בדרך למימוש שלב ב': מה שנתניהו הצליח ללמוד מליונל מסי

עם הבאת רס"ר רן גואילי לקבר ישראל הושגה מטרת המלחמה להשבת כל החטופים. בכך נפתח השער אל שלב ב' בתוכנית הנשיא טראמפ. בתוך כך, ראש הממשלה נתניהו הכריז על התחייבותו להשגת שתי מטרות המלחמה הנוספות שטרם הושגו: פירוק חמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה. גם לתומכי נתניהו וגם למתנגדיו, ברור כי הדרך להשלמת ההישג נתונה בשלב זה בערפל. אולם מבט על הדרך בה הגיע נתניהו להשגת המטרה להשבת החטופים יכולה ללמד על התנהלותו האסטרטגית, בהשלכתו אל ניתוח הסיכוי להשגת המטרות שטרם הושגו.

המציאות המורכבת ברצועת עזה לקראת שלב ב', עם החרדה ממעורבות טורקיה וקטאר, מניעה את מבקרי נתניהו להטלת ספק עד כדי חוסר אמון, בסיכוי המימוש של המטרות הנוספות. אולם מבט לאחור, על הציפייה להשבת החטופים, שאחרי הכול מומשה בהצלחה, למרות הטענות שהמשך הלחימה פוגע בהשבת החטופים, יכול לתמוך בסיכוי הסביר גם להשגת המטרות הנוספות ברצועת עזה.

מניעיה של הביקורת על התנהלותו האסטרטגית של נתניהו נובעים בין היתר, מחשיבה מערבית על שיטת הניהול הראויה לתהליך אסטרטגי. זו תפיסה תכנונית ותפעולית המבוססת ביסודותיה על מתודת ניהול הנדסית. כמו בפרויקט הנדסי, הנדרש לתכנון מפורט מוכוון מהסוף להתחלה, גם באסטרטגיה לניהול מלחמה מצפים למתודה דומה: לסמן מצב סיום רצוי ולתכנן בשלבים את התהליך עד להשגת המטרה. אלא שמלחמה ואסטרטגיה מחייבים מתודה שונה. המלחמה תובעת יכולת ניווט במערכת מורכבת החותרת אל יעד נכסף אך מכירה בחוסר היכולת להציב מסלול מחושב ומתוכנן לפרטיו מראשית הפעולה עד סופה.

כאן, עם כל המאמץ המוקדש לתכנון, מדובר בהעזה לכניסה אל הבלתי נודע. תהליך כזה כרוך בגישוש ניסיוני ובהסתגלות למערכת שמתפתחת ומשתנה מרגע תחילת הפעולה. כך במידה רבה פעל בן גוריון בניהול מלחמת העצמאות. בחודשי המלחמה הראשונים לא הייתה לו כל יכולת לתכנן את מצב הסיום שלה. בפברואר 1948 בשיחה עם המטה הכללי קבע: "שום מומחה לא יגדיר מראש מהי יכולתנו המלחמתית. גודלה של יכולת זו תלוי במטרת המלחמה. הדבר עליו אנחנו נלחמים קובע גבולות היכולת. מטרה מצומצמת - מצמצמת יכולתנו. מטרה מורחבת מרחיבה – מי הוא המומחה אשר יגיד לנו עד היכן מוכן העם היהודי ללכת בהגנתו על עתידו הלאומי."

בגישה זו ראוי לפרש גם את דיבורו של נתניהו על "הניצחון המוחלט". אילו היה מתנהל במלחמה כמנהל פרויקט הנדסי, היה נכון לבקר אותו באמות המידה שבהן נבחן פרויקט כזה, במבחן התכנון מול הביצוע. אלא שאת התנהלותו האסטרטגית של נתניהו בשנתיים האחרונות ראוי לפרש כנווט במסע אסטרטגי היודע את מטרתו אך מכיר בתנאי אי הוודאות של המסע.

בהמשלה לשחקן כדורגל דוגמת מסי, גישת נתניהו מכירה עד כמה הדרך אל השער תלויה בהימצאות במקום הנכון במוכנות לניצול הזדמנויות. במבט הזה, מומלץ להתייחס גם לשאלת עתיד רצועת עזה, כמערכת מרובת משתנים בלתי נשלטים שכיוון ההתהוות שלה אינו מובטח. מה שחשוב במציאות כזו הוא הכוח לאחוז בחזון ברור גם אם הוא בלתי מובטח ואליו שואפים בהמתנה לניצול הזדמנויות מתהוות.

במכלול הקשיים להשגת המטרות הנוספות ברצועת עזה, כדאי להפנים את משמעות השינוי המתחולל בסדר העולמי המוכר. את מלחמת יום כיפור הצליח מזכיר המדינה האמריקאי קיסינג'ר להוביל אל הפסקת אש ולהסדר הפרדת כוחות בין ישראל למצרים ובין ישראל לסוריה, על בסיס יציבותו של הסדר הגלובלי שהתקיים אז בשיווי משקל בין שתי המעצמות, בריה"מ וארה"ב. בסיום המלחמה הקרה, הסדר הזה נמוג. בסדר החדש ההולך ומתהווה בעשור האחרון ובמיוחד בשנה האחרונה, השתבשה הדרך להשגת הסדרים בעלי תוקף יציב. זו המערכת העולמית החדשה בה מדינת ישראל צריכה לנווט את דרכה האסטרטגית והיא נזקקת להסתגלות לניווט מדיני וצבאי בתנאי אי וודאות מתגברים.