המשבר החריף במערך הקבע של צה"ל החל לפני מלחמת חרבות ברזל, וזכה במערכת עצמה לכינויים שונים ("משבר הסרנים"). באמצע 2023 אף חתם הרמטכ"ל הרצי הלוי על הסכם עם משרד האוצר במטרה להתמודד איתו, במסגרת התוכנית הרב־שנתית "מעלות", שנגנזה לאחר 7 באוקטובר.
המלחמה העצימה מאוד את המשבר והוסיפה לו ממדים חדשים, חלקם חסרי תקדים. חשוב להבין אותם, ויחד עם זאת להפנים שללא טיפול שורש בבעיות המתמשכות בשירות הקבע, והשירות בצה"ל בכלל, הבעיה לא תיפתר.
חשוב להזכיר שההתמודדות עם משבר הקבע נעשית בתנאים של שיח רעיל באופן חסר תקדים בין הדרג הצבאי לדרג המדיני, שחלק מהפתרונות מצויים בידיו ועליו מוטלת האחריות למצבו של הצבא.
שיח זה היה לקוי בתקופות רבות בהיסטוריה של ישראל, ואולם מעולם לא היה מצב דומה לזה המתקיים כיום, שבו ראש ממשלה ושריו מתגוללים ללא הרף על הצמרת הצבאית, שר הביטחון עסוק בהטרלה של המערכת שעליה הוא מופקד הרבה יותר מאשר בהובלתה, ושר האוצר מכהן בתפקיד לא ממש מוגדר אבל מוכוון מטרה פוליטית ספציפית בתוך משרד הביטחון עצמו.
"לשפוך כסף על הבעיה"
צמרת צה"ל, שאין בה אף אדם שכוח אדם היא מומחיותו והבנתה במגמות בחברה הישראלית מוגבלת, פועלת עד כה בדרך המסורתית שלה בנושאי כוח אדם: לתהות בקול על הערכיות הנעלמת של החברה הישראלית ולדרוש עוד תקציב כדי "לשפוך כסף על הבעיה". בעיניי הגישה הזו עצמה עלולה דווקא להחריף את המשבר.
מודל צבא העם מעניק לצה"ל יתרון אדיר בכמות, ויותר ממנה באיכות. שלא כמו בצבאות מערביים, הקצינים שלו באים מתוך השורות. גם החתימה הראשונית לקצונה נתפסת בעיני רוב הקצינים כהמשך של שירות החובה בתפקיד מאתגר ומשמעותי יותר, ולא כבחירה בקריירה צבאית. לפיכך, שכבת הקצינים והנגדים הצעירים היא איכותית באופן יוצא דופן, הן בכישורים אישיים והם במוטיבציה.
מפקד בסיס בחיל האוויר סיפר לי פעם שגנרל אמריקני שביקר אצלו לא התעניין במטוסים ובטייסים, אלא ביקש להבין איך נגדת בת 22 בגף הטכני מבצעת עבודה שבחיל האוויר האמריקני עושה אותה אדם מבוגר ממנה בעשור ויקר ממנה פי כמה.
שכבת הקבע הראשונית של צה"ל – מפקדי השדה עד רמת מ"פ ומקביליהם במודיעין או במערך תומך הלחימה – נותנת לו תפוקות אדירות במחיר נמוך בכל קנה מידה. יעילות זו מתמסמסת ככל שחולפות השנים, כפי שעלה גם ממחקר של חברת ייעוץ המוכר לצה"ל.
אבל מודל צבא העם גם כולל בתוכו סתירה, כי צה"ל מקיים בו־זמנית שלושה צבאות בעלי הגיונות שונים: צבא החובה, צעירים המגויסים על פי חוק; צבא הקבע, שיש לו (ככל שמתקדמים בשנים) מאפיינים של שוק העבודה; וצבא המילואים, מיליציה של אזרחים שאמנם משרתים על פי חוק אבל במצב הנוכחי הם למעשה מתנדבים.
פלסטרים שמחמירים את הבעיה
הסתירה הזו עומדת בשורש הכישלון המתמשך לטפל בסוגיות כמו האדם בצבא: בכל פעם מטפלים בזנב אחר של הבעיה – גיוס החובה (והעלייה במספרם של הלא משרתים), מודל הקבע והפרישה, המילואים – ללא הבנה שללא ראייה כוללת, שתיצור היגיון אחיד מטרום־גיוס ועד פרישה, הפלסטרים רק יחמירו את המצב. זה מה שקרה בעשורים האחרונים בהקשר הקבע: צה"ל היטלטל ממודל של ביגור צבא הקבע (ועדת מלכא בראשית שנות ה־2000) להצערתו (ועדת חגי טופולנסקי עשור אחר כך). המשרתים נשארו מבולבלים, פגועים – ומחפשים את הדרך החוצה.
לכך נוספה מאז 7.10 השחיקה העצומה של דור שחווה לחימה חסרת תקדים בתולדות ישראל. מ"פים בסדיר חוו בשנתיים וחצי האחרונות שחיקה שלעומתה מחווירות גם החוויות של מקביליהם במלחמות העבר. במקביל, נשחק גם האמון שלהם בבעלי הדרגות הבכירות, שחלקם נתפסים כשותפים למחדל החמור ביותר בתולדות הצבא וחלקם כמנותקים, קרייריסטים או סתם לא מבינים.
מהמעקב הרציף שלנו במכון למחקרי ביטחון לאומי אחרי הלכי הרוחות בשכבות נרחבות בצבא, עולה נתק תרבותי ומנטלי בין הקצינים והנגדים שצה"ל מבקש לשמר, לבין אלה שאמורים לשכנע אותם בכוח דוגמה אישית או מתן פתרונות מעשיים. נאומי מוטיבציה ותוכחה על היעדר ערכים לא עובדים על מ"פ שנלחם כבר שנתיים, או נגד שעובד 24 שעות ביממה.
חלקם האדיר של המילואים בלחימה הוא תופעה מדהימה בעוצמתה. אבל אנשי הקבע הצעירים אומרים לעצמם "אני יכול להיות אזרח וגם להגן על המדינה בעת חירום, בלי הבולשיט של הצבא בשאר הימים". ודיבורים על כסף או פנסיה לא באמת מרשימים צעיר מוכשר בן 27 שמרגיש בצדק כי הוא נושא על כתפיו משא שאחרים אפילו לא מתחילים להבין אותו.
הצעירים האלה יישארו, על אף השחיקה, רק אם צה"ל יגבש ויישם תרבות של ארגון מצטיין, ובצידה דיפרנציאליות מרבית בשירות – זאת תוך ייחוד המערך הלוחם, שלשירות שלו באמת אין מקבילה בשום מקום.
דרוש: שיח בגובה העיניים
רוצים שהטובים יישארו? תנו להם להרגיש שהם משרתים בארגון אשר באמת מקדם את הראויים, שאין בו מקום לשקרים ולבינוניות, שמפקדיו מיישמים בגופם את הערכים שלהם הם מטיפים, שאי אפשר בו "לקשור סרן לעמוד ואחרי עשר שנים הוא יהיה אל"ם", שיש בו מסלולים שונים שעונים לצרכים המשתנים בכל הגילים וצורות השירות, שיש בו אחריות וערכיות, דגש על השטח ולא מפקדות מנופחות, ושיח בגובה העיניים עם הדור הנוכחי.
זה מה שעושים בשוק האזרחי, וגם בתעשיות ביטחוניות המתמודדות עם אתגרים דומים. השיח הנוכחי בצמרת הצבא, שנתפס בעיני דרגי השטח כמנותק, וכמובן ההשתלחות המופקרת בצה"ל של הדרג הנבחר, מרה"מ ומטה, רק יעמיקו את משבר הקבע עד כדי פגיעה בכשירות הצבא – ואז שום סכום כסף לא יעזור.
***
עפר שלח הוא ראש תוכנית מדיניות הביטחון הלאומי במכון למחקרי ביטחון לאומי
