בערב שישי, שעות ספורות לפני מכת הפתיחה של ישראל וארצות הברית באיראן במסגרת מבצע "שאגת הארי", משפחתה של רס"ן א' עוד המתינה סביב שולחן השבת בבית אחת הדודות להגעתה.
"באופן כללי בימי שישי אני עובדת וחוזרת מאוחר", פותחת א', עוזרת ראש חטיבת המבצעים. "במהלך כל היום בעלי שאל אותי מתי אני חוזרת והשבתי 'מאוחר, אל תחכו לי'. כולם בישראל תהו האם המתקפה תהיה בין שישי לשבת ואם כן באיזה אופן היא תצא לפועל, וכך גם בני המשפחה שלי. כולם שלחו לי הודעות בקבוצה של המשפחה בזמן שאני בכלל כאן, בבור, מתכוננת לשעת הפעולה".
תיעוד ראשון מתקיפות חיל האוויר באיראן
משלא ענתה להודעות, בני משפחתה של רס"ן א' הסיקו כי תחילת המתקפה היא עניין של דקות בודדות. "לא הגעתי לדודה שלי ולא עניתי להודעות, והבנתי פתאום שהמסקנות שבני המשפחה מסיקים עלולות לסכן מאוד את יריית הפתיחה שלנו".
אז, החליטה א' לזנוח את עמדתה במשרד שנמצא מתחת לאדמה ולצאת לכיוון בית דודתה. "קפצתי לחצי שעה, שידרתי שגרה וחזרתי לבסיס לאחר מכן. שאלו אותי המון שאלות, אבל אני לא אדם שמספק תשובות", נזכרת בחיוך.
אותן השעות בבור בבסיס הקריה בתל אביב התבררו כגורליות. "בפועל הייתה קבוצה מצומצמת מאוד שהחליטה על התזמון המדויק של מכת הפתיחה שלנו", מתארת א'. "הקבוצה הזו לקחה בחשבון משתנים רבים, ביניהם גם את כל ההשערות של הציבור.
"הבנו שיריית הפתיחה של המערכה חייבת להישאר חשאית בשל חשיבות מתקפת הפתע, שמסייעת לנו עד היום בלחימה באיראן. עד הרגע האחרון חששנו שהיא תהיה פחות אפקטיבית". בסוף, כזכור, המתקפה המדוברת יצאה אל הפועל בבוקר יום שבת.
בינתיים, במחלקת העומק בחיל האוויר אשר מתעסקת במעגל השלישי השלימו במרץ חידודים אחרונים בכל הקשור לתכנית האופרטיבית לקראת יום הפקודה. "בימים הגורליים לפני מכת הפתיחה היו לא מעט חששות", משתפת רס"ן נ', ראש המדור האופרטיבי בלהק המודיעין בחיל האוויר, ששהתה באותו הזמן בבור חיל האוויר בקריה.
"ראשית, חששנו שהצד האדום יבין את הכוונות שלנו ויפתח במתקפת פתע מקדימה לשלנו. הכנו תכנית סדורה גם לתרחיש הזה וכנראה שההישגים שלנו היו שונים בהתאם, אולם לצד זאת אנחנו גם הבנו באותו הרגע את הערך ואת היתרונות הגלומים בהפתעה שלנו בזירה הזו. זו גם הסיבה שלקחנו בחשבון את תרחיש ההפתעה מצד האיראנים, וגזרנו את המשמעויות הרלוונטיות עבור יריית הפתיחה שלנו".
על פי נ', חשש מהותי נוסף שעלה בדיונים הסגורים בבור קשור היה לשלומם של צוותי האוויר שנשלחו למשימות בעומק איראן – זה שמלווה את הנוגעים בדבר גם היום. "שעות לפני תחילת מתקפת הפתע כבר היינו 'מיושרים' על תמונת המצב והפקודות האופרטיביות, ואפילו הרגשנו איתן בנוח במידה מסוימת. עם זאת, תמונת האיומים שנפרסה בפנינו הייתה מורכבת וחששנו שלא כולם יחזרו הביתה בשלום, ושמערכות ההגנה האוויריות של האיראנים יצליחו להפיל מטוסים שלנו". חששות נוספים התקשרו לטילי הקרקע-קרקע ויכולות השיגור של האיראנים אל עבר ישראל, וכן לסיכויי ההצלחה של מערכות ההגנה הישראליות ליירט את האיומים.
נוהל קרב מאז "עם כלביא"
כאמור, בשעות שלפני היציאה למהלומת הפתיחה הישראלית-אמריקנית, התכנית האופרטיבית לשעות הראשונות התעצבה ומשם התפתחה בכל רגע, בהתאם לתמונת המצב המשתנה. "המטרה של הצוות שלי הייתה לדאוג שהמטוסים מגיעים ליעד שלהם בעומק האויב וחוזרים הביתה בשלום", מסבירה נ'.
"בתהליך התכנון אנחנו מכניסים למשוואה המוני משתנים רלוונטיים דוגמת מערכי הגנה אוויריות, ירי טילים אפשרי ופעולות מקבילות למשימות של המטוסים שלנו, על מנת שטייסי חיל האוויר יקבלו את ההמלצות הפרקטיות ביותר וידעו באיזו דרך להגיע אל היעדים".
יירוט הטיל שנורה הלילה מאיראן לצפון הארץ
עם זאת, כשמו כן הוא, המודיעין המקדים לאו דווקא מצביע על תמונת המצב המדויקת לאותו הרגע בו הטייסים מגיחים מעל המטרות שנבחרו. "תהליך התכנון משתנה כל הזמן בהתאם לאיומים השונים. בפרקטיקה, הוא מתחיל שעות לפני יציאת הגיחה ותפקידנו לוודא שתמונת המצב נשמרת רלוונטית עד לרגע התנעת המטוסים. אז, אנחנו מעבירים את המקל לקציני המודיעין בתאי השליטה של הגיחה הספציפית והולכים לתכנן את הפקודה הבאה, אבל כן, בהחלט יכול להיות מצב בו התמונה משתנה ובהתאם לכך גם המשמעויות עבור אופן ביצוע המשימה".
בתוך כך, נדבך חשוב נוסף בהכנה של כוחות צה"ל לקראת היציאה למערכה מול איראן טמון היה בעולמות ההונאה וההשפעה; מקורות בצבא מציינים כי חלק מכלי התקשורת הישראליים, העולמיים ואף אלה האיראניים היוו "שחקנים משמעותיים מאוד טרם העלייה למגרש", והשפיעו לא רק על הצד האיראני – אלא גם על זה הישראלי. לצד זאת, הכנה מדוקדקת במשך חודשים אחורה הביאה ליצירת מצב מבצעי מתאים עבור הכוחות הישראליים והאמריקניים, שהחליטו לתקוף.
"כבר מהתקופה שאחרי 'עם כלביא' אנחנו בנוהל קרב", משתפת א'. "עם סיום המערכה ביוני ידענו שהגעה של מערכה נוספת היא רק עניין של זמן, ומאותו הרגע הסתכלנו קדימה. לא ידענו מתי הסיבוב השני יגיע ולא ידענו לדמיין כיצד יראה שיתוף הפעולה עם האמריקניים, אבל כבר התחלנו להתכונן".
לדבריה של א', "האמריקנים עובדים איתנו בשיתוף פעולה שכמותו לא נראה מעולם, זו מערכה משותפת על כל המשתמע מכך. זה הבדל משמעותי מ'עם כלביא', אז יזמנו את המערכה והאמריקנים הצטרפו תוך כדי תנועה. הפעם, המטרה שלנו היא לא להכין את עצמנו לפעם הבאה – אלא לדחות אותה כך שהיא תהיה כמה שיותר רחוקה מאיתנו".
רס"ן נ', מצדה, מוסיפה: "בסופו של דבר הציבור לא יודע מה התכנית של האויב, כמה טילים וכטב"מים התכוון לשגר וכמה הצליח בפועל, אבל זה לא אומר שזה לא יקרה בהמשך. מטרתנו להרחיק את היום הזה כמה שיותר".
בטהרן, שיראז ואהוואז: צה"ל בגלי תקיפות בתשתיות משטר באיראן
"עד היום תוהה מה פספסתי ב-7.10"
לנוכח האמירות המבטיחות של הקצינות, אני שואל על הלקחים מהעיוורון המוחלט שאפיין את מערכת הביטחון ערב טבח השבעה באוקטובר, ולא יכול שלא לתהות – האם מדובר בסבב נוסף, גרנדיוזי ככל שיהיה, שלאחריו נקום, חלילה, למציאות הרת אסון כפי שחווינו בשבת השחורה?
"כשישבתי על התחקירים הם הזיזו אותי מאוד מהכיסא", חושפת נ'. "כקצינת מודיעין עמדתי בסיטואציות דומות ובלילות מטרידים לא פחות בגזרות אחרות, שם הייתי צריכה לספק הערכות שאני תוהה היום אם פספסתי. אי אפשר להקפיץ את כל המדינה בשל כל דבר קטן, אבל מצד שני אנחנו חייבים לזכור שאנחנו לא יודעים הכל. הנחת העבודה שלנו צריכה להיות שאנחנו מקבלים רק חלק מהמידע, ורואים רק זווית מסוימת של התמונה".
"אחרי ששמעתי את העדויות של התצפיתניות הגיבורות שאמרו 'ראינו, שמענו, הכל קרה לנו מול העיניים ולא התייחסו אלינו' התחדדה אצלי ההבנה שאנחנו מחויבים לשמור על ענווה ולהקשיב לשותפים נוספים", ממשיכה. "לשמוע לאנשים שנמצאים קרוב יותר, שהם לא בהכרח קציני מודיעין אבל כן מכירים את הגזרה מלמטה, ואולי אפילו טוב יותר ממני. גם בדיונים הסגורים זו האמת שלי, ואני לא מתביישת להרים דגלים אדומים בנושא הזה".
גם הדרגים הגבוהים נוקטים בגישה הזו? או שהם מבטיחים שהם התפכחו, וממשיכים בדרכם?
"הגישה הזו רווחת גם אצל הדרגים הגבוהים", משיבה נ'. "יש משפטים שאחרי השבעה באוקטובר פשוט אסור לנו יותר לשמוע ויש תפיסות שאסור לנו לקבל; לא להסתמך על כוונות, אלא על יכולות. לפקפק תמיד בכל הנחה, ואם מישהו בטוח שהאויב לא מסוגל למשהו – לדאוג שיוכיח ויסביר זאת מכל זווית".
לסיום, אני שואל את הקצינות על המשמעות הנלווית לתפקידי ליבה משמעותיים כמו שלהן. "זה ללא ספק תפקיד חיי", משתפת א'. "אני יודעת שאני עושה את כל המאמצים עבור הילדים שלנו, דור העתיד, ואין לזה שום תחליף. בכלל, מדהים לראות את העשייה של כולם ובעיקר של כולן כאן למטה: בנות זוג, אימהות, קצינות צעירות שמביאות את הכלים ואת היכולות בתפקידי המפתח בצבא עבור ביטחון ישראל".
רס"ן נ' מסכמת: "כשהתגייסתי לא הרגשתי בנוח לדרוש ולכוון גבוה מדי. היום, אני יודעת ומבקשת לומר לנשים בתוך הצבא וגם לצעירות שעתידות להתגייס אליו: דרשו וכוונו כמה שיותר גבוה. יש מקום לכולנו, בכל מקום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו