"הגבול הזה נשכח, אנחנו חשופים": החשש ביישובים הסמוכים לירדן

הגבול עם ירדן הוא הארוך ביותר של מדינת ישראל - משתרע על פני מאות קילומטרים: מאילת והערבה דרך ים המלח, הבקעה, עמק הירדן ועד חמת גדר.

אמנם מדובר בגבול עם מדינה שאיתה יש לישראל הסכם שלום, אלא שסיור לאורכו מגלה תמונה מדאיגה במיוחד מבחינה ביטחונית. בחלקים נרחבים מהגבול כלל אין גדר המפרידה בין המדינות. בחלק מהמקומות ישנה גדר תלתלית בלבד שלא מהווה מכשול אמיתי. במקומות שבהם אין מכשול פיזי, בזנטים (ברזל זוויתי) מסמנים את קו הגבול. פרצות רבות שפתחו מבריחים ומסתננים בגדר לא תוקנו עד היום.
במקומות שבהם אין גדר - המבריחים חוגגים. צה"ל אמנם עיבה את הכוחות בגזרה, אבל אז עברו המבריחים להברחה באמצעות רחפנים.

ביישובים לאורך הגבול חוששים מאוד מהתלקחות ביטחונית. תושבים וגורמי ביטחון מתריעים מפני חדירות אפשריות. אפשר להבין למה. מחסור במכשול פיזי וריחוק גיאוגרפי ממרכז הארץ הופכים את היישובים לאורכו לפגיעים במיוחד.

סמים ואמל"ח

"במלחמת המפרץ מדינת ישראל החליטה שהאיום הוא טילים. נערכנו לזה 20 שנה, ונוצר מצב שאנחנו ערוכים באופן יחסי", אומר גורם ביטחוני. "בגבול המזרחי ישנה חשיבה דומה על רקע ירי שעשוי להגיע מירדן, איראן, עיראק או תימן. יש ארבע שכבות הגנה, אבל מבחינה פיזית לא נגעו בגבול הזה".

גבול ישראל־ירדן מתפרס על פני 475 ק"מ. בדרום מדובר באזור מדברי ושטוח. עשרות קילומטרים חוצים את ים המלח. בבקעה ובעמק מהווה נהר הירדן את הגבול. מבחינה ביטחונית, התרחישים שלהם צריך להיערך הם רבים - החל מקריסת המשטר הירדני שעלול להוביל לניסיון פלישה המוני של פלסטינים ממזרח, דרך איומים של ארגוני הפרוקסיס אשר נמצאים בעיראק, ועד כוחות חות'יים שמאיימים לפלוש לדרום ישראל.
בשטח, ההברחות מתבצעות על בסיס יומיומי. "על כל רחפן שנתפס - עשרות חוצים. זה מצריך המון כסף ואמצעים, אבל אנחנו מוגבלים", מודה גורם במחוז הדרומי של המשטרה.

לדבריו, האחריות על הגבול היא של צה"ל, והמשטרה פועלת בליווי ובטיפול בכל מה שנוגע לרשתות ההברחה. האיום אינו רק פלילי. "הסמים מחזקים כלכלית את הציר, ואז מגיע האמל"ח", הוא מוסיף. "פעם הנשק הגיע בעיקר מירדן. כיום יש כאן נשק כחלק מציר איראני שזולג לפשיעה ולטרור".

רבש"ץ באחד היישובים בבקעת הירדן עוקב אחרי ההברחות כבר שנים רבות: "הם מבריחים לא רק אקדחים, יש גם נשק שובר שוויון שהגיע לאיו"ש. מטענים מתוחכמים, ועוד. מדינת ישראל צריכה להתעורר. בשבוע האחרון ניצלו המבריחים את האובך הכבד והעבירו עשרות רחפנים מבלי שהתצפיות הבחינו. גם בערבה וגם בבקעה".

מבריחים בלי חשש

האחריות על אבטחת הגבולות היא בידי צה"ל. במשטרה הקימו בחודשים האחרונים את מרחב גלעד ובו גם תחנת משטרה חדשה בבקעה. המטרה המוצהרת היא בלימת ההברחות וטיפול בטרור באזור ים המלח והבקעה, תוך הגנה על התיישבויות מבודדות.
בשנה האחרונה ריכזו בצה"ל מאמצים גדולים בבניית מוצבים לפני היישובים לאורך הגבול, כולל העמקת כוחות יבשתיים שיהיו אלה אשר יעמדו פנים מול פנים מול המחבלים שיחדרו את הגבול.
לצד פריסת הכוחות, נוספו רכיבי הגנה שונים, לצד התקנת אמצעים טכנולוגיים שונים, והצבת מכשולים שנועדו לעכב רכבים שינסו לחדור לישראל. כל מערך התצפיתניות לאורך הגבול עובה וגם מערך האיסוף, וזאת כדי לייצר התרעה מראש על אפשרות של חדירת גורמים עוינים.

אורי לב, קב"ט המועצה האזורית הערבה התיכונה, מתאר מציאות גלויה לעין של תעשיית ההברחות: "אם לא עושים שום דבר נגדם, אין להם שום בעיה לפעול גם ביום. אותם רחפנים מעבירים נשק מעל היישובים באין מפריע. היו כמה מקרים שבהם חקלאי שהגיע בבוקר לעבודה מצא רחפן עמוס בנשק שוכב בשדה לאחר שנגמרה לו הסוללה.

"כל היישובים בערבה, למעט יישוב אחד, מוקפים בגדר היקפית פשוטה ביותר שבמקרה הטוב תחסום כניסת בעלי חיים, אבל לא תעמוד בדרכו של מחבל או מפגע".

לאחרונה הכניס צה"ל גם מסק"ר שיסייע בשיבוש ההברחות, אבל גם בצבא מודים כי מרבית ההברחות באמצעות רחפנים מצליחות. בשנה האחרונה הוקם מרכז בקרה אווירי באוגדה המזרחית שאמור לסכל את התופעה, בינתיים ללא הצלחה. ההערכה היא כי מדי יום ולילה חוצים עשרות רחפנים את הגבול באין מפריע.

בחודש שעבר זיהו התצפיתניות בערבה התיכונה עשר דמויות שהתקרבו לגבול, במקום שבו כלל אין גדר. נוהל "פרש טורקי" הופעל - כוחות צבא רבים הוזעקו למקום, גם מטוסי קרב ומסוקים. אזעקה על חדירת מחבלים הופעלה ביישוב פארן הסמוך. כביש 90 נסגר לתנועה, וכך גם היציאות מאילת. למרבה המזל התברר כי היה מדובר בחיילים ירדנים שביצעו מרדף אחרי מבריחים, אבל המקרה הזה מבהיר לכולם את התרחישים האפשריים.

קו ההגנה הראשון

אחת מנקודות התורפה שעולה בשיח עם גורמי הביטחון באזור היא הגזרה הגדולה שאיתה מתמודדות התצפיתניות. "בזמן שבגבול לבנון כל תצפיתנית שולטת על קילומטרים בודדים, לאורך גבול ירדן תצפיתנית שולטות על עשרות קילומטרים. הרבה יותר קשה להן", אומר אחד מגורמי הביטחון באזור.

ליאת אייזנר, תושבת המועצה האזורית חבל אילות, חוששת מחדירת מחבלים. "אנחנו קו ההגנה הראשון, אנחנו יודעים את זה. זה פשוט גבול שנשכח ובמרבית הערבה אין גדר. אנחנו צריכים מרכיבים לעבות את מרכיבי ההגנה שלנו". לדבריה, חדירה של גורם עוין היא עניין של זמן.

רבש"ץ באחד היישובים בבקעה מתריע: "יש פה חטיבה אחת על גזרה עצומה. במקרים שבהם יש סיור בודד, זמן התגובה במקרה של אירוע עשוי להגיע ל־20 או 30 דקות. מהגדר ועד היישוב שלי מדובר בנסיעה של שתיים-שלוש דקות והם יגיעו. חלק גדול מהמענה הטכנולוגי עדיין בתכנון וזה ייקח זמן. עד שזה יקרה - אנחנו חשופים".
לאורך הגבול עם ירדן אין הרבה אוכלוסייה יהודית. להוציא את העיר בית שאן, ההערכות הן שרק 20 אלף יהודים מתגוררים ביישובים המרוחקים עד מרחק של 5 ק"מ מהגבול.

"זמן התגובה" הוא מושג שעולה פעם אחר פעם בשיחות עם תושבים. אחד התרחישים המפחידים שהם מעלים בהמשך לאירועי 7 באוקטובר הוא חדירה של מחבלים שינתקו את כביש 90 וימנעו הגעת כוחות תגבור.
בעיה נוספת שאיתה מתמודדים גורמי הביטחון היא היעדר הקליטה הסלולרית באזורים רבים לאורך הגבול. "לא מדובר בהקמה של אנטנה", אומר גורם ביטחוני, "צריך לדאוג לתשתיות מתאימות ולפרוס סיבים אופטיים. זאת משימה לאומית שצריך לטפל בה".

"הבעיה של הקליטה פה היא משמעותית", מתריע רבש"ץ מאזור צפון ים המלח. "אין קליטה, לא סלולרית ולא קליטת אינטרנט, על הגבול ובשטחים החקלאיים. חילקו לחלק מהרבש"צים טלפונים לווייניים, אבל לא כולם יודעים להפעיל אותם. מה שלא יודעים לתפעל בשגרה לא יעזור בחירום".

רונן שושני, חקלאי ותיירן מהמושב עין תמר, עובד קרוב מאוד לגדר הגבול. לא פעם הוא רואה תנועות חשודות ומדווח על כך לצה"ל. "אם אני רואה סיור של הירדנים עם ארבעה טנדרים - אני מפנה את תשומת הלב של הצבא, אבל מה יעזור לי שלרבש"ץ יש טלפון לווייני? אם אני בשדה, אין לי קליטה ואני לא מצליח להוציא שיחות".

המכשול שבדרך

על פי התכנון של משרד הביטחון, 5.5 מיליארד שקלים יושקעו בהקמת המכשול הביטחוני החדש לאורך הגבול עם ירדן. רבש"ץ מאזור הבקעה חושש כי מדובר בהשקעה גדולה שלא תשיג את המטרה. "משקיעים כסף בלי פרופורציות", הוא טוען, "רוצים להקים גדר בגובה של 6 מטרים שתכער את הנוף, בלי אלקטרוניקה. אפשר להקים גדר נמוכה יותר עם אמצעים טכנולוגיים בפחות כסף ובזמן מהיר יותר. צריך אמצעים שיזהו את החדירה. גם את המוצבים הקימו על קו הגבול, כשיותר הגיוני היה לעשות את זה בנקודה ששולטת על כביש 90".

אריה כהן, ראש המועצה האזורית מגילות, לא מסתיר את חששו מהגבול הפרוץ: "התגובה לאירועים חייבת להיות מהירה יותר. גם התקנת אמצעים טכנולוגיים לוקחת זמן. יש לנו יישובים במרחק של שלוש דקות נסיעה מהגבול. במצפה שלם, לדוגמה, זמן תגובת כוחות הביטחון הוא 45 דקות עד שעה. זה לא תקין".

החשש של היישובים הקרובים לשטחי יהודה ושומרון הוא מאיום דו־כיווני, שבו מלבד הגבול המזרחי יותקפו גם מכיוון השטחים הפלסטיניים. לאורך הגבול הוקמו 38 מוצבים על קו המים, שהושמשו בידי צה"ל. בשל החשש מחדירה של גורמי טרור וחות'ים שמאיימים לצעוד לישראל תורגלו בשבועות האחרונים בגזרת אילת תרחישים שונים, בהשתתפות האוגדה המרחבית 80, המרכז הלאומי לאימוני היבשה, מרחב אילת ויחידות מיוחדות. בין השאר תורגלו פשיטות מהים ומהיבשה בהפתעה.

גורם ביטחוני סבור כי הקמת המכשול החדש תעניק מענה הולם לאיומים. "הגדר בגבול עם מצרים הוכיחה שהיא יכולה לעצור מסתננים", הוא אומר. "לכך תתווסף שכבה טכנולוגית שתכסה את איום הרחפנים. האם המכשול ייתן מענה לאירוע כמו שהיה ב־7 באוקטובר? אני לא בטוח שהם יחזרו על אותה שיטה. גם אנחנו חושבים על הדברים הבאים".

"יכולות מיוחדות"

העיר הגדולה הקרובה ביותר לגבול בדרום היא אילת. יחידת לוט"ר אילת הוקמה כבר בשנות ה־70, אחרי שבעיר הבינו כי בזמן אירוע ביטחוני יצטרכו כוחות מתוך העיר לתת את המענה הראשוני עד להגעת כוחות נוספים.
ב־7 באוקטובר קפצו חלק מחיילי היחידה עד לעוטף עזה והשתתפו בלחימה. מאז עברה היחידה שדרוג משמעותי בהתאם לאיומים הקיימים. רס"ן ה', מפקד היחידה: "יש לנו יכולות מיוחדות, והיחידה קיבלה חיזוק משמעותי ופיקוד שהגיע כגוף סדיר ולא כמילואים. בסוף אנחנו חוד החנית, הראשונים שיחתרו למגע מול האויב".

החשש הגדול, כאמור, הוא של היישובים המבודדים. "לתושבים רבים יש אקדח בבית, ולרבים נוספים יש גם קסדה ואפוד מגן", מספר אורי לב, קב"ט הערבה התיכונה. "הם מבינים שזה מה שיציל אותם ברגעים הראשונים. אנחנו רוצים שיתחילו לבנות את הגדר כמה שיותר מהר, ויחפרו תעלות נגד חדירת רכבים. במצב הנוכחי - אנשים מודאגים".
גם אלירן בן זינו, סגן הקב"ט במועצה האזורית חבל אילות, חושש שהכוחות הקיימים לא מספיקים. "רוב חברי כיתת הכוננות לא נמצאים ביישוב כל הזמן, ויוצא שמעט מאוד הם חמושים ויוצאים להגן במקרה של חדירה. אין בחבל אילות נשק מתקדם. בהקשר הזה אנחנו נמצאים בפיגור. אנחנו עובדים מול פיקוד העורף וגורמים שונים לצייד את היישובים, אבל אומרים שהצבא תולה את זה בהליכי רכש ותעדוף. בשורה התחתונה, עדיין לא נעשתה פעולה הגנתית לאורך הגבול. לא גדר ולא מכשולים".

הפתרון: התיישבות

למרות החשש של התושבים, בצה"ל מדגישים כי מאז 7 באוקטובר התמונה השתנתה. הוקמה אוגדה חדשה בגזרה, וקו הגבול תוגבר.
לפני כמה חודשים סיירו באזור מנכ"לי משרדי הממשלה עם מ"מ מנכ"ל משרד רוה"מ דרורית שטיינמץ.
"הצורך הביטחוני גובר מתוך הבנה שאין מענה", אומר גורם ביטחוני, "שר הביטחון והממשלה מתווים דרך טיפול לאפשרות שאיום ביטחוני יגיע ממזרח, ולכן אחת משכבות ההגנה היא התיישבות. המדינה תשקיע בהתיישבות, זה מאמץ מתוך הבנה שללא התיישבות אין ביטחון".
סכום של יותר מ־5 מיליארד שקלים יוקצה לטובת פיתוח ההתיישבות לאורך הגבול. בערבה קיימת תוכנית להרחבת היישובים. בבקעה החלו להקים חוות התיישבות. בנוסף, מתוכננים לקום גרעיני התיישבות. עוד בתכנון: הקמת עיר חרדית מצפון ליריחו. המטרה: הכפלה ושילוש האוכלוסייה באזור בתוך עשור.
"זה אחד היעדים בעדיפות העליונה שלנו", אומר אותו גורם ביטחוני, "מערכת הביטחון לקחה על עצמה משימה גדולה. האירוע על הכתפיים שלה. אנחנו נמצאים בעשור ביטחוני. אני מקווה שגם נצליח להלהיב אנשים לעבור לגור באזור הזה".