אחרי שבועות ארוכים שבהם מיקדה איראן את תשומת הלב המדינית והתקשורתית, ישוב השבוע הפוקוס לרצועת עזה, על רקע הכינוס של מועצת השלום של הנשיא טראמפ בוושינגטון.
רוחה של איראן תרחף גם שם, בעיקר בשיחות הצד. שום דבר בה לא הוכרע עדיין, כשטראמפ ממשיך לשגר מסרים סותרים: מחד איומי תקיפה, לרבות הכנות לשיגור נושאת מטוסים שניה לאיזור; מאידך נכונות מוצהרת לתת חודש למשא-ומתן, בניסיון להגיע ל"הסכם טוב". ראש הממשלה נתניהו הביע ספק עם שובו מוושינגטון לגבי הגעה להסכם מספק עם איראן. בכך הוא ביטא את העמדה הישראלית הקבועה שטהרן מנהלת מו"מ לצרכים טקטיים בלבד, אך אינה משנה דבר בכוונותיה האסטרטגיות – להשיג יכולת גרעינית (וטילים) במטרה להשמיד את מדינת ישראל.
בשונה מאיראן, שבה טראמפ טרם הכריע, בעזה הוא מכוון בבירור לקידום ההסכם. המפגש השבוע יהיה סמלי בעיקרו, אם כי צפויה הצהרה על הסכמה של כמה מדינות לשגר כוחות לרצועה וכן לממן את שיקומה. שורת המנהיגים שתתייצב לצידו של טראמפ נועדה לתת להסכם רוח גבית, מערבית-ערבית. ישראל בחרה להסתפק בנציג מדרג שני בלבד – שר החוץ, גדעון סער – מן הסתם כדי "לחסוך" מנתניהו תמונות משותפות עם מנהיגי טורקיה וקטאר, שעשויות היו לשמש את יריביו הפוליטיים במערכת הבחירות.
וושינגטון אמנם נחושה לשנות את עתידה של עזה, ושל המזרח התיכון כולו, אבל קשה לראות כיצד היא מתרגמת את כוונותיה למעשים. החלק הקל, לכאורה, הוא השיקום. כל היתר – פירוק חמאס מנשקו, הסטתו מהשלטון, נסיגת ישראל מעזה – מורכבים יותר, וטרם נקבע מנגנון למימושם.
בינתיים נדמה שלא רק איראן ועזה העסיקו את טראמפ ונתניהו בפגישתם. המתקפה הבוטה של הנשיא האמריקני על מקבילו הישראלי, הנשיא יצחק הרצוג, מלמדת שנתניהו מוטרד מתמיד ממשפטו, ומחדש את מאמציו לקבל חנינה. האופן שבו התבטא טראמפ מעורר דאגה שנתניהו נכון לשעבד את האינטרסים המדיניים והביטחוניים של ישראל, את ריבונותה ואת מערכת המשפט שלה, לטובת האינטרסים הפרטיים שלו.
הערבוב המסוכן של אינטרסים לאומיים מול אינטרסים אישיים ופוליטיים לא מסתיים בעניין החנינה. בסוף השבוע פרסמו כמה עשרות בכירים בשב"כ, בהם 5 מראשיו ו-31 ראשי אגפים, גילוי דעת ובו דרשו מראש שב"כ המכהן, דוד זיני, להכחיש את תיאורית הבגידה שמככבת אצל רבים מתומכי נתניהו. לפני שבועיים נחשף בישראל היום כי זיני כבר קיבל פניה דומה ממי שכיהן ב-7 באוקטובר כראש מרחב דרום בשב"כ, לגביו נטען כי נפגש בליל המתקפה עם מי שכיהן אז כמפקד חטיבת עזה בחמאס, עז א-דין חדאד, כיום מנהיג הארגון ברצועה. הבכיר, א', ביקש מזיני להכחיש את הדברים, אולם זיני סירב. ספק אם ייענה לבקשה הנוכחית, למרות שנאמר לו מפורשות שבכך הוא מסייע לליבוי תיאוריות הקונספירציה והבגידה ופוגע בשב"כ ובעובדיו.
המלחמה הדהדה בסוף השבוע בדרך נוספת, על-רקע הראיון המטלטל שהעניקו ארבל יהוד ואריאל קוניו ל"אולפן שישי". דבריה של יהוד על-כך ששוביה פגעו בה באופן שיטתי – מינית, פיזית ונפשית – לא נתנו מנוח, כשאליהם נלוותה אמירתו של קוניו שאף אחד משרי הממשלה לא טרח לדבר איתו מאז שובו. את היעדרה של ההנהגה מילא, כתמיד, העם, שהתגייס לתרום למימון ההמונים שיהוד וקוניו פתחו כדי לסייע בשיקומם. הצורך שלהם לפנות לציבור שיתפוס את מקומה של המדינה, שכשלה בשמירה על אזרחים שנחטפו מביתם, מלמד עד כמה עמוקים השבר וחוסר האמון בין הציבור למנהיגיו.
השבר הזה יקבל השבוע עדויות בשני תחומים נוספים לפחות. האחד, בחוק ההשתמטות מגיוס שהממשלה ממשיכה לקדם בניגוד מוחלט לצרכי צה"ל, וכאשר הנטל על חיילי המילואים ממשיך להיות כבד. השני, ההתחמקות הנמשכת מהקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדל, כשברקע גם הניסיונות לעצב נרטיב חדש שבמסגרתו לא תוזכר המלה "טבח" ביחס ל-7 באוקטובר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו