בימים הראשונים של המלחמה פגשתי בתא"ל (מיל') עמית סער ז"ל, שהיה ראש חטיבת המחקר ב־7 באוקטובר. יצאנו לשיחה בצד ושאלתי אותו: "עמית, איך זה קרה?". עמית, שהיה אדם חכם, נוקב ואיש אמת, אמר לי: "כל המידע היה, לא הסתכלנו נכון על המרכיב הג'יהאדיסטי בתוך מנגנון קבלת ההחלטות של חמאס".
7 באוקטובר היה המחדל הביטחוני הגדול ביותר בתולדות ישראל. ועדת חקירה ממלכתית חייבת לקום כדי לחקור את שורשיו ואת כלל ההיבטים שלו. ובכל זאת, יש כמה היבטים משמעותיים שברור כי היו חלק משמעותי בהגעה לטבח שמחת תורה:
ראשית, התפיסה שלנו את האויבים שלנו ואת הכוונות שלהם כפי שהסביר עמית. זה הוביל אותנו להימנע מלצאת למערכות יזומות מול איומים ויכולות, ולפעול רק מול כוונות פעולה מיידיות או לאחר שהותקפנו.
היבט נוסף טקטי וקריטי הוא היערכות צה"ל בגבולות שלא יכולה להיות דלילה כל כך כפי שהייתה ערב שמחת תורה. היא חייבת להיות מוכוונת להתרחשות סבירה, אבל להיות גם גמישה מספיק כדי להתמודד עם תרחיש חמור יותר שנגזר מיכולות האויב ולא רק מכוונותיו.
וההיבט האחרון הוא המריבות הפנימיות ששידרו לאויבים פונדמנטליסטיים מבחוץ שאנחנו חלשים מבפנים, גם אם זו לא היתה המציאות.
עליונות מדינית וצבאית
ובכל זאת, היכולת של צה"ל להיכנס ולפעול בכל מקום קרקעית, אווירית - מעזה, דרך לבנון ועד סוריה - במחיר כואב אך פחות מזה שצפינו, לצד היכולות הנוספות שהצגנו במבצע חיצי הצפון מול חיזבאללה וגם בעם כלביא ובארי השואג מוכיחות כי בניגוד לטענות שנשמעו אחרי 7 באוקטובר – עשינו נכון מאוד בכל מה שקשור לבניין הכוח.
עם כל הנטל הכבד שמוטל על לוחמינו – צה"ל הוא צבא גדול יחסית, עם יחידות מילואים שהוכיחו את עצמן, עם אמצעים מתקדמים וממוגנים באוויר, בים וביבשה שאין לאף צבא בעולם. לצה"ל יש מודיעין פורץ גבולות, יכולות הגנה אווירית הטובות בעולם ופיקוד עורף שמבצע עבודה פשוט בלתי נתפסת בהגנה ובסיוע לאזרחי ישראל. אין דבר כזה בכל העולם, ואנשי המקצוע עוד יכתבו ספרים על תורת הלחימה של צה"ל שתילמד בכל צבאות העולם.
אי אפשר להיות אדישים לעובדה שבשעות האלו מטוסינו חגים מעל טהרן ומעל מדינה שמספר אזרחיה גדול פי עשרה מאיתנו, במקביל לכך שלוחמינו נמצאים בתוך עזה, איו"ש, לבנון וסוריה.
כשר הביטחון, אחרי הסכמי אברהם, ב־2021, נסעתי לכל מדינות האזור והתחלתי בחסות המעטפת של צבא ארה"ב, שהעביר את ישראל תחת פיקוד המרכז שלו (CENTCOM), לבנות שיתופי פעולה הגנתיים ונוספים. יש לנו הסכמי ביטחון שיש להם ערך ביטחוני, אבל הם גם חלק ממערך אזורי שמאפשר כיום את כל מה שאנחנו רואים במזרח התיכון. שנותנים לנו עליונות מדינית ולא רק צבאית ובנו דה־פקטו את הציר המתון שעומד מול הציר השיעי ומכה בו.
יש מי שטענו אחרי 7 באוקטובר כי רמטכ"לים בנו פה "צבא קטן וחכם", שאין למפקדים שלנו "רוח לחימה", שהתמכרנו לטכנולוגיה. כאלה שראו בכך שחיל האוויר נותן חיפוי אווירי ללוחמי גולני עד רמת המחלקה בתוך עזה – כשל, במקום לראות את ההישג האדיר הזה שחסך לנו חיים של חיילים רבים ויקרים שלנו.
הכוח טמון באחדות
כל ההצלחות האלו לא מנקות את 7 באוקטובר. להפך, הן הופכות אותו לאירוע טרגי עוד יותר. דווקא בניין הכוח הנכון והעוצמתי, דווקא היכולות הקרקעיות, הימיות, המודיעיניות והאוויריות חסרות התקדים – מצריכות מאיתנו ביקורת עצמית נוקבת. ראשית הצירים שלה היא תפיסת הביטחון שלנו.
בנושא המבצעים היזומים והבנת האויבים שלנו, אנחנו מראים תיקון בימים אלו ממש. כך גם בנושא ההיערכות המבצעית בהגנה. חייבים לשמור על הרוח הזו וההבנה הזו ולא להרפות ממנה גם בעתיד.
אך לצערי בימי השגרה אנחנו לא מבינים כמה כוח טמון באחדות שלנו. תיקון אמיתי יושלם לא רק משיפורקו משטר האייתוללות, חיזבאללה וחמאס – אלא שנאמץ תפיסת ביטחון חדשה לישראל. ולא פחות חשוב – שנהיה מאוחדים פנימה.
שנדע לנהל מחלוקות ולא נידרדר למלחמת אחים. שלא נשתמש באיומי סרבנות ולא נדרוס את מערכת המשפט. שנדע לשמור על אחדות והסכמות הרוב ולא ניתן לקיצוניים להסיט אותנו מדרך הישר. שנהיה אחד עבור השני לא רק בעת מלחמה.
הכותב הוא שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, ויו"ר מפלגת כחול לבן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו