הדיווחים המרובים, והסותרים בחלקם, מקשים על גיבוש תמונת מצב הוגנת באשר למצבן של השיחות בין ארצות-הברית לאיראן, וכפועל יוצא מכך - על הספורט הישראלי הפופולרי ביותר בשבועות האחרונים: האם תהיה או לא תהיה תקיפה אמריקנית באיראן.
טראמפ עם סיכה של ה-F-35: "איראן לא רוצה שנתקוף אותם" // הבית הלבן
המידע הראשוני שיצא בסיומן של הפגישות בעומאן לימד, לכאורה, על כוונות רציניות. הנשיא טראמפ העיד על-כך בעצמו, והוסיף כי איראן מסכימה לעניינים שלו הסכימה להם בעבר, היה נחתם אז הסכם.
אולם ככל שנקפו השעות התברר שהפערים עדיין גדולים: נציגים איראנים שונים הבהירו כי יסכימו למגבלות חלקיות בלבד על פרויקט הגרעין (על אחוזי העשרת האורניום, אך לא על עצם ההעשרה), וכי לא יסכימו לדון על סוגיות אחרות, ובפרט על תכנית הטילים (שאיראן טוענת כי נועדה להגנה עצמית).
הכדור נותר, לפיכך, במגרש האמריקני. לצמד וויטקוף-קושנר, שהוביל את השיחות, הצטרף (למורת רוחם של האיראנים) מפקד סנטקום, אדמירל בראד קופר. סביר שזה נעשה משני מניעים עיקריים. הראשון, כדי להציג לאיראן כל העת את האיום המוחשי, בדמותו של מי שיוציא אותו לפועל. השני, לערב בשיחות איש מקצוע שבקי בפרטים ושלאיראן יהיה קשה יותר "למרוח" אותו.
את איראן ייצג בשיחות, כבעבר, שר החוץ עבאס עראקצ'י. בראיון לאל ג'זירה הוא אמר אתמול כי ארצו אינה מעוניינת במלחמה, אך גם אינה חוששת ממנה. הוא הוסיף כי לאיראן אין כוונה לתקוף מדינות ערביות שכנות, אך מאחר ואין לה יכולת לפגוע בארה"ב על אדמתה היא תיאלץ לתקוף בסיסים אמריקנים באיזור.
זה היה מסר ברור לא רק לאמריקנים אלא גם לשכנותיה של איראן, כי המלחמה - אם תיפתח - לא תפסח עליהן. בטהרן מקווים לשמר כך את הלחץ על מנהיגי ערב, ובאמצעותם על וושינגטון, לא לזנוח את השיחות לטובת האופציה הצבאית.
בישראל מעריכים שטראמפ ייתן עוד זמן לדיאלוג עם טהרן, בטרם יכריע. בינתיים צוברים האמריקנים עוד כוחות באיזור, שיסייעו להם בהתקפה ובעיקר בהגנה על הנכסים והידידים שלהם, ובכלל זה על ישראל.
רשמית לפחות, נמצאת ישראל כרגע מחוץ לתמונה, אולם קשה להחמיץ את הדריכות הרבה, ולא רק לקראת אפשרות של מערכה קרובה: החשש העיקרי כעת הוא דווקא מהאופציה האחרת, שבה ייחתם הסכם עם איראן שיותיר את משטר האייתוללות על כנו, ישחרר לו כספים, יאפשר לו תכנית טילים, ולא ישלול ממנו לגמרי את תכנית הגרעין.
הפער הזה שבי תרחיש חלומות לתסריט בלהות ילווה את ישראל גם בתקופה הקרובה. הוא יחייב את המשך הכוננות עוד ימים ושבועות, ואפשר שגם חודשים, בטרם תיפול בוושינגטון הכרעה. סביר שבזמן הזה יימשך הבליץ הדיפלומטי-מבצעי-מודיעיני מצידה של ישראל, בניסיון לשכנע את טראמפ שלא להחמיץ את שעת הכושר: לצורך הזה גם נועדה פגישה טראמפ-נתניהו השבוע בוושינגטון.
השקרים של נתניהו
המסמך בן 55 העמודים שפרסם נתניהו ביום חמישי בלילה הוא אכן חובת קריאה כפי שמעיד מחברו. הוא כזה משום שהוא מלמד עד כמה ועדת חקירה ממלכתית, נטולת פניות, היא קריטית כדי שהציבור הישראלי יוכל לדעת מה קרה ב-7 באוקטובר ובשנים שקדמו למתקפה.
נתניהו חושף לציבור את תשובותיו למבקר המדינה על 7 באוקטובר // רועי אברהם/ לע״מ, סאונד: בן פרץ/ לע״מ
המסמך עצמו הוא אסופה סלקטיבית, מניפולטיבית, של חלקי משפטים וחצאי-עובדות, שגובשו לכדי "תשתית" עובדתית שרחוקה שנות אור מהמציאות. כל איש מקצוע שקורא בו לא יכול שלא להשתאות משלל השקרים, הסתירות הפנימיות והתעוזה שיש לנתניהו לקבוע כי זאת "האמת", ובמלים אחרות: שהוא, שהיה אחראי על המערכת במשך כמעט 15 שנים רצופות, אינו אחראי לדבר.
רובו ככולו של המסמך ניתן להפרכה, ובוודאי שלעימות, והרשתות מלאות בכאלה. ובכל זאת, כמה הערות. הראשונה, נתניהו החליט - לא בפעם הראשונה - לעשות שימוש במידע סודי ומסווג לצרכיו האישיים והפוליטיים. זה עלול להוביל למדרון חלקלק שבו גם בכירים אחרים ישתמשו במידע מסווג כרצונם.
השניה, נתניהו טוען כי ביקש לנקוט יד קשה נגד חמאס ואף לפגוע בבכיריו. הצעות כאלה הוגשו לו למכביר, וגם אם לא - הוא ראש המערכת, ושום דבר לא מנע ממנו להוביל מדיניות שונה. הסיבה שלא נהג כך היתה רצונו בשקט: כעת הוא מתכחש לכך, אבל יש אינסוף עדויות שמלמדות אחרת, ובראשן המציאות והכסף הקטארי שנועד לקנות את השקט הזה (ובנה את המפלצת החמאסית).
השלישית, שראשי מערכת הביטחון לא זיהו את הסכנה מעזה. זה נכון, אבל הם הזהירו ללא הרף בחודשים שקדמו למלחמה מפני שחיקה בהרתעה. נתניהו זלזל באזהרות (כולל בראיון בערוץ 14), וסירב לאפשר לשריו לשמוע אותן.
הרביעית, נתניהו צודק בנוגע לאחריותם של ראשי מערכת הביטחון. הם כשלו, ומי שכיהנו בזמן אמת גם נטלו אחריות ופרשו מתפקידם. רק הוא, האחראי העליון, סבור שאינו קשור לעניין, למרות שבכל רגע נתון היה באפשרותו לשנות מדיניות או להחליף אנשים. הוא לא עשה זאת כי סמך עליהם, וכי האמין כמותם במציאות (השגויה) שעמדה בבסיס הקונספציה.
לכן, המסמך הזה הוא עוד ניסיון להלביש משקפי מציאות מדומה על עיני הציבור הישראלי, שייכשל כמו קודמיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו