"דלת חדר התדריכים נסגרת, הכל נשאר מאחור ומבינים סופית שזה קורה"

"האמת, לא חשבתי שמבצע בסדר גדל כזה יצא לפועל. אמנם התאמנו לזה מרגע שרגלנו דרכה בטייסת, אבל האם חשבתי שזה יקרה, ועוד פעמיים בסמיכות כזו, התשובה היא לא. זו זכות להיות חלק מהמלחמה הזו". כך אומר רס"ן (במיל') א', קברניט בטייסת המתדלקים, טייסת 120 שבבסיס נבטים.

רס"ן (במיל') א', נשוי ואב לשלושה ילדים, מספר כי הגיע לבסיס ביום שישי בבוקר, יממה לפני פתיחת המבצע. "נפרדתי מהילדים והאישה, הייתה לי הבנה שהכיוון הוא מערכה עם איראן. הפרידה מהמשפחה הייתה קצת אחרת, עוד רגע של חיבוק, עוד רגע של למשוך את האחיזה. בדרך לבסיס יש מחשבות מסוימות, על לאן זה הולך. מצד אחד זה אירוע שאנחנו מתכוננים אליו, מצד שני יש איומים ומורכבות. מגיעים, הדלת של חדר התדריכים נסגרת, ומשם 100% חדות על המשימה, את כל שאר המחשבות משאירים מאחור. מבינים סופית שזה קורה, ומה הולכים לעשות".

טייסת 120, טייסת המתדלקים, אחראית על צי המתדלקים של חיל האוויר. מדובר במטוסים ישנים, שנכנסים לעשור השביעי לחייהם, ובכל זאת מוגדרים "סוס עבודה". רק כדי לסבר את האוזן, אחד ממטוסי ה"ראם" הותיקים עוד הביא את נשיא מצרים סאדאת ארצה.

"זה נכון, המטוסים ישנים, אבל למטוס יש נשמה משלו, הוא שחקן נשמה, הוא נותן את הכל, כל פעם שצריך אותו", משבח אותו רס"ן (במיל') א'.

"את הטיסה שלי עוטפים הרבה מאוד גופים, יש פקידות מבצעים, יש את גופי התכנון שמתכננים את הנתיבים, את האיומים, את אתגרי החורף, ותופעות מזג אוויר ביחס לאזורי העניין. יש את ההכנה של המטוסים, שנעשית על ידי המערך הטכני. המטוס הזה ותיק, נכנס לעשור השביעי של חייו. לא רואים עוד מטוסים כאלה בחוץ. יש מורכבות של חלפים, אבל אם יש תקלה הצוותים מיומנים ויודעים להתמודד איתה".

טייסת המתדלקים היא למעשה זו שמאפשרת את הזרוע הארוכה של חיל האוויר. "הטייסת מאפשרת למטוסי הקרב להגיע לכל מקום, לייצר גמישות למטוסי הקרב במעגל שלישי. המערכה שבה אנחנו נמצאים זו התכלית של הטייסת", מציין רס"ן (במיל') א'.

"נחים שעות בודדות, וממריאים שוב. זה מפעל שעובד"

מאז יום שבת, א' וחבריו לטייסת, כמו גם כל טייסי חיל האוויר, אנשי הגף הטכני, המתכננים, השולטים בבור, ועוד רבים, לא נחים לרגע. "מאז יום שבת, שגרת היום היא שנוחתים, מכינים את המטוס כמה שיותר מהר למטס הבא, נחים שעות בודדות, וממריאים שוב. זה מפעל שעובד".

כבר עכשיו, בפתחו של היום השביעי למלחמה, אומר רס"ן (במיל') א', הוא וחבריו לטייסת עשו הרבה יותר תדלוקים מאשר ב"עם כלביא". "קבועי הזמן קצרים יותר, יש מאסות גדולות יותר של מטוסי קרב בדרך. כל ההספקים, כל המערכת הזו של חיל האוויר לוקחת עצמה עוד קליק קדימה, אפילו יותר מקליק קדימה, בהשוואה למערכה הקודמת. המספרים גדולים משמעותית".

על החלוקה עם המתדלקים האמריקניים הוא לא מוסמך לדבר, אך רק מציין כי הם "חולקים את השמיים". "אותי זה פוגש בזה שהמרחב רווי וצפוף יותר, התיאום הדוק. אנחנו מכירים איפה טסים ביחס אלינו".

גם על זמני הטיסה הוא לא מפרט, אך רק מציין שזה משתנה, ותלוי בכמה מטוסים צריך לתדלק, לאן הטיסה ומה תנאיה. "בסוף אני שואף להעביר את כל הדלק שאפשר בטיסה. אנחנו מגיעים למינימום דלק בנחיתה, נותנים למטוסי קרב, משאירים קצת לבלת"מים, אם צריך. אנחנו טסים בשטח מאוים, לא הכל עובד כמו בשקפים או בתכנון. אנחנו משתדלים לא לחזור עם דלק ארצה, אלא להעביר אותו הלאה".

האתגרים והתהליך המדויק: "אם אני בענן, מטוס הקרב לא יראה אותי"

מלבד האיומים הברורים על המטוסים, מציין רס"ן (במיל') א' כי גם למזג האוויר בעונת החורף יש השפעה על הטיסה. "העונות האלה של השנה הן פקטור אחר, אלה עונות חורף, התדלוק מתרחש בראייה, צריך לראות אחד את השני. אם אני בענן, מטוס הקרב לא יראה אותי, בטח אם העננות פעילה. זה יכול לגרום לסטייה מנתיב, לגבהי תדלוק אחרים, המשמעות היא גם יותר דלק. וזה בזמן שהכל ממש מתוכנן על השנייה. זמן שווה דלק. ואם לא נעשה דברים כמו שרצינו זה יכול לפגוע בעבודה בקצה".

על התדלוק עצמו, הוא מספר: "אני וטייס הקרב מגיעים לאותה נקודה בשמיים בזמן שנקבע מראש, כשמטוס הקרב מתקרב אלי לנקודה שנקבעה, באותה מהירות. מטוס הראם מופעל על ידי מספר אנשי צוות, אחד מהם הוא הבומר שאחראי על הטסת צינור התדלוק. הוא מכווין את טייס הקרב, נותן לו הוראות הטסה בשמיים, כשהוא נמצא בזווית הנכונה הוא מטיס את צינור התדלוק ומחבר אותו למטוס הקרב". לדבריו, "תדלוק לוקח דקות. אני יכול לתדלק הרבה מטוסי קרב, יותר ממטוס אחד או מבנה אחד באוויר".

בתשובה לשאלה כיצד הם מצליחים לעשות הרבה יותר מעם כלביא, הוא מציין: "הפקנו הרבה לקחים מעם כלביא, הקצב עלה משמעותית. עם כלביא ייצר הבנה מה אנחנו יודעים יותר טוב ומה פחות טוב. התאמנו על זה, על הקצבים, על הדיוק, על המפגשים".

לסיכום חשוב לו לומר: "ברמה הטקטית אתה מסיר איומים על המשפחה שלך. על זה אתה חושב, מה הפעולה ייצרה בקצה והאם העורף חוטף טילים. וכשאתה נוחת ורואה שהורדנו את הקצב, אתה עוצר, מבין ומסתכל ומבין באיזה מבצע אנחנו נמצאים. מודה על הזכות לקחת חלק".