האפשרות לפעילות טרור איראנית בזירה הבינלאומית איננה רק תיאורטית אלא סכנה קונקרטית. בעיצומה של מערכה רב חזיתית מתמשכת, מדובר בדפוס פעולה זמין וממשי, שעלול לעמוד לרשותה ככלי תומך לחימה.
השאלה איננה אם קיימת יכולת כזו, אלא אם תתקבל החלטה בטהרן להפעילה. לאיראן ניסיון היסטורי מצטבר בבניית תשתיות לוגיסטיות ומודיעיניות לטרור ברחבי העולם, ולכן אין לה צורך בהקמתה אלא בריענונה ובהפעלתה. במציאות של עימות ישיר וכולל מול ישראל, ארצות הברית ומדינות נוספות, הרחבת הזירה ושילוב טרור בינלאומי בארסנל שלה עלולים להיתפס בעיני טהרן כהזדמנות לשינוי כללי המשחק.
מוטיב הנקמה ממלא תפקיד מרכזי במסורת של משטר האייתוללות. אולם אין מדובר בתגובה רגשית בלבד. בתפיסה האיראנית, נקמה היא מנגנון אסטרטגי של גביית מחיר, שמירה על מאזן הכאב והעברת מסר חד משמעי ליריביה. המשטר מבקש להוכיח כי כל פגיעה בו תיענה בתגובה כואבת במיוחד וכי כוחו לא נשחק בפעילות הקואליציה שקמה נגדו. בהקשר זה, טרור בזירה הבינלאומית עשוי בראייתו לשמש כלי להחזרת הרתעה ולחיזוק דימוי העוצמה שלו, במיוחד במצב של נחיתות אסטרטגית.
לצד השיקול התודעתי קיימים גם יתרונות מבצעיים ברורים למהלך כזה. מבחינת איראן העולם רווי מטרות אזרחיות פגיעות, שכוללים ריכוזי תיירים, טיסות מסחריות, ספינות, שגרירויות, כינוסים המוניים ואישים בכירים. במדינות רבות רמת האבטחה סביב יעדים ישראליים ויהודיים נמוכה מזו הנהוגה בישראל, ויכולות האבטחה והאכיפה המקומיות מוגבלות. אלמנט ההפתעה גם הוא שיקול חשוב, שכן תשומת הלב הבינלאומית ממוקדת כיום בזירת הלחימה הקונבנציונלית. פגיעה כזו עשויה לייצר הד תקשורתי רחב ולהעצים את תחושת חוסר הביטחון אצל אויביה ולערער את תחושת היציבות הגלובלית.
אירוע עתיר נפגעים ובעל נראות גבוהה עשוי לחדור במהירות לתודעה הגלובלית. מבחינת טהרן, אפקט כזה ישרת אותה מול מגוון של קהלי יעד במקביל: בציבור האיראני המבקש תחושת הישג ונקמה, בחברה הישראלית שתחוש כאב וחרדה ובדעת הקהל הבינלאומית שתפנים את מחירה הכבד של אי עצירת ההתקפה על איראן.
על הכוונת: באפריקה, דרום מזרח אסיה ואמריקה הלטינית
המחירים הבינלאומיים הצפויים לאיראן על מהלך כזה קיימים, אך בעיצומו של עימות רחב היקף ועצים, ייתכן מאוד שבטהרן יעריכו שהיתרונות גוברים על המחירים. נראה כי הזירות המועדפות לפעולה מצויות בעיקר במדינות באפריקה, דרום מזרח אסיה, אמריקה הלטינית וייתכן גם בחלק ממדינות המפרץ, למרות שבעבר פעלו גם באירופה, צפון אמריקה ובאוסטרליה.
המסקנה לישראל ברורה: פוטנציאל הסיכון לטרור איראני בזירה הבינלאומית איננו תרחיש קצה, אלא אפשרות אסטרטגית ריאלית ואקוטית. במציאות הנוכחית של העימות יש לראות בו חלק בלתי נפרד ממפת האיומים ולהיערך בהתאם, הן ברמת המודיעין הן ברמת האבטחה וגם במישור ההסברה.
היערכות כזו מחייבת שיתוף פעולה הדוק בין גופי ביטחון בישראל לבין קהילות וארגוני ביון ואפילו מסגרות יהודיות בחו״ל, וכמובן דיאלוג רציף עם רשויות מקומיות. במקביל, נדרשת פעילות של דיפלומטיה ציבורית, שתבהיר לקהילה הבינלאומית את דפוסי הפעולה האפשריים של איראן ושלוחיה, בעיקר חיזבאללה, ואת הסיכונים הגלומים בהם. הדחקה ואיבוד קשב לאופציית הטרור בחו״ל לנוכח שאון המלחמה הקונבנציונלית עלולה להתברר בדיעבד כטעות פטאלית. אחריות מדינית וביטחונית מחייבת בחינה מפוכחת של מכלול האפשרויות והיערכות מוקדמת לכל אחת מהן.
לסיכום, חובה להימנע מלהשליך את ההיגיון שלנו על ״רציונל״ היריב. ברור שאיראן רעבה לנקמה לאומית, דתית ואישית על מות המנהיג העליון, והרציונל השיעי הנגזר ממנו דוחף אותה לנסות לבצע פעולה כואבת היכן שלא מצפים לה.
יורם שוייצר הוא מומחה לטרור בינלאומי, לשעבר איש קהילת המודיעין וראש תכנית הטרור במכון למחקרי ביטחון לאומי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו