לא לתפוס שטח: זו צריכה להיות מטרת המלחמה בצפון

הפגזת 200 הרקטות בגליל העלתה לתודעת הציבור את חזית הצפון. כבר בשבוע הראשון למלחמה, לאחר היסוס בן כמה ימים, הצליח חיזבאללה לפרוס את כוחות רצ׳ואן בכפרים הנטושים שמדרום לליטאני. מאז נטושה, שוב, מלחמת התשה בין כוחותינו שנערכו בהגנה קדמית ברצועה דקה בגבול לבנון לבין האויב.

כשעל הפרק עומדת המלחמה באיראן, מלחמה הדורשת את מלוא תשומת הלב של חילות האוויר והמודיעין ולא מעט חימושים, מתמהמהת ישראל זה שבועיים מלקבל החלטה על מתקפה להכרעת צבא חיזבאללה. לא רק ההחלטה האסטרטגית על מתקפה, גם השיטה מחייבת עדיין בירור.

מעקב אחרי הדיון הציבורי באולפנים וברשתות, דיון שמשקף בדרך כלל את תהליכי קבלת ההחלטות מאחורי הדלתות הסגורות, מאפשר למפות שלוש אסכולות עקרוניות:

הראשונה: על ישראל לכבוש רצועת חיץ רחבה יותר בדרום לבנון על מנת להבטיח את הרחקת חיזבאללה מהגבול גם בעתיד. השנייה, שגם קיבלה ביטוי בדברי שר הביטחון על תקיפת אחד מגשרי הליטאני: על ישראל לתקוף את מדינת לבנון עצמה כדי לכפות עליה לעמוד בהתחייבותה לפרק את חיזבאללה מנשקו.

האסכולה השלישית: על ישראל להכריע את צבא הטרור של חיזבאללה כדי ליצור יחסי כוחות אחרי המלחמה שיאפשרו ללבנון לשמור את הפירוז והפירוק שלא היה בכוחה לאכוף כל עוד צבא חיזבאללה לא הובס.

משלוש האסכולות השונות הללו, נדמה שהשלישית היא הפחות נשמעת ומדוברת, וחבל. הכרעת הכוח הצבאי המאיים עלינו היא לא רק הבסיס של תורת הביטחון הישראלית אלא גם העקרון המתבקש ביותר בסיטואציה הנוכחית. המדיניות הלבנונית הנוכחית המחישה כי עיקר המחסום בפני פירוק חיזבאללה נעוץ ביכולת הלבנונית, לא ברצון. השמדת תשתיות והחלשת המדינה לא תביא, לכן, לתוצאה הרצויה.

גם הרחבת החיץ בלבנון, מבלי להביס את צבא חיזבאללה עצמו, תהיה חזרה על הטעות של ״חיצי הצפון״ באוקטובר 2024. לא רק שלא ייווצרו התנאים לפירוק צבא הטרור, אלא שיש מקום לחשש שבטווח הארוך חזרתה של ישראל לרצועת הביטחון תשרת את מטרותיו של הארגון ותפתור לו את המתחים הפוליטיים הקשים הנוכחיים. כיבוש ישראלי מתמשך יסייע ללכד סביבו מחדש חלקים רחבים יותר מהציבור הלבנוני.

הכרעת צבא חיזבאללה בדרום לבנון, לעומת זאת, היא לא רק הצעד המתבקש ברמה האסטרטגית, אלא גם הזדמנות אופרטיבית נדירה. למרות השיקום המסוים שעבר, הקרבות של השבועיים האחרונים מעידים על חולשתו הניכרת של חיזבאללה. כוחות העילית שלו לא יוצאים להתקפות אלא נערכים להגנה.

האויב עוד לא למד

האיום המשמעותי ביותר של האויב על תמרון צה״לי מהיר ומשוריין, הנשק ארוך הטווח, נחלש מאוד. טילי הנ״ט המתקדמים, אימת הטנקים שלנו, שוגרו באלפים על בתי הישובים בצפון במהלך שנת 2024. אם לשפוט מהיקף תקריות הנ״ט בשבועיים האחרונים, נשק זה מצוי כעת בידי האויב במשורה בלבד.

נשק ארוך טווח ומאיים אחר, רחפנים תוקפים, עדיין לא הופיע בשדה הקרב בכמויות מאיימות, מה שמעיד על כך שהאויב לא למד, או שעדיין לא הצליח ליישם את לקחי המלחמה באוקראינה. בכל מקום בו כוחותינו מגיעים למגע טקטי קרוב עם האויב, הקרב מוכרע במהירות לטובתנו.

לא רק במישור הטקטי חיזבאללה נחלש. בגבולות המזרחיים והצפוניים של לבנון נפרסו מיטב כוחות צבא סוריה החדש, אויביו המושבעים. האפשרות לפיה כוחות א-שרע, בעידוד תורכי, ינהרו לתוככי לבנון, יטבחו בשיעים השנואים ויספחו את החבלים הסוניים של המדינה היא לחלוטין לא תיאורטית, לא מנקודת מבטו של חיזבאללה שהוביל את הטבח בסונים של סוריה במלחמת האזרחים.

חיזבאללה הוא המודל של צבאות הטרור שקמו על גבולותינו. חמאס הוא האח הקטן, החקיין. בינתיים חמאס שב להשתקם בעזה וחיזבאללה העז להיכנס למלחמה גם אחרי המכות, האוויריות בעיקר, שספג באוקטובר-נובמבר 2024. אחרי שנתיים וחצי של מלחמה, ישראל עדיין לא הוכיחה שיכולתה להכריע אותם באופן צבאי, יעיל ומובהק. מודל צבאות הטרור עדיין נדרש להפרכה.

במישור האסטרטגי - לא נכון יהיה להותיר את חיזבאללה בלבנון מתוך הנחה שהמשטר האיראני עומד ליפול ולכן חיזבאללה עצמו יתייבש ויקמול.

במישור האופרטיבי - בשונה מעזה הבנויה בצפיפות, דרום לבנון מאפשרת תנועות צבאיות מהירות אל העומק, כיתור, בידוד והשמדת כיסי אויב מבודדים. חיזבאללה מבין את תורפתו ועשוי, אם יחשוב שהאיום מתממש, לסגת מהקרב במהירות כדי לשמר את עצמו. אם יושמד או ייסוג – כך או כך ייחשב לכוח מובס וייחלש משמעותית, צבאית ופוליטית. או אז גם האפשרות להרחבת החיץ בדרום לבנון תהיה פתוחה לישראל.

על ישראל לחזור לעקרונות תורת הביטחון שלה. מרחבי חיץ קבועים בשטח האויב הם פתיח למלחמות התשה לא רצויות. כוחו הצבאי של האויב, לא כוונותיו, הוא מושא המלחמה העיקרי. חיזבאללה הכניס עצמו לסיטואציה אופרטיבית פגיעה במיוחד. ספק אם בעתיד תוכל ישראל לקוות לתנאים טובים מאלה.

תא״ל (מיל׳) ערן אורטל היה מפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית באגף המבצעים. אורטל הוא ראש התכנית ללימודי צבאיים במרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר אילן ועמית מחקר מבקר במכון AFPC האמריקני