מאחורי שורות הטלפונים, מסכי המחשב והקולות המהירים בקשר, פועל אחד החדרים העמוסים ביותר בישראל מאז פרוץ המלחמה עם איראן. מרכז השליטה של משטרת מחוז תל אביב, מוקד 100, הפך בימים האחרונים למעין מערכת עצבים של העיר: מקום שבו כל פיצוץ, אזעקה או דיווח של אזרח מתנקזים לכדי תמונת מצב אחת גדולה.
בחדר גדול, מואר במסכים, יושבים עשרות שוטרים ושוטרות זה לצד זה. על הקירות מפות, על השולחנות מחשבים שמציגים בזמן אמת את הקריאות מהשטח. הטלפונים כמעט לא מפסיקים לצלצל. כל שיחה היא סיפור אחר: אזרח ששמע פיצוץ מעל הבית, תושבת שמחפשת מקלט פתוח, אדם שמצא רסיס בחצר ועוד.
מאז תחילת הלחימה עבר המרכז למתכונת חירום. אם בשגרה פועל המוקד בשלוש משמרות, כעת העבודה מתנהלת בשתי משמרות ארוכות, כאשר כוח האדם כמעט הוכפל. במקום כשלושים שוטרים במשמרת, פועלים כעת קרוב לשבעים. המספרים ממחישים את העומס: בימים רגילים מתקבלות במוקד כ-4,200 שיחות ביממה. מאז תחילת המלחמה המספר כבר חצה את רף 5,300 השיחות ביום.
"אם בשגרה אנחנו עומדים על בערך 4,200-4,300 שיחות ביממה, עכשיו אנחנו כבר מגיעים ל-5,300-5,400", אומר סגן ניצב חיים טקויה, מפקד מרכז השליטה של מחוז תל אביב. "כל אחד ששומע בום מעליו מתקשר ל-100. אנשים בחרדה ורוצים לדעת מה קרה".
"פיק" חריג
אבל העבודה במרכז השליטה אינה מסתכמת במענה לטלפונים. מאחורי כל שיחה מתגבשת תמונת מצב רחבה יותר של המתרחש במחוז תל אביב. כשעשרות אזרחים מתקשרים כמעט בו זמנית מאותו אזור ומדווחים על פיצוץ או נפילה, המערכת מזהה מיד "פיק" חריג של קריאות. בתוך שניות מבינים במוקד שמשהו קרה.
"מרכז השליטה לא רק נותן שירות לאזרח", מסביר טקויה. "אנחנו גם בונים את תמונת המצב עבור פיקוד המחוז. אם פתאום יש פיק של 15-17 קריאות מאותו אזור, אנחנו מבינים שיש שם אירוע חריג ומתחילים לנתח מה קורה בזירה".
לצד המוקדנים יושבים תצפיתנים שעוקבים אחר מאות מצלמות הפזורות ברחבי העיר. אם התקבלה אינדיקציה לנפילה ברחוב מסוים, הם מנסים לאתר אותה דרך המצלמות. במקרים אחרים מוזנק גם רחפן משטרתי שמספק תמונה אווירית מהירה לזירה. כל המידע הזה מתנקז אל מסכי מרכז השליטה ומשם מועבר לפיקוד המחוז, שמחליט היכן להציב כוחות ומהי הזירה הדחופה ביותר לטיפול.
העומס הגדול מורגש במיוחד ברגעים שלאחר אזעקות. השיחות שמגיעות למוקד מגיעות לעיתים בגלים של חרדה. אזרחים מבקשים לדעת אם המקלט הקרוב פתוח, היכן נמצא מרחב מוגן, או אם מותר לצאת מהבית. אחרים מדווחים על רסיס שנפל ברחוב או על פיצוץ שנשמע מעל הבניין.
"בסוף אזרחים במצוקה יודעים להתקשר ל-100", אומר טקויה. "אנחנו אומרים לשוטרים שלנו לגלות רגישות ואכפתיות. הרבה אנשים מתקשרים רק כדי לשאול שאלות ולקבל תשובה למה שמפחיד אותם".
אחת השיחות שנחרטו בזיכרון התקבלה לפני כמה ימים, אישה עם תינוקת התקשרה כשהיא עומדת מחוץ למקלט סגור בזמן אזעקה. השוטרת במוקד פתחה מיד את המפה הממוחשבת והחלה לכוון אותה צעד אחר צעד למקלט הקרוב. היא נשארה על הקו עד שהאישה נכנסה למרחב מוגן. "זה רגע שממש חימם לי את הלב", מספר טקויה. "השוטרת ליוותה אותה עד שהיא נכנסה למרחב מוגן. אחר כך אמרתי לה יישר כוח על הרגישות ועל השירות שנתנה".
השגרה נמשכת
גם בזמן מלחמה, השגרה אינה נעלמת לחלוטין. לצד הדיווחים על נפילות ורסיסים ממשיכים להגיע למוקד גם דיווחים על פשיעה: גניבות רכב, סכסוכים ברחוב ולעיתים גם ירי בין עבריינים. במקרים מסוימים מתווספת תופעה נוספת, ניצול האזעקות והכאוס לביצוע פריצות וגניבות מעסקים. "במיוחד בזמן מצוקה יש מי שמנסים לנצל את המצב", אומר טקויה. "יש ביזה ויש התפרצויות לעסקים בחסות האזעקות. מבחינתנו זה חמור מאוד ואנחנו מטפלים גם בזה במקביל לכל הזירות".
בחוץ נשמעות לעיתים אזעקות, ובמסכים מופיעים עוד ועוד דיווחים. אבל בתוך מרכז השליטה העבודה נמשכת בקצב קבוע. השוטרים עוברים משיחה לשיחה, מהודעה למפה, ממסך למצלמה.
המסר של אנשי המוקד לציבור ברור. "לא להסס להתקשר למוקד 100", אומר טקויה. "גם בזמן מלחמה אנחנו כאן כדי לתת שירות. אם מישהו רואה חפץ חשוד או נמצא במצוקה, שיתקשר, אנחנו נענה במהירות ונעשה הכל כדי לתת מענה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו