"השטח לא מבדיל בין גבר לאישה": הלוחמות עונות למבקרים

שעת צהריים, פארק הירקון. הרחק מבסיסי האם ומהפעילויות שבהן השתתפו השבוע, ורגעים ספורים לפני שיחזרו הביתה לנוח, נפגשנו עם שלוש לוחמות צה"ל. כשחלקן עודן לבושות מדים טקטיים, הן מבקשות להבהיר לכל המלגלגים, גם לאלה מתוך הצבא עצמו: אנחנו כאן כדי להישאר.

"אני משרתת ביחידת רוכב שמיים, אחת היחידות ה'חבירות' ביותר", פותחת סגן מ', מפקדת מחלקה בהכשרת היחידה. "השבוע, במסגרת תרגיל, חברנו לגדוד של לוחמים שמורכב מגברים. באחת הפעמים המג"ד המתרגל זרק כמה הערות ואמר 'אני לא יודע מי מכם לוחם ומי לא לוחם'. אני הרגשתי שזה מכוון כלפיי, לוחמת בהכשרתי.

"החיילים שלי היו שם איתי ושמעו את הדברים, אבל הם יודעים עד כמה זה לא מפריע לי, וכך הם מחונכים בעצמם. כמפקדת מחלקה אני מאמינה שהכל זה דוגמה אישית - אם אני מראה לפקודים שלי שאני סוחבת על הגב שלי עשרות קילוגרמים, לא מוותרת ולא נכנעת לאמירות כאלה, הם מבינים שזה לא אמור לשנות גם להם".

באופן כללי, אמירות מזן "נשים לא צריכות לשרת בצה"ל" כפי שנשמעו לאחרונה - אינן חדשות ועולות מפעם לפעם במהלכים פרובוקטיביים למדי. בין שמטרת הקמפיינים הללו היא להסיט את הדיון הציבורי מחוק הפטור מגיוס, ובין שהם נובעים מתפיסה אידיאולוגית או אפילו מחשש אמיתי לתפקוד צה"ל ולביטחון המדינה, בצבא נאלצים להתמודד עם האמירות ולספק דין וחשבון.

"אמירות כאלה מנותקות לגמרי מהשטח", מציינת מ'. "לוחם שחבר אליו צוות של 'רוכב שמיים' יודע עד כמה הלוחמות סייעו לו. מי שחווה את השטח מבין שהשטח לא מבדיל בין גבר לאישה". ובכל זאת, אנחנו מקשים, המג"ד שמכיר את השטח כמו את כף ידו בחר להתבטא בתרגיל הגדודי כפי שהתבטא.

"זו דוגמה שמראה שבסוף ההבנה הגיעה גם אל המג"ד, שהתחיל בנקודה אחת וסיים באחרת", משיבה מ'. "במהלך התרגיל הרמנו את כל הכלים שלנו, סיפקנו חוֹזִי ועשינו את המשימה על הצד הטוב ביותר. בין שהוא התכוון לכך ובין שאמר זאת כדי לעקוץ אותנו או דווקא כדי להתריע שיש משימות שהיחידה תומכת הלחימה שהצטרפה אלינו לא תוכל לבצע - בסיום השבוע הוא הגיע, לחץ לי את היד ואמר 'תודה רבה שהגעתם, מקווה לעבוד איתכם גם בזמן אמת'".

אותה הכשרה לכולם

הלוחמות שעימן שוחחנו מגיעות מיחידות מעורבות, שם הן משרתות לצד הלוחמים. "לכל פלגה יש היכולת שלה והמיקוד שלה עם הכלבים", מספרת סמלת ע', לוחמת בצוות אמצעי לחימה ביחידת עוקץ.

"החלוקה אצלנו ברורה - עיקר הייעוד של הלוחמים וכלביהם נעוץ בתקיפה ובחומרי נפץ, ואצל הלוחמות הייעוד הוא אמל"ח ואיתור נעדרים. בסוף, החלוקה הזו אומרת דבר ברור: ללוחמות יש ייעוד ספציפי ובלעדינו אף אחד לא יעשה את התפקיד הזה, בטח לא כמו שאנחנו יודעות לעשות אותו".

למעשה, בתקופה האחרונה השתתפה ע' במבצע לאיתור גופתו של משה לודמיר בן ה־17, שנסחף בנחל מודיעין בשל מזג האוויר. את השטח היא סרקה יחד עם כלבה, מיפתה נקודות חשודות ובהמשך העבירה את המיקומים למשטרה. "יום למחרת הנער נמצא באחת הנקודות שסימנו", היא מציינת, "ולכן זה לא באמת משנה. הלוחמים והלוחמות עוברים אותה הכשרה ומסייעים יחד, כמו שעבדנו יחד באירועי שבויים ונעדרים חוצי גדר".

לצד ההבנה כי החלוקה בין הלוחמים ללוחמות ביחידה מייצרת תפקידים מוגדרים, גם ע' מעידה שלעיתים עדיין קיימת תפיסה מורכבת בעניין שילוב הלוחמות ביחידות השונות. "אצלנו תמיד היה ספק־זלזול מצד הלוחמים, אבל זה השתנה ב־180 מעלות מאז המלחמה. הלוחמים שאיתנו ראו יום־יום את העשייה, את הפעילויות המורכבות ואת התוצאות שאנחנו מביאות, והיום אין מי שמעריך אותנו יותר מהם - שבעצמם משווקים את הנושא החוצה".

"האמונה שלי התעצמה"

עבור סמ"ר מ', לוחמת בגדוד 334 של התותחנים, השילוב הוא נכס אסטרטגי לצה"ל. "גם אצלנו הלוחמים והלוחמות עושים אותו הדבר", היא מציינת, "ואני יכולה להגיד לך שיש אצלנו לוחמות שהן הרבה יותר מקצועיות מהלוחמים.

"זה לעיתים בא לידי ביטוי בפן הפיזי, ביכולת ההנהגה ואפילו ברגישות. שירתנו בין היתר באזור יו"ש, ושם נתקלנו במשימות שמצריכות רגש, כמו בידוק ביטחוני של נשים וילדים. מעבר לזה, אני באמת מאמינה שיש לנו חשיבה אחרת. אנחנו מצליחות להביא לצבא פתרונות הרבה יותר זולים, מהירים ומקצועיים - ובזה נעוץ היתרון שלנו".

מ', שמשרתת בפלוגה שאותה מובילה לוחמת, מספרת כי בחרה לשרת ביחידה למרות הרקע שממנו הגיעה. מייד לאחר גיוסה באוגוסט 2023, היא עברה גיור וביקשה להגיע לגדוד מעורב. היא שובצה בגדוד התותחנים וכעת מודה שעבורה דווקא הבחירה באורח החיים הדתי, שעומד במרכז הפולמוס בעניין שילוב הלוחמות, היא זו שמסייעת לה.

"אני מגיעה ממשפחה פטריוטית", היא מספרת, "ואת כל מה שאני עושה היום כלוחמת דתייה, אני מבצעת מתוך תחושת שליחות, אחריות וציונות. לא היה לי שום חשש להיכנס ליחידה מעורבת, מכיוון שהאמונה שלי מאוד חזקה. למעשה, האמונה שלי רק התעצמה דווקא במסגרת כזו, משום שהרגשתי שעלי להוכיח את עצמי כלוחמת דתייה הרבה יותר, והאמונה היא זו שמחזקת את הרצון לתרום למדינה - ולא מבטלת אותו".

רמטכ"לית? "תהיה, ללא ספק"

מבחינתן, שלוש הלוחמות לא עושות כדי להראות - אלא כדי לתרום. "אני יכולה להבין אנשים שחושבים שזה לא במקום", מציינת סגן מ', "אבל זה לא מה שצריך להעסיק את המדינה כעת, ובטח שלא אותנו כלוחמות. אנחנו צריכות להתמקד בלהיות נשות המקצוע הטובות ביותר, ואם יש מי שיש לו זמן להתעסק ב'למה לא', זה שלו".

כשאנחנו מקריאים טוקבק - מהרבים שנכתבו השבוע - שלפיו הלוחמות כלל לא מתמרנות בעומק האויב, ולכן קל להן להראות עד כמה שילוב הוא הכרחי, עונה סגן מ' כי "יש לוחמות שנמצאות צמודות למג"ד".

מ' מהתותחנים מוסיפה: "אנחנו לא מסוגלות, פיזית, לעשות את מה שלוחם עושה, אבל זה לא אומר שאנחנו לא ראויות או לא טובות. צריך לבחון איפה כן ניתן לשלב אותנו כך שנסייע באופן הטוב ביותר".

סמלת ע', מצידה, נוקטת קו תקיף יותר: "בעיניי זה לא נכון. זו אמירה שמוּנעת מאידיאולוגיה וזו טענה לא מבוססת - צוותים של טנקיסטיות נמצאים מזמן בעומק האויב, ואני מקווה שכך גם נמשיך. מי שמפקפק, אני מזמינה אותו להיכנס איתנו לשטח".

"נראה בקרוב רמטכ"ל אישה?" שאלנו בסיום הראיון. "תהיה", השיבו שלושתן יחד. לשאלה מתי, הן ענו: "מקוות שבקרוב, כמה שיותר בקרוב".