בכירים בישראל מודים: הסיכוי להפיל את המשטר נמוך משחשבנו | יואב לימור

בכירים בישראל מודים שהסיכוי להפלת המשטר באיראן נמוך מכפי שהעריכו תחילה, וייתכן שהיא לא תושג גם בתום המערכה הנוכחית. הסיבות לכך הן האחיזה החזקה של השלטון במנגנוני הביטחון, והדיכוי חסר העכבות שהותיר מורא עמוק בציבור האיראני.

בימים האחרונים ניכרת שליטה סדורה יותר של הצמרת האיראנית בנעשה במדינה. זאת לאחר הכאוס ששרר באיראן בעקבות חיסולו של המנהיג העליון עלי חמינאי. ההחלטות מתקבלות בעיקר על ידי מזכיר המועצה העליונה עלי לריג'אני ויו"ר הפרלמנט מוחמד כליבאף. לא ברור אם המנהיג העליון החדש, מוג'תבא חמינאי, שותף לקבלת ההחלטות, או משמש בשלב הזה כדמות סמלית בלבד עבור המנהלים בפועל של איראן.

לריג'אני וכליבאף השתתפו ביום שישי בעצרת ההמונים שהתקיימה בטהרן לציון "יום ירושלים" האיראני. הופעתם נועדה להראות שהעניינים בשליטה, וכי הם לא חוששים להיראות בפומבי. נראה שהמציאות שונה: השניים, וכמוהם בכירים נוספים בצמרת האיראנית, מתנהגים כמבוקשים, בידיעה שהם מטרה לחיסול. חמינאי הבן לא השתתף בעצרת, ככל הנראה עקב הפגיעה שספג במהלך חיסולו של אביו (שבמהלכו חוסלו גם רעייתו ובנו). להמונים הושמעה הקלטה של חמינאי האב מהשנה שעברה.

הפלת המשטר אמנם לא נכללה רשמית ביעדי המערכה באיראן, אולם היא שוקפה כך לציבור. כעת מבקשים בישראל להנמיך ציפיות, בין השאר כדי למנוע תחושת חמיצות בסיום המבצע. בקרב מקבלי ההחלטות בישראל אמנם קיימת עדיין תקווה לשרשרת אירועים שתוביל לקריסה, אולם התרחיש שהמשטר יישאר בידי האייתוללות ותומכיהם נחשב כעת ריאלי יותר - ולפיו מתקבלות ההחלטות.

שלושה כיווני תקיפה

המאמץ ההתקפי באיראן מכוון, לפיכך, לשלושה כיוונים עיקריים. הראשון, לפגיעה במה שמסכן את ישראל: משגרי טילים ומצבורי טילים, וכן מערכות הגנה אווירית שמאיימות על חופש הפעולה של חיל האוויר.

בניגוד להערכות אופטימיות מאוד שפוזרו בידי גורמים שונים, הפגיעה במערכי שיגור הטילים של איראן אינה קרובה להשלמה, אם כי הציד העקבי שמקיים חיל האוויר מקשה עליהם לשגר. זאת הסיבה שבימים האחרונים הם מפנים חלק מהטילים לדרום ולצפון, וכן מנסים לאתגר את מערך ההגנה האווירית באופן ההפעלה והפיזור של ראשי הקרב.

המאמץ השני מרוכז בפגיעה שיטתית בתעשיית הנשק האיראנית, בדגש על מערכי הייצור של טילים וכטב"מים. מזכיר ההגנה האמריקני, פיט הגסת, עמד על כך בשבוע שעבר, כשקבע כי המערכה לא תסתיים עד להשמדה מוחלטת של יכולת הייצור של איראן. מדובר במאות מפעלים, מרכזי מחקר, מעבדות ואתרים נוספים שמושמדים כעת על פי תוכנית סדורה, שחילקה את העבודה בין חיל האוויר לשותפו האמריקני.

גם במלחמת 12 הימים מול איראן ביוני אשתקד פגעה ישראל במערכי ייצור באיראן. הכוונה אז היתה לייצר תנאים להסכם עתידי שיגביל את ייצור הטילים (ואת פרויקט הגרעין) בעתיד. כעת המשימה היא לבצע זאת פיזית, כלומר שגם אם המשטר לא ייפול - ואם לא יושג הסכם בסיום המערכה - תידרש איראן לזמן רב עד שתצליח לשוב לייצור סדרתי של אמל"ח.

המאמץ השלישי מכוון לפגיעה בכוחות הביטחון האיראניים ובמתקנים שלהם. ההערכה היא שעד כה נהרגו כ־4,000 אנשי משמרות המהפכה, הבאסיג' וכוחות נוספים, ונפצעו כפליים ויותר. בין הנפגעים יש מספר קטן מאוד של אזרחים: הסיבה לכך היא שבשונה מחיזבאללה ומחמאס, שפועלים במכוון מקרב האוכלוסייה האזרחית, כוחות הביטחון האיראניים פועלים מתוך מתחמים סגורים שנוחים לפגיעה.

האמריקנים שותפים למאמץ לפגוע בשלושת מעגלי המטרות הללו, ומבצעים פעילות מקבילה להגנת בעלות בריתם במפרץ, וכן במטרה לאפשר חופש שיט במצר הורמוז. למרות זאת, ניכרת רתיעה בקרב מדינות המפרץ מהצטרפות אקטיבית למערכה ההתקפית, בין היתר מחשש שאיראן תעמיק את הפגיעה בהן - בעיקר בתשתיות הנפט.

בישראל סבורים שיידרשו עוד כשבועיים עד למיצוי מטרות המערכה. הרמטכ"ל אייל זמיר הגדיר את ערב פסח, 1 באפריל, כיעד אפשרי לסיומה, ובארה"ב מדברים על סיום אפשרי כמה ימים מוקדם יותר, על רקע ביקורו הצפוי של הנשיא טראמפ בסין בסוף מארס. בירושלים ובוושינגטון קיימת תמימות דעים בשלב הזה שלא להפסיק את המבצע קודם לכן, כדי לא להידרש לשוב ולפעול באיראן בעוד כמה חודשים.

לצמצם את הפגיעה בעורף

בישראל נערכים גם להעצמת הלחימה בלבנון בשבועות הקרובים. זה נובע משתי סיבות עיקריות. הראשונה, הצטרפותו של חיזבאללה למלחמה, כולל מאמץ לשגר את כוחות רדואן מדרום לנהר הליטאני בניסיון לפגוע באזרחים ובכוחות צה"ל. הסיבה השנייה היא ניסיון להעמיק את הפגיעה ביכולות של חיזבאללה ובפעילי הארגון כדי להקל על ממשלת לבנון לאחוז בעתיד במדינה.

כחלק מהרחבת הפעילות העביר צה"ל בימים האחרונים כוחות חי"ר ושריון לגזרת הצפון. חלקם נפרסו בעמדות קדמיות בדרום לבנון, במטרה להרחיק את חיזבאללה מיישובי הגדר. התושבים מוטרדים מטבע הדברים בעיקר מאפשרות של פלישת מחבלים לשטח ישראל, אולם בפיקוד הצפון מוטרדים גם משיגור טילי נ"ט ליישובים. הפעילות כעת נועדה לצמצם את חשיפת היישובים לטילים, ולהוציא יישובים מרוחקים יותר גם מטווח הרקטות.

במערכה הקודמת בלבנון, שכונתה בצה"ל "חיצי הצפון", נמנע חיזבאללה כמעט לחלוטין מלחימת שטח פעילה בדרום לבנון, והסתפק בשיגור רקטות וכטב"מים לשטח ישראל. כעת הוא שינה גישה, ייתכן שתחת הלחץ האיראני או בשל ההצלחה המזערית שלו לפגוע עד כה בישראל באמצעות פעילות מרחוק. זה מחייב את צה"ל להתאמות משום האיום הגובר לאזרחים (שלא פונו הפעם) ולכוחות הקרקע.

ההחלטה להיכנס באופן פעיל ללחימה, והדרך שבה היא מבוצעת, היא טבילת האש המשמעותית הראשונה של נעים קאסם כמנהיג חיזבאללה. קאסם נתפס עד כה כמנהיג חלש והססן, שמבקש בעיקר להנמיך פרופיל אישי וארגוני. בישראל רואים בהחלטתו כעת גם יתרון, משום שהיא מגבירה את החיכוך שלו עם ממשלת לבנון, ואת המוטיבציה שלה לפעול נגד הארגון בעתיד.

מגבירים לחץ על ביירות

המערכה בלבנון הוגדרה עד כה כמשנית לאיראן, אולם בעקבות הירי המסיבי לישראל בליל רביעי האחרון ניתן לה כעת משקל רב יותר. בישראל נערכים להמשיך אותה גם לאחר סיומה של המערכה העיקרית באיראן, אולם לא ברור אם הדבר יתאפשר - בכפוף למדיניות שיוביל טראמפ.

אם תוכרז הפסקת אש, שואפת ישראל לאחוז בשטחים נרחבים בדרום לבנון, ולפנותם בכפוף לפעילות משמעותית של צבא לבנון לפירוק חיזבאללה מנשקו ולפירוז דרום לבנון. ערב המערכה הנוכחית אחז צה"ל בחמש נקודות בשטח לבנון, וכעת הוא מתוכנן לשלוט בשטחים נוספים ואף למנוע חזרת תושבים לחלק מהכפרים בדרום לבנון - במטרה להגביר את הלחץ על ממשלת לבנון לפעול נגד חיזבאללה.