אוגוסט 1941. סטאלין, ולצידו המרשל ז׳וקוב, החליטו לא רק להעניש חיילים שסרחו בחזית, אלא להגלות לסיביר את משפחותיהם. סטלין וז'וקוב לא הסתפקו באידאולגיה הקומוניסטית במלחמה הפטריוטית הגדולה. הם הנהיגו את "פקודה 270", לפיה חייל שערק או סרח בחזית, לא רק גזר על עצמו מוות, אלא דן את משפחתו לגלות בסיביר.
מזכיר הממשלה יוסי פוקס: האקטיביזם של בית המשפט - בלתי חוקי בעליל // שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים
העיקרון היה פשוט ומפלצתי: הדם הוא אותו דם, ולכן האשמה היא אותה אשמה. אבות, אימהות וילדים שלא ירו כדור אחד מצאו עצמם ברכבות משא קפואות, רק מפני שמישהו בביתם "בייש את המולדת". במקום משפט - קולקטיביזציה של אשמה.
שנה לאחר מכן, מעבר לאוקיינוס, גם ה"דמוקרטיה הגדולה בעולם" איבדה את הצפון. לאחר המתקפה על פרל הארבור, בפברואר 1942, נשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט חתם על צו ביצוע 9066, במסגרתו ארה"ב כלאה למעלה מ-120 אלף אזרחים אמריקאים ממוצא יפני במחנות מעצר, חטאם היחיד היה מוצאם.
ההנחה הייתה שאם דודך נלחם עבור הקיסר, נאמנותך למולדת מוטלת בספק. ההיסטוריה כבר מזמן תייגה את הפרקים הללו ככתם שחור ומביש של עוול מוסרי. מאז למדה האנושות לקח בסיסי: בדמוקרטיה מענישים אדם על מעשיו, לא על שם משפחתו.
גרסת ה"לייט" הישראלית
אבל נדמה שבישראל של 2026, מישהו מנסה להחיות את שיטות הדיכוי הקולקטיבי, הפעם בגרסת ה"לייט" המשפטית.
הדרישה להדיח את ראש השב"כ, דוד זיני, בשל החשדות נגד אחיו (הברחת סיגריות לעזה), היא לא פחות מפארסה רעיונית. ועדת גרוניס, בצעד תקדימי בלתי נתפס, שירבבה סעיף בסיכום המינוי המטיל צל על כהונתו בגין מעשי קרוביו. לא קיים תקדים שבו מינוי של ראש ארגון ביטחוני או כל בכיר במערכת הציבורית מותנה ב"התנהגות טובה" של קרובי משפחתו.
האם ראינו סעיף דומה בכתב המינוי של היועצת המשפטית לממשלה? האם (תאורטית כמובן), לו חלילה בנה היה מסתבך בעבירה חמורה, בעת מלחמה, היה נגזר עליה פיטורין אוטומטיים? או אולי וואליד כבוב, עורך דין ובנו של שופט העליון חאלד כבוב, שהורשע ב-2019 במסגרת הסדר טיעון בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט. למרות הרשעת בנו בעבירות פליליות חמורות, השופט כבוב לא נדרש להתפטר ואף קודם לבית המשפט העליון לאחר מכן. המערכת קבעה כי אין במעשי הבן כדי להשליך על כשירות האב.
יבואו הצדקנים והטהרנים ויאמרו אההה.. אין הדין דומה כלל, איש מהמוזכרים לעיל לא עוסק בחקירות רגישות ובוודאי לא בפרשיות הנוגעות לבני משפחתו וגם איננו נגוע באותה מחלה אוטואימיונית נוראית של משיחיות, שאיננה מאפשרת לו שיקול דעת ובוודאי שלא לטפל במחנהו שלו ללא משוא פנים.
אך בינואר 2026, זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, דווקא ראש השב"כ "המשיחי" המליץ לדרג המדיני להשתמש באזיקים אלקטרוניים כאמצעי אכיפה נגד פעילי ימין קיצוני המפרים צווי הרחקה מנהליים ביהודה ושומרון. זיני רואה כלי זה כחלופה אפקטיבית לאחר ששר הבטחון עצר את השימוש בצווי הרחקה מנהליים. למרות התנגדויות של שרים בממשלה "ממחנהו" .
בעקבות המלצתו, ארגוני ימין קיצוניים תקפו את זיני בחריפות. נתלו שלטים בצמתים ובסמוך ליישובו (קשת) עם הכיתוב "זיני, אל תרים יד על אחיך", והוא הואשם ב"רדיפת מתיישבים".
אמת מרה ופשוטה
בפרשת אחיו, דוד זיני לא רק שהפריד כוחות, הוא אפשר לשב"כ תחת פיקודו לנהל חקירה נחושה נגד אחיו. האח נעצר, החוק נשמר, והארגון תפקד ללא דופי.
האמת המרה פשוטה בהרבה: יש כאן ניסיון להדיח איש מקצוע רק בגלל שהוא "לא בא טוב בעין" לקליקה מסוימת. הוא חובש כיפה, הוא מאמין, והוא לא צמח בערוגות הנכונות. פתאום, האחריות השילוחית הופכת לכלי נשק פוליטי. זו לא דאגה לטוהר המידות, זו התחסדות מזוקקת.
מי שדורש מזיני להתפטר בגלל אחיו, לא מחפש צדק הוא מחפש עריפה. לא מחפש שירות ביטחון נקי יותר. הוא מחפש שירות ביטחון "הומוגני" יותר. זו אינה אחריות זו צביעות עטופה במליצות. כי אם מחר נאמץ את ההיגיון הזה, כל בעל תפקיד ציבורי יהפוך לבן ערובה של בני משפחתו. כך לא בונים ביטחון; כך בונים פחד. כשמערכת החוק מתחילה למדוד נאמנות ואתיקה לפי עץ המשפחה, או כיסוי ראש, נגיע במהרה לכיסוי איבר אחר. אנחנו מפסיקים להיות דמוקרטיה והופכים לגרסה מודרנית של פקודה 270.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו