית עליה בנתה איראן את האסטרטגיה שלה אינה עובדת לטובתה. ארה"ב וישראל מסתגלות במהירות לשגרת החירום החדשה ומעמיקות את הפגיעה ביכולת האיראנית השיורית. הקרב על הורמוז ישתנה לטובת ארה"ב כשכוח המשימה הייעודי של המארינס יתייצב באזור בקרוב. הפוטנציאל האיראני לעומת זאת הולך ודועך והמשטר חווה שעון חול קיומי ההולך ואוזל.

כשהמלחמה נכנסת לשבוע השלישי שלה, הולכים וגוברים הקולות השואלים "מה הלאה". מי שעוקב אחר המלחמה בעין צבאית, לא רק דרך פריזמת מחזורי החדשות והתקשורת, כבר יכול להבחין בהתהוותו של השלב השלישי.

השלב הראשון

 "הלם, אימה ועריפה". ארה"ב וישראל בוודאי קיוו שדי יהיה בשלב זה: חיסול צמרת ההנהגה האיראנית והשגת חופש טיסה מלא בשמי איראן, כדי להביא לקריסת המשטר או לפחות לכניעתו. בעיני המשטר האיראני זה היה רגע מכונן, שבו נדמה היה ש"השמים נופלים" עליו.

תגובת טהראן שיקפה מצוקה קיומית חריפה, על גבול ההיסטריה, וכללה שיגורי טילים וכטב"מים לכל עבר. תגובה זו חיזקה את הקואליציה האזורית השקטה מאחורי ארה"ב ותרמה לדילול חריף של מלאי התחמושת האיראני, שנפגע גם מהתקיפות. הוצאת האיראנים מאיזון בשבוע המלחמה הראשון פגעה במידה ניכרת ביכולתם לממש את התוכנית המלחמתית שהוכנה מבעוד מועד - מלחמת התשה שמרכזתה חסימת מיצרי הורמוז.

השלב השני

שלב זה התרכז בהשמדה שיטתית של תשתיות הצבא, של שרשרת הלוגיסטיקה והתעשייה הצבאית האיראנית ובפגיעה במערכת ביטחון הפנים של המשטר.

מהצד האיראני זה היה שלב של התאוששות הדרגתית ותחילת יישום רעיון מלחמת התשה שמכוון ללחוץ על הרצון הפוליטי האמריקאי באמצעות חסימת הורמוז, יצירת משבר אנרגיה וסחיטה אלימה של מדינות המפרץ כדי שהן ילחצו על וושינגטון להפסיק את המלחמה.

לרעיון הזה אחיזה אסטרטגית במציאות; עם זאת, המציאות בשטח והשלבים שכבר נעשו עשויים לשבש את תוכנית המלחמה האיראנית.

השלב השלישי

עתה, עם תחילתו של השלב השלישי, רוב מחסניה ותעשייתה הצבאית של איראן הושמדו וקצב הירי מעיד על כך. ב־19 הימים הראשונים של המלחמה ספגה ישראל בסך הכל כ־10% מן הנזק שנגרם לה במהלך 12 הימים של המערכה ביוני 25. מדינות המפרץ הסופגות את מרבית האש האיראנית מתמודדות כיום עם פחות טילים בליסטיים ויותר כלי טיס בלתי מאוישים; ניתן לשער שהן נמצאות בשלב מתקדם של הסתגלות והתאמת מערכי ההגנה שלהן לאיום.

במקביל ממשיך פיקוד המרכז האמריקאי לאתר ולהשמיד יחידות כטב"ם איראניות. המערכה המרכזית נותרת על השליטה במעבר המים ההכרחי של הורמוז. גם כאן צפויה האפקטיביות איראנית לצנוח בעוד שהיעילות האמריקאית משתפרת בעקביות.

לא רק הצי החמישי וכוחותיו הימיים והאוויריים פועלים באזור. כוח משלוח מיוחד (MEU) של המארינס עם כ־5,000 לוחמים עושה דרכו למפרץ כעת, והוא לא נבחר למשימה זו במקרה. זוהי קבוצת הקרב המתאימה והמוכנה ביותר של ארה"ב שהוכנה בעשור האחרון תחת תפיסת הפעלה חדשה המיועדת בדיוק ללחימה נגד טקטיקות מניעת גישה בים (SEA DENAIL). סביר להניח שמשימתה הראשונה תהיה להשלים את השליטה האווירית האמריקאית במפרץ באמצעות נוכחות קרקעית, ייתכן על ידי השתלטות על האיים שבמיצרי הורמוז, איים שאיראן כבשה בכוח מאיחוד האמירויות לפני כחמישים שנה, או על מיקום קרוב אחר. נוכחות כזו תאפשר למרינס להחזיק נקודות תצפית ושליטה באש על המעבר הימי, לאבטח פינוי מוקשים ולרדוף אחר שיירות טילים, כטב"מים וסירות מהירות איראניות שנותרו במערכת. העובדה ששוק האנרגיה נכנס למלחמה במצב של עודפי היצע מאפשר לארה"ב חלון זמן של שבועות אחדים לפחות להשיב את תנועת המיכליות במיצרים למצב סביר, תחת אבטחה, מבלי להיקלע למשבר אמיתי. 

מלחמת התשה היא תחרות לוגיסטית ותעשייתית. גם כאן ככל הנראה איראן הופתעה: לא רק מההשמדה המוחלטת של שרשרת האספקה והייצור שלה, אלא גם מההתעוררות המהירה של העורף התעשייתי של בעלות הברית. מצוקת המיירטים עליה דווח בשבוע שעבר תהפוך בהדרגה למאזן חיובי בין קצב ההצטיידות והרכש של ארה"ב, ישראל ומדינות המפרץ לבין קצב השיגורים האיראני הדועך. גם בתחומים אחרים נראה כי קצבי האספקה המתגברים עשויים להשוות בקרוב את קצב התקיפה, שעתה הופך גם לממוקד יותר. למעשה ייתכן שהמלחמה הזו היא בדיוק מה שהמערב היה צריך כדי לעבור מדיבורים למעשים ולחזק את תשתיות הייצור הביטחוני שלו.

עקומת הדעיכה של האפקטיביות הצבאית האיראנית פוגשת עקומת צמיחה מפתיעה של הצד השני הן במישור הצבאי והן בזה הפוליטי. הנחישות שמפגינות וושינגטון וירושלים ודאי מפתיעה את טהראן. משטר האייתולות, לעומת זאת, מצוי במלחמת הישרדות אישית: בכיריו נהרגים ונרדפים, מנגנוני ביטחון הפנים נכשלים בסתימת פרצות האבטחה, והציבור האיראני מחמם מנועים לקראת יציאה מחודשת לרחובות בהנחיה של יורש העצר פלהווי. ששעון החול הקיומי שלו אוזל במהירות.

לא רק במפרץ. ישראל מגלה סימנים של שגרת חירום על רקע הדעיכה בקצב התקיפות מאיראן. בצפון רק כמחצית ממאה וחמישים הרקטות שמשגר חיזבאללה ביום חוצות לשטח ישראל, רחוק מהלוות אתגר למערכות ההגנה. באחד מלילות השבוע השני הצליח הארגון לרכז מאמץ ולשגר מטח מרוכז בן כ־200 רקטות; בניסיון לחזור על המאמץ בשבוע שלאחר מכן הצליח רק לשגר כ־40 רקטות. רוב המשגרים אותרו והושמדו מבעוד מועד. צה"ל הכריז במקביל על מילואים נרחב ופועל בדרום לבנון להרחקת האויב מהגבול, תוך השמדה של מה שנותר מהכפרים הלבנוניים שנהרסו כבר במלחמת 2023–2024.

אם השלב הראשון היה זינוק והשני טיפוס, השלב השלישי של המלחמה עשוי להיות כניסה למהירות שיוט. יכולתה של איראן להעניש וללחוץ על מדינות האזור הולכת ומתדלדלת במהירות. בתוך שבועות בודדים עשויים מיצרי הורמוז להתייצב על מצב  "Normally Open", מתוח אמנם, ועד אז יש בשווקים עודף נפט מספיק כדי לספק חלון נשימה.

איראן בנתה מודל מלחמתי שבו הזמן אמור לעבוד לטובתה; המציאות טופחת בפניה. בעלות הברית מסתגלות למציאות של מלחמה ממושכת בעצימות שתפחת עם הזמן, בעוד המשטר האיראני חי בתחושה של זמן שאול.

תא"ל במיל ערן אורטל הוא ראש התכנית ללימודים צבאיים במכון בס"א ולשעבר מפקד מרכז דדו באגף המבצעים. ספרו "המלחמה שלפני" (מודן 2022) זכה בפרס צ'צ'יק לשנת 2025 על "שזיהה לפני המלחמה את המשבר בתורת הביטחון".