7,000 חיילים בודדים בצה"ל: "אחרי השחרור אפשר ללכת לאיבוד"

סמ"ר נ' (21) עלתה לבדה מיפן לפני חמש שנים. "אמא שלי יפנית ואבא שלי ישראלי. הכרתי את התרבות היפנית ואת השפה היפנית, ומאוד רציתי לדעת גם על הצד הישראלי שלי, הצד של אבא. מאוד רציתי ללמוד עברית ולדעת על השורשים שלי".

בספטמבר 2023, אחרי לימודים בכפר נוער, נ' התגייסה לבסיס מחו"ה אלון, שמכשיר חיילים מאוכלוסיות ייחודיות לשירות תורם ומשמעותי בצה"ל. בהמשך עברה ליחידה מסווגת של חיל התותחנים, שבה היא משרתת עד היום.

"הפנימייה היתה סוג של בועה, וגם מחו"ה אלון, כי כולם סביבי היו עולים חדשים וזה היה בסדר שלא דיברתי עברית", היא משחזרת. "אבל כשעברתי למסגרת הנוכחית חטפתי הלם, כי כולם דיברו עברית. בטירונות התותחנים היה לי מאוד קשה, כי לא הבנתי מה קורה ומה אמורים לעשות. החברים שלי מאוד עזרו לי, ואם לא הבנתי פקודה מסוימת - הם תרגמו לי. מעבר לזה, הם דאגו שלא ארגיש לבד. כולם הזמינו אותי לסעודות שבת ועטפו אותי".

נ' מספרת שגם ברגעים הקשים, חבריה עמדו לצידה. "בהתחלה, כשההורים שלהם הגיעו לבסיס להביא להם פינוקים, היה לי קצת קשה לראות את זה. אבל הם היו כל כך נחמדים! הביאו גם לי אוכל טעים, והיום הם אפילו שולחים לי חבילות. אני מרגישה חלק ממשפחה גדולה. יש לי אחיות גדולות שגרות בארץ, ושלושתנו לוחמות, אז כשאני רוצה להרגיש עוד קצת משפחה - אני אצלן".

לדבריה, היא מקבלת סיוע מהצבא בתשלום שכר הדירה, ובכלל. "עוזרים בכל דבר שחסר. אין מצב שלא אקבל משהו שאני צריכה. למשל, מש"קית ת"ש עזרה לי למצוא מכונת כביסה יד שנייה, ומהצבא קיבלתי רכב וחברים סייעו לי בהובלה. מעולם לא הרגשתי חוסר בתמיכה - כלכלית או אחרת. בכל חג אני מקבלת מתנות שוות. אפילו קיבלתי חודש חופשה מיוחדת לנסוע להוריי ביפן, צה"ל מימן את כרטיסי הטיסה. זאת טיסה ממש יקרה, ולא תמיד אני יכולה לשלם עבורה בעצמי. אני זכיתי להטבה הזאת פעמיים, כי אני לוחמת. תומכי לחימה מקבלים אותה פעם אחת.

"אני מאוד שמחה שעליתי לישראל. זה פיתח אותי גם מבחינה אישית: יש לי חברים לכל החיים שהכרתי במהלך השירות, בן זוג שהכרתי בצבא ועזרה אמיתית שאני ממשיכה לקבל, כאמור. אמנם יש גם ימים קשים בצבא - אבל אני ממש לא מתחרטת שבאתי".

מענה מול משרדי ממשלה

רס"ן א' היא המנהלת של תוכנית "שער לעתיד", המעבירה סדנאות הכנה לאזרחות לאוכלוסיות שונות, ובהן גם לחיילים בודדים, בשיתוף עם האגף והקרן לחיילים משוחררים. כיום משרתים בצה"ל 7,000 חיילים בודדים, ולדברי א', לסדנאות ההכנה יש חשיבות גדולה במיוחד, מפני שתחושת הבדידות של החיילים גדלה אחרי השחרור מהשירות.

"החיילים מגיעים לסדנאות קצת מבולבלים, ויוצאים מהן כשהם יודעים מהן הזכויות והחובות שלהם. הם זכאים לזכויותיהם במשך עשר שנים. ובכלל, בסדנאות נוצרים גם קשרים. המדריכים ממשיכים ללוות את החיילים באופן אישי אחרי השחרור, ונרקמות חברויות בין החיילים".

רס"ן לי אור פרץ־שלג היא מפקדת מרכז בודדים, האמון על כלל החיילים הבודדים עד עשור מיום שחרורם. המרכז מספק מענים פנים־ארגוניים, דיור, כלכלה ושיבוץ, ומענים חיצוניים מול משרדי הממשלה ומול הקהילות.

"יש סוגים שונים של חיילים בודדים, ולכל אחד הצרכים שלו. לעולים חדשים יש קשיי הגירה, לחלק מילידי הארץ יש חוויות דחייה, ויש יתומים. אנחנו מציעים לחיילים הבודדים מענים גנריים, כמו עזרה בשכר הדיור ובכלכלה, המאפשרת להם רווחה כלכלית מכבדת".

הסיוע בשכר דירה מסתכם ב־1,800 שקלים בחודש, אך צה"ל מעדיף לשכן את החיילים בדירות שבבעלותו בקיבוצים או בבתי חייל, שם הם מקבלים מענה מקיף הכולל רכז ששומר איתם על קשר שוטף. הצבא מאפשר להם לצאת לימי סידורים, ומציע עזרה בזירוז פתיחת חסמים ביורוקרטיים. מעבר לכך, לעולים החדשים ניתנת האפשרות לצאת לחופשה ומוצע להם מימון הטיסה לביקור ההורים.

"העלייה לארץ כדי להתגייס היא מעשה ציוני מהמעלה הראשונה, ואנחנו מעריכים אותו מאוד", אומרת רס"ן פרץ־שלג. "אנחנו מבינים את הצורך הגדול בקשר, גם של החיילים עצמם וגם של משפחותיהם, ששלחו ילדים למלחמה".

הבנה זו לא מסתיימת במימון טיסות, אלא כוללת גם תשומת לב של כל הדרגים. לאחרונה ערך מפקד אחת החטיבות שיחת זום עם הורי החיילים הבודדים שבפיקודו - שיחה שהיתה משמעותית במיוחד עבורם.

מרכז הבודדים יוזם קשר עם חיילים בודדים גם אחרי שחרורם. "יש לנו מוקד שפעיל כל הזמן, והוא מקיים שיחות יזומות עם כל מי שהשתחררו בשלוש השנים האחרונות. אנחנו שומעים מה הם צריכים ומנגישים להם מענים. אנחנו גם מצרפים אותם לקבוצות ווטסאפ לפי תחומי העניין שלהם: תעסוקה, לימודים ועוד. האגף לחיילים משוחררים ומילואים בודק עם כל חייל בודד איפה הוא נמצא ולמה בדיוק הוא זקוק. למשל, את מי שמבקש להירשם ללימודים אנחנו נלווה יד ביד, ואפילו נגיע ביחד איתו לרישום".

"גיליתי רעות מטורפת"

סמ"ר ש' (25) עלה מאנגליה בגיל 18. הוא הגיע ללמוד בישיבה חרדית, וגיוס לצה"ל לא עלה כלל על דעתו. אבל אז הגיע 7 באוקטובר, וכנהג אמבולנס מתנדב בארגון איחוד הצלה - הוא מצא את עצמו מפנה ומטפל בפצועים בדרום משעות הבוקר המוקדמות. בקיבוץ בארי, מפקד גדוד 13 בגולני, סא"ל תומר גרינברג ז"ל, שנפל בלחימה כעבור חודשיים, חילץ את התינוקות התאומים רועי וגיא ברדיצ'בסקי, שהוריהם נרצחו, והעביר אותם לטיפולו של ש'. תמונה מרגשת זו התפרסמה ברחבי העולם.

"באותו ערב הוציאו לטיפולנו שלושה לוחמים שנכנסו לחלץ בני ערובה ונפצעו קשה", משחזר ש'. "הפרוטוקול אומר לטפל קודם במי שיש לו סיכוי לשרוד. כשראיתי שאחד הלוחמים פצוע אנוש, עברתי הלאה לטפל בחבר שלו. כשהחבר קלט שאני עוזב את הפצוע האנוש כדי לטפל בו - הוא קם, תפס אותי בחוזקה, הצמיד אותי לקיר ואמר לי שלא אגע בו לפני שאטפל קודם בחבר. באותו רגע ראיתי שם משהו שלא ראיתי לפני כן בחיים: אחוות לוחמים ורעות מטורפת. אמרתי לעצמי שאני חייב להיות חלק מהדבר הזה, והרגע ההוא גרם לי להתגייס ללוחמה".

התחשבו בצרכים ושחררו

ש' התגייס ועבר הכשרה, ומייד יצא לקורס מ"כים, שהכשיר אותו לפקד על טירונים בחטיבת כפיר. בשמונת החודשים האחרונים הוא משרת כמש"ק הדרכה בבית הספר למקצועות חי"ר (ביסל"ח), תפקיד בעל חשיבות גדולה. על אף הקשיים שהוא חווה כחייל בודד, ללא עורף משפחתי, הוא שמח שהתגייס ונעזר רבות במה שהצבא מציע לחיילים כמוהו.

"באמת יש תמיכה מדהימה מצד הצבא, עם ימי סידורים, טיפול בקשיים שצצים. תמיד יש מישהו שצמוד אליך ומטפל בך. ההורים שלי הגיעו במפתיע לארץ אחרי זמן רב שלא פגשתי אותם. ולמרות שזה קרה בתקופה אינטנסיבית מאוד בצבא, והיה קשה מאוד לשחרר אותי - בכל זאת התחשבו בי ושחררו אותי. הם מבינים כמה הדבר הזה חשוב עבור החיילים הבודדים והמשפחות שלהם".

ש' מספר שבשבוע שעבר נערכו סדנאות לקראת השחרור, שהעניקו לו שוב ביטחון שיש מאחוריו גב תומך. "יש הרגשה שמישהו דואג לי שאהיה מוכן באמת לאזרחות. כל החיילים הבודדים העולים שנכחו בסדנאות גדלו כל אחד ברקע אחר ובמנטליות אחרת. המסגרת הצבאית עוזרת להשתלב, אבל אחרי השחרור אפשר בקלות ללכת לאיבוד. הרגשנו שלא זורקים אותנו למים לבד, אלא מלמדים אותנו לשחות".