אין אופק כלכלי: "אצטרך להשתחרר ולמצוא עבודה שתאפשר לי להתקיים"

"אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה בצבא, אני עושה תפקיד חשוב למען ביטחון ישראל. אבל אין לי יותר יכולת כלכלית לעשות את זה. אם המצב לא ישתנה, אצטרך להשתחרר כדי למצוא עבודה שתאפשר לי להתקיים". כך מספרת רס"ן א', בת 31 ואם לשלושה, שהגדול מביניהם בן 6 והקטן בן כמה חודשים וסובל מבעיות רפואיות.

כדי לא לחשוף את זהותה, לא נפרט מהו תפקידה של א', אך נציין כי היא משרתת בבסיס עורפי ושרמת הפעילות שלה היא ד'. ובכל זאת, מתוקף תפקידה היא לא בבית כמה לילות בשבוע, ולעיתים היא עדיין חוצה את הגבול.

אף על פי שזהו העומס שבו היא עובדת, רס"ן א' מרוויחה כ־11 אלף שקלים נטו בלבד, ולטענתה זה לא מספיק לכלכלת ביתה. רק על הגנים היא משלמת 7,400 שקלים. "וזה עוד בלי סופר, בית ספר, דיור, הוצאות נוספות. אני עושה עבודה חשובה מאוד, אבל אני במינוס כל חודש. אני לא יודעת אם יש לי היכולת הכלכלית להישאר בצבא", היא אומרת.

"ישנה בשטח"

"כשהתינוק שלי נולד היו לו בעיות רפואיות. נכנסתי למצוקה כלכלית, וקיבלתי מענק של 20 אלף שקלים בכפוף לחתימה (הארכת שירות; ל"ש) - וכל הסכום הזה הלך להוצאות הרפואיות. אני ישנה בשטח כמה לילות בשבוע, עובדת בשעות לא שגרתיות, גם בשישי ושבת. חוצה גבול. אני לא יכולה לעמוד ככה על הרגליים לבד עם שלושה ילדים. אחרי שנתיים של מלחמה משפחות שלמות התפרקו, וגם המשפחה שלי נפגעה. אני בהתלבטות. אולי אני לא יכולה להיות פה יותר".

לדבריה, "מענקים בכפוף לחתימה זה לא פתרון. זה כמו הלוואה, לא מענק. משלמים על זה בשנים של שירות בשכר נמוך. מודל הקבע החדש לא נותן ביטחון תעסוקתי. אני בת 31 עכשיו, וגם אם אני אהיה הכי תותחית שיש, אם בעוד ארבע שנים לא יהיה לי תקן - אני אלך הביתה. בניגוד, למשל, לשוטרות במשטרה, שיודעות שאם הן יהיו טובות הן יישארו עד הפנסיה. ויש לי אחריות, משכנתא, ילדים".

בתשובה לשאלה מה בכל זאת יכול להשאיר אותה בצה"ל, היא אומרת: "עוד שכר, בטח למי שבמטה. רמת פעילות ד' לא מתגמלת שעות של אנשים במטה. שעות לא שעות, ימים לא ימים. רוב התגמולים הולכים ללוחמים, ובצדק, אבל אנשי המטה נמצאים במסגרת צבאית. יגידו מי שיגידו שאולי זה מה שגם עובדי מדינה מקבלים. אבל גם אם זה נכון - הם הולכים הביתה ב־17:00. אני רוצה ומוכנה לשלם את המחיר, אבל השאלה היא אם אני יכולה".

"אין אופק כלכלי"

רס"ן ש', בן 30, משרת בתפקיד מטה אבל עובד מסביב לשעון, מרוויח 10,500 שקלים נטו בחודש, ונדרש כמעט לכל אירוע מבצעי שמתרחש. הוא אומר שהוא יתקשה להמשיך בשירות הצבאי בשל המשכורת והתנאים.

"השכר של הקצינים במטה לא הולם את העבודה שלנו ולא משתווה לשכר בשוק. מדברים איתנו על ערכים ושליחות, ובגלל זה נשארנו עד עכשיו, אבל בשלב הזה בחיים יש שאלות גדולות שמעסיקות אותנו, כמו משפחה ועתיד. עם ערכים ושליחות אי אפשר ללכת למכולת. אנשים טובים הולכים. גם כי בחוץ יודעים לחטוף אותם ולהציע יותר, וגם כי הם לא מצליחים לראות אופק כלכלי בהמשך השירות הצבאי.

"יש המון תוכניות שהצבא מקדם בנושא, אבל יש פער בין התכנון לבין המימוש על ידי המפקדים. אנחנו כמעט בקצה, ולא מרגישים את התוכניות הללו. הדבר היחיד שמציעים לנו זה לחתום עוד שנים ולקבל על זה כסף. אני לא רוצה לחתום עוד בתמורה למענק, אלא לקבל גמול הולם על העשייה שלי ביום־יום", הוא אומר.