המתיחות לקראת מלחמה באיראן אמנם פחתה מעט בסוף השבוע, אך דיווחים שונים המגיעים מוושינגטון מלמדים כי סבירותה דווקא גברה - גם אם תידחה בכמה ימים או שבועות.
ניתן ללמוד על כך גם מצבר של התפתחויות נוספות. ב"ניו יורק טיימס" פורסם אתמול כי מתבצע פינוי של חיילים אמריקנים מבסיסים שונים באזור המפרץ, וכי האמריקנים מבקשים לשנע מערכות הגנה אווירית נוספות לאזור כדי לסייע בהגנת הבסיסים שלהם ובני חסותם. הפריסה הנרחבת הזו צפויה להיות מושלמת באמצע מרץ, מה שעשוי לרמז על העיתוי האופטימלי מבחינת האמריקנים באיזון העדין שהם נדרשים לבצע בין התקפה להגנה.
אתמול נצפתה נושאת המטוסים "ג'רלד פורד" - הגדולה והמתקדמת בעולם מסוגה - כשהיא חוצה את מצרי גיברלטר בדרכה למזרח הים התיכון. כפי שדווח, היא מיועדת לעגון בסמוך לחופי ישראל כדי לסייע בהגנה עליה, ואף לשמש בסיס לתקיפות אפשריות באיראן. ייתכן שמאחורי הצבתה בים התיכון - ולא במפרץ הפרסי, שם מוצבות נושאות מטוסים אחרות - עומדת כוונה לפזר נכסים מול האיום האיראני, וכן ניסיון להרתיע את בני חסותה של טהרן, ובראשם חיזבאללה, מהצטרפות למערכה.
הפעם האחרונה שבה הוצבה נושאת מטוסים אמריקנית בסמוך לישראל הייתה מיד לאחר מתקפת 7 באוקטובר. בוושינגטון סברו אז שישראל עלולה לעמוד בפני סכנה קיומית וביקשו לסייע בהגנתה ובהרתעת אויביה. הגעתה לוותה אז בנאום ה-Don't המפורסם של הנשיא ביידן, שהתברר בדיעבד כי כוון לא רק לאויבי ישראל אלא גם אליה, כששקלה מתקפת מנע נגד חיזבאללה. ייתכן שגם כעת מבקשת וושינגטון לסמן גבולות גזרה ברורים ולהבטיח שהמערכה, אם תיפתח, לא תגלוש מעבר להם.
בישראל נערכו לאפשרות שהתקיפה תצא לפועל כבר בסוף השבוע האחרון, אך המתיחות פחתה בעקבות דבריו של הנשיא טראמפ כי הוא נותן עוד 10-15 ימים למו"מ. בהנחה שאין מדובר בתרגיל הונאה, ניתן ללמוד מכך על כוונה אמריקנית להעניק לאיראן הזדמנות נוספת לפני פרוץ מלחמה. השיהוי הזה מאפשר גם את השלמת ההיערכות המבצעית באזור, וכן את ייצוב המערך המדיני והתודעתי הנדרש לתמוך בה.
היום דווח כי באירופה דורשים מטראמפ להבהיר מהם יעדי המלחמה, ובמקביל פורסם בארה"ב סקר שלפיו רק 36% מהציבור האמריקני תומכים בנשיא. לנוכח הסתייגותו המובנת של הציבור האמריקני ממלחמה נוספת במזרח התיכון שעלולה להסתבך, ברור מדוע טראמפ מבקש להיראות כמי שנתן כל הזדמנות כדי להימנע ממנה.
טראמפ שוקל כמה חלופות, ובהן גם תקיפה מוגבלת, בניסיון לאלץ את איראן להתגמש במו"מ. ספק אם הדבר יישא פרי: בסוכנות הידיעות "רויטרס" דווח היום כי שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, סירב אפילו לפתוח מעטפה ובה הצעה אמריקנית שעסקה בנושא הטילים. הדבר עשוי ללמד כי איראן סבורה שיש לה עדיין מרחב תמרון במו"מ - או שהיא טועה לחלוטין בקריאת כוונותיה של וושינגטון.
בישראל נערכים למערכה ארוכה יותר מזו שהתנהלה ביוני האחרון. למרות תענית הדיבור שגזרה על עצמה הצמרת המדינית-ביטחונית, קשה להתעלם מהרושם שיש מי שמבקש שהמערכה תיפתח כבר כעת, כאשר יעדה המוצהר אינו רק פגיעה במערכי הגרעין והטילים אלא גם הפלת המשטר. זהו יעד שאפתני במיוחד, התלוי בגורמים רבים - ובהם נכונותו של העם האיראני לשוב ולצאת לרחובות וגורמים פנימיים שיתפסו את השלטון בטהרן.
בינתיים גם ישראל פועלת לצמצום סיכונים. התקיפה בערב שבת של יעדי חיזבאללה - בעיקר כאלה הקשורים למערך הטילים - נועדה לשלול יכולות שעשויות היו להיות מופעלות נגד ישראל ואת מי שפיקדו עליהן. העובדה שחיזבאללה נמנע גם הפעם מתגובה מעידה על עוצמת ההרתעה הישראלית בלבנון, ומגבירה את סימני השאלה באשר להצטרפותו האפשרית למלחמה. ביוני האחרון הוא לא עשה זאת, אך כעת מופעלים עליו לחצים כבדים מאיראן במסגרת ניסיונה להפעיל כל אמצעי אפשרי להגנתה ולהרתעת אויביה.
גם כאן הרוחות סוערות
ובשולי הדברים, שני עניינים נוספים. הראשון הוא כניסתה של ח"כ לימור סון-הר מלך לעזה. מדובר בעבירה על החוק המסכנת חיילים ומחייבת חקירה והעמדה לדין. חסינותם של חברי הכנסת אינה תעודת הפקרות, ובפעילותה פוגעת סון-הר מלך בביטחון ישראל.
העניין השני הוא הרמדאן. תפילות יום שישי הראשון, ביום שישי האחרון, עברו בשקט יחסי, אך על רקע אפשרות למלחמה באיראן שתערב את האזור כולו, גם השבועות הקרובים צפויים להיות מתוחים. התקשורת הישראלית אמנם אינה מרבה לעסוק בכך, אך גם יהודה ושומרון רחוקים מלהיות רגועים: החיכוך בין פלסטינים ליהודים גובר, ונרשם מספר מדאיג של התרעות לפיגועים - הן מצד פלסטינים והן מצד יהודים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו