אחרי ההלם ממכת הפתיחה: תוכנית המלחמה של איראן

ישראל וארה"ב הפגינו אופוריה בשבוע הראשון למלחמה, ובמידה רבה של צדק. מכת הפתיחה, שגורמי ביטחון הגדירו כ"פנומנלית, עולה על כל הציפיות", הייתה הצלחה מסחררת, ובשילוב העליונות האווירית שהושגה בתוך 24 שעות, האיראנים מצאו עצמם בעמדת נחיתות לקראת המשך המערכה.

אבל בטהרן, למרות ההפצצות הבלתי פוסקות וחיסולי הבכירים, לא מראים סימני כניעה. מעקב אחר המהלכים האיראנים השבוע משרטט את התגובה האיראנית, ואת ההיגיון שעומד מאחוריה. כך בנויה תוכנית המלחמה של איראן:

1. פגיעה במכ"מים: כבר ביממה הראשונה למלחמה השמידה איראן את אחד המכ"מים המרכזיים של ארה"ב במזרח התיכון, שנמצא בקטאר. האיראנים טיווחו גם מכ"מים אחרים במדינות המפרץ, ופגעו ללא ספק ביכולת של המדינות הללו להתגונן מפני מתקפות של טילים וכטב"מים. המהלך הזה גורם גם לגריעת יכולות לזיהוי מוקדם של ירי מאיראן כאן, בישראל. לא מן הנמנע שהמטחים האחרונים לעברנו, שכללו לפעמים מספר מצומצם מאוד של טילים, נועדו בעיקר לבחון את יכולות מערכות הגילוי באזור במצבן החדש והמוחלש.

2. מיירטים: עומס הירי העצום לעבר מדינות המפרץ, ובעיקר איחוד האמירויות, שוחק את כמות המיירטים שבידיהן, עד לרמה שהאמריקאיים נאלצו לעצור משלוחי מיירטים לאוקראינה, במטרה להסיט אותם לבנות הברית שלהם במפרץ. בוושינגטון גם קידמו לים האדום את קבוצת הלחימה של נושאת המטוסים "פורד", אולי כדי לספק עוד יכולות זיהוי ויירוט למדינות המפרץ.

3. נפט: מבין המטרות העיקריות בהן התמקדו האיראנים בימים הראשונים היו מתקני נפט וגז, ובהם מתקן הנפט הגדול בעולם בסעודיה ומתקן הגז הגדול בעולם בקטאר. הפגיעה בתעשיית הנפט אמורה, מבחינת האיראנים, להביא לעלייה במחירי הנפט ולעומס על תעשיית הנפט האמריקנית, אולי שני הדברים שטראמפ מפחד מהם יותר מכל. לא במקרה התרכז פיקוד המרכז האמריקני, סנטקום, בהשמדת הצי האיראני שנועד לחסום בעת פקודה את מיצרי הורמוז, הציר דרכו חולף מרבית הנפט והגז שמופק במפרץ הפרסי. גם מהלך זה קשור לתעשיית האנרגיה, שהאמריקאיים דואגים לה דאגה רבה.

בממשל נוקטים בצעדים אקטיבים נוספים להתמודד עם האיום על התנועה במיצרים. הם יממנו את העלאת הביטוח למיכליות וילוו אותם במסען. כרגע חיל הים האיראני אכן במצולות, כפי שאמר בצדק הנשיא טראמפ, ואולם האיום המרכזי על המיכליות במיצרי הורמוז הם טילי חוף ים, שיש לאיראנים רבים מהם במלאי. יתכן שזה יהיה היעד הבא של המתקפות האמריקאיות לאורך קו החוף. במקביל, האמריקאיים מתחילים בהסרות ראשוניות של סנקציות הנפט על רוסיה, במטרה לאזן חזרה את השוק.

4. כלכלה: הפגיעה בשדות תעופה, בסמלי תיירות ובמתקנים של תאגידי ענק כדוגמת אמאזון, שמרכז דאטא ענק שלה באמירויות הופצץ, נועדו להפעיל לחץ על מדינות המפרץ תומכות המערב, שנשענות לא רק על נפט אלא גם על תיירות, השקעות ותעשיית היי-טק לבניית עוצמתן הכלכלית. מדינות אלה אמורות בתורן להפעיל לחץ על טראמפ לסיים את המתקפה, עניין שכרגע נראה שדווקא לא מצליח לאיראנים.
הפגיעה בתדמית של מדינות המפרץ כמדינות בטוחות עם מסחר חופשי ומיסוי נמוך, אי של יציבות, הוא עניין שאין להקל בו ראש.

5. ראשי המשטר: למרות הלחץ האדיר תחתיו הם נתונים, באיראן משקיעים מאמץ רב בהליך מוסדר של מינוי מחליפים למנהיג העליון חמינאי. מועצת המומחים שבסמכותה לבחור את המחליף אמורה להתכנס בקרוב, למרות הסכנה הברורה להפצצות ישראליות שיסכלו את כל המשתתפים בפגישה. בהקשר זה יש לתת את הדעת על "נרטיב הקורבן" שנףעומד בבסיס האמונה השיעית, שבאופן פרדוקסלי עשוי לתת לאיראנים דווקא רוח גבית להמשך המערכה.

6. פנים: סביר להניח כי תחת האיפול התקשורתי והחשכת האינטרנט, הממסד האיראני מוסיף לפעול בעוצמה נגד התקוממויות עממיות שעשויות לאיים עדיין עליו. נכון לרגע זה המחאות באיראן לא חודשו, בטח שלא בעוצמה בה התקיימו בראשית ינואר. בנוסף, העם האיראני עדיין חושש לצאת לרחובות בשל ההפצצות הבלתי פוסקות.