מתקפה או הסכם? ברחבי המזרח התיכון ממשיכים לעקוב בזהירות אחרי ההתפתחויות באיראן, ונערכים לשלל התרחישים. הנחת העבודה בפיקוד הצפון היא כי אם תיפתח מערכה אמריקנית מול איראן, חיזבאללה לא יישאר הפעם מחוץ לתמונה.
בניגוד למבצע "עם כלביא", הארגון מצוי בדילמה חריפה אך גם בהבנה עמוקה של ייעודו כחלק מהציר האיראני. בחיזבאללה כבר נרשמת היערכות למתקפה באיראן - מתוך מודעות לכך שהצטרפות ללחימה תגבה ממנו מחיר כבד במיוחד, אולי כזה שישנה את דמותו לשנים קדימה. כל זה כשבתוך לבנון נשמעים קולות רבים נגד הארגון, והצטרפות שלו למערכה ותגובה קשה מצד ישראל עשויים לעורר תגובת נגד קשה לא פחות.
חיזבאללה מגיע לנקודת ההכרעה הזו כשהוא פגוע, מותש ובעיצומו של תהליך שיקום מורכב. במהלך המלחמה הארגון ספג פגיעות משמעותיות במערכות הפיקוד והשליטה, בתשתיות וביחידות הליבה שלו. יחידת רדואן, שבעבר נתפסה כזרוע התקפית מרכזית, מצויה כיום במצב שונה לחלוטין עם מעט מאוד יכולות זמינות. עיקר הפריסה של הכוח בדרום לבנון מתבסס על תושבים שחזרו לבתיהם, והוא כבר לא מתפקד ככוח מאורגן ומוכן לפעולה.
לצד זאת, חיזבאללה משקיע מאמצים בשיקום. הוא מסדר מחדש את מנגנוני הפיקוד והשליטה, מגדיר מחדש תחומי אחריות ותפקידים, מחדש קשרים עם האיראנים ומנסה לחזור לתוכנית עבודה סדורה. מטרתו ברורה: התבססות מחודשת בדרום לבנון. נכון לעכשיו, עיקר ניסיונות ההתבססות שלו הן בביירות, בדאחייה ובעומק לבנון, שם קל לו יותר לפעול. כך או אחרת, הוא נתקל בשורה ארוכה של חסמים.
תוכנית שיקום
ישראל פועלת באופן עקבי נגד תהליך השיקום הזה. סיכולים ממוקדים, פעולות אכיפה ופשיטות בקו הגבול הראשון פוגעים ביכולתו לחזור ולהחזיק תשתיות וקרקע. חיזבאללה היה רוצה לשוב לקו הגבול ולהציב שם תשתית מבצעית מלאה, אך מתקשה לעשות זאת. דרום הליטני הפך עבורו למרחב בעייתי במיוחד, בין היתר בשל התבססות טובה יותר של צבא לבנון, למרות ששני הצדדים לא רואים אחד בשני אויב.
המציאות מעכבת את שיקום הארגון. באחד המקרים שהוגדר כחריג בצד הישראלי, נעצר בכיר בחיזבאללה למשך מספר שעות בידי כוח צל"ב (צבא לבנון) והנשק שהיה ברכבו נלקח. הקשיים אינם רק מבצעיים. הארגון מצוי במשבר כלכלי, מתקשה לשלם משכורות, וניכר כרסום במוטיבציה. יש מקרים של פעילים שלא נענו לקריאות התייצבות בשל היעדר תשלום. ניסיונות גיוס חדשים אינם מצליחים, והמערך האנושי שלו נשחק.
בעומק לבנון, כאמור, התמונה שונה. בצפון הליטני, בבקעה ובביירות יש לו חופש פעולה גדול יותר. שם הוא מצליח לפעול בנוחות יחסית, לשקם יכולות ולהעביר אמצעי לחימה, גם אם פעולות האכיפה הישראליות גורעות ממנו אמל"ח משמעותי. זה לא עוצר אותו מלנסות להשתקם. בפיקוד הצפון בוחנים כל העת האם יכולת השיקום מהירה מקצב גריעת היכולות של הארגון. ההערכה היא כי ייתכן שלא תהיה ברירה אלא לבחון אפשרות לפעולה נרחבת יותר בלבנון, מתוך תפיסה חדשה שמטרתה למנוע מאיומים בזירות השונות לצמוח.
בזירה הצבאית נרשמת מגמה ברורה אחת שמטרידה מאוד את ישראל: המעבר לשימוש בכטב"מים. מבחינת חיזבאללה, נתפס התחום הזה כהצלחה. הארגון משקיע יותר בפיתוח, בלמידה ובהטמעה של יכולות אוויריות בלתי מאוישות, ופחות במערכים של טילים מדויקים. הכטב"מים נתפסים בעיניו ככלי אפקטיבי, גמיש וזול יותר - ובעיקר כזה שאין לו כיום פתרון הרמטי. ההערכה היא שבמערכה הבאה זה יהיה אחד האיומים המרכזיים, אם לא המרכזי שבהם.
חיזבאללה פועל כיום בשלושה צירים מקבילים: השפעה ואחיזה במדינת לבנון, הציר הצבאי של רכש ולמידה מבצעית, והמאמץ לחזור ולהתבסס בדרום לבנון לאחר שישראל פגעה בתשתיות ובאמל"ח. כל אחד מהצירים הללו נפגע במידה כזו או אחרת, אך אף אחד מהם לא קרס לחלוטין. הארגון מנסה להתחמש בכל דרך אפשרית, בים, באוויר וביבשה - כשספקית הנשק היחיד שלו נשארה איראן.
העיניים לדמשק
בפיקוד הצפון עוקבים מקרוב גם אחר הזירה הסורית. כבר מספר חודשים שישראל לא תקפה בסוריה מהאוויר ופועלת רק במרחב האבטחה. אולם בסוריה מתנהלת זירה מורכבת ורבת שחקנים. טורקיה הפכה לשחקן מרכזי שמדאיג את ישראל, כשהיא מחמשת את הסורים. אפשר היה לראות בקרבות של הצבא הסורי מול הכורדים, שהנשק היה טורקי. יש חיכוך עם הטורקים גם באוויר, כשמטוסים משני הצדדים נפגשים בפטרולים. אמנם טרם היו מפגשים קרובים שהצריכו שימוש בכוח, אך החשש קיים.
צריך לזכור שמדובר במדינה החברה בנאט"ו, על כל המשתמע מכך. בנוסף, גם האמריקנים פועלים בזירה הסורית ומנסים לייצר תהליכי שיקום. הרוסים נשארו בזירה מטעמים אסטרטגיים, גם אם בעוצמה פחותה מבעבר. ריבוי השחקנים והחיכוך ביניהם משרתים את ישראל, שכן הם מקשים על התבססות מהירה של המשטר ומעניקים זמן היערכות לישראל.
המשטר הסורי עצמו משתקם בהדרגה: גיוס כוח אדם, הקמת מסגרות צבאיות חדשות ובהן חידוש דיביזיות. לאחרונה אפשר להבחין גם בגיוס מחדש של קצינים מצבא אסד, שמחוזרים כעת בשורות הצבא המתחדש. צבא סוריה מבצע ניסיונות רכש, בעיקר מטורקיה, של מערכי נ"מ. אלו תהליכים שעדיין לא הבשילו, אך מחייבים דריכות.
בינתיים חופש הפעולה הישראלי בסוריה נשמר. בפיקוד הצפון הונחו להגן על הדרוזים בסוריה ושיתוף הפעולה איתם גדול. באזור סווידא עדיין נרשמים עימותים בין חמולות שונות, וההערכה היא כי לאור ההצלחה עם הכורדים, המשטר ינסה להגיע שוב גם אל הדרוזים.
במרחב האבטחה פעלו בעבר ארגוני טרור רבים שניסו לשים את ידם על האזור, ובהם חיזבאללה, ארגוני ג'יהאד כמו ג'בהאת אל נוסרא ושלוחים של איראן. כיום פועלות באזור מיליציות סוררות, אך הן בהיקפים נמוכים, כשלכוחות צה"ל בשטח הסורי ישנן בעיקר התרעות על ניסיונות לפעולות של הנחת מטענים, או תקיפה נקודתית של כוחותינו. כוחות הצבא הסורי שהמתבססים בפאתי דמשק, מתואמים עם צה"ל באופן עקיף - כשגם הם פועלים מול אותם ארגונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו