ישראל מקבלת את הרשות וחמאס יחד בעזה - וייתכן שתישאר לה ברירה אחת

במשך יותר משנתיים של לחימה סירבה ממשלת ישראל לדון בשאלת "היום שאחרי" ברצועת עזה, חרף הפצרות מערכת הביטחון, ורק הודיעה כי היא מתנגדת שחמאס ימשיך להתקיים כגוף שלטוני וצבאי או שהרשות הפלסטינית תהיה חלק מהמנגנון שינהל את עזה. גם ממשל צבאי ישראלי בעזה ירד מהפרק.

חוסר ההחלטיות הוביל את ארה"ב לכפות על ישראל את המנגנון הכולל את ועדת הטכנוקרטים, שכביכול אמורה להיות ניטרלית. אלא שאם בוחנים את חברי הוועדה, מגלים שרובם חברי פת"ח או אנשי הרש"פ לשעבר, ורק מיעוטם "ניטרליים". אפילו היו"ר ומנהל תיקי האנרגיה והתחבורה בוועדה, עלי שעת', מילא בעבר תפקידים ברש"פ. כלומר, הרש"פ מקבלת דריסת רגל משמעותית ברצועה, בניגוד לעמדת הממשלה.

יתרה מכך, לאף אחד אין כרגע כוונה להחליף את השכבה הפקידותית הקיימת ברצועה, המורכבת רובה ככולה מאנשי חמאס. וכך, יש מי שגורס כי "מי שלא רצה את חמאס או את הרש"פ כריבון ברצועה - יקבל את שניהם גם יחד".

גורמים המכירים היטב את החברה הפלסטינית טוענים שבפועל כמעט שאין פלסטיני "ניטרלי" ברצועה. כמעט כל פלסטיני שם משתייך לפת"ח, לרש"פ או לחמאס, ומעטים תומכים בג'יהאד האסלאמי או בדאעש. לפיכך, הטענה כאילו יש פלסטינים שיכולים כביכול לנהל את הרצועה ואינם תומכים באחד מהזרמים הפוליטיים - מופרכת.

למעשה, הוועדה הטכנוקרטית שאמורה לעסוק בעולמות האזרחיים לא מתכוונת כרגע, וגם לא יכולה, להקים מנגנונים וגופי שלטון חדשים. לפיכך, בניהול עזה היא תיאלץ להסתמך על המנגנונים האזרחיים הקיימים, המאוישים על ידי חמאס.

לא זו בלבד, והפעילים היחידים ברצועה שכשירים להשתתף במשימות סדר ציבורי ומשילות הם אנשי חמאס. מי שירצה למנות את אנשי הרש"פ לתפקיד, יצטרך לגייס ולאמן אותם.

החשש: מצג שווא

אחת הבעיות הגדולות שיוצר המצב המתהווה מול עינינו היא דריסת הרגל שמקבלת הרש"פ ברצועת עזה, והחיבור מחדש של רמאללה לעזה - לאחר שנים שבהן ניסתה ישראל, ללא הצלחה גדולה, לקיים מדיניות של בידול בין שתי הזירות. המשמעות המדינית של החיבור בין שתי הזירות עלולה להיות, בין היתר, לחץ בינלאומי כבד על ישראל לקיים תהליך מדיני עם הרש"פ, ותמיכה הולכת וגוברת בהקמת מדינה פלסטינית ביו"ש ובעזה.

הדרג המדיני מודע היטב לבעיה, בין היתר משום שהדרג הביטחוני הציג לו את המשמעות של אותה ועדת טכנוקרטים, ואת העובדה שחלק מחבריה הם אנשי הרשות לשעבר. אלא שהדבר האחרון שישראל רוצה כרגע הוא להסתכסך עם נשיא ארה"ב, ולכן אין מנוס מלקבוע שאנו נמצאים בפלונטר בלתי ניתן להתרה, לפחות בשלב זה.

ה"סוכרייה" שניתנת לישראל במהלך הגדול שמוביל טראמפ במסגרת שלב ב' של ההסכם היא המונח שעליו מתעקשת ישראל, "פירוז הרצועה", אך כל בר-דעת שמנסה לרדת לפרטיו מבין שהמונח הזה נאיבי ובלתי ישים בעליל. מדינת ישראל לא מצליחה לפרז את סכנין, שנמצאת בתוך גבולותיה וכפופה לחוקיה, ואפילו לא את יהודה ושומרון שבו פועל צה"ל מדי לילה - אז מי יפרז את רצועת עזה?

האם מצג שווא של מסירת חלק מכלי הנשק שבידי חמאס לגוף שלישי, שיורכב מקטארים ומטורקים ויקים מחסני נשק גדולים בתוך הרצועה, יהווה עמידה ביעד ה"פירוז"? האם מישהו באמת מאמין שחמאס יתפרק מנשקו ולא ישאיר אמצעי לחימה בתוך המנהרות או מתחת למיטות ילדים, וינסה בכל כוחו להבריח שוב אמצעי לחימה לאנשיו ברצועה?

תעדוף מסוכן

בבוא הדרג המדיני לבחון את מכלול השיקולים בזירות השונות, ניתן להבין מדוע הזירה האיראנית מקבלת כעת עדיפות. כשנתניהו צריך את טראמפ לנושא האיראני, ולאחר שניצל את החברות האמיצה עימו לשלל נושאים נוספים - ביטחוניים (לבנון, סוריה) ואישיים (חנינה) - ספק אם יוכל לשכנע אותו לשנות משהו מחזונו לרצועת עזה. פה המקום להזכיר שזה גם היה המצב לפני 7 באוקטובר, כאשר ישראל תעדפה את כל הזירות על פני רצועת עזה, שנראתה כבעיה קטנה ביחס לאיראן ולבנון.

למרות מכבסת המילים, והנרטיב שלפיו ישראל "נותנת הזדמנות" למהלך של טראמפ, אין בצמרת המדינית-ביטחונית אדם אחד אשר חושב שהיא ישימה. האופטימיים ביותר טוענים שהמהלך "נאיבי ולא ישים", והריאליים אומרים בפה מלא בחדרים סגורים כי המהלכים שטראמפ מוביל כעת בעזה מנוגדים לאינטרס הישראלי - שכאמור, לא הוגדר בשל סירוב הממשלה לקיים דיון מעמיק בסוגיה.

בלית ברירה, ישראל נאלצת כעת ליישר קו עם אותו מנגנון שהקים טראמפ לשליטה בעזה ולשיקומה, חרף העובדה שחמאס ימשיך כנראה לשלוט במנגנונים האזרחיים, והרש"פ תחזור לרצועה - ובגדול. במערכת הביטחון יש מי שמזהיר כי חמאס מאמץ בפועל את מודל חיזבאללה בלבנון: הוא לא ישלוט יותר בעזה, כפי שחיזבאללה לא שולט בלבנון, וימשיך להיות הגוף הצבאי החזק ברצועה, כפי שחיזבאללה הוא עדיין הגוף הצבאי החזק בלבנון.

יש במערכת הביטחון בכירים שסבורים כי הדרך היחידה למנוע את הקטסטרופה הזו היא לחזור להילחם ברצועת עזה. כן, אף שאנחנו אחרי יותר משנתיים של מלחמה, אף שצה"ל שחוק, ולמרות המחירים הכבדים הכרוכים במלחמה. כך או אחרת, הגיע הזמן שמישהו שם למעלה ידון בנושא ויבחר בחלופה הכי פחות גרועה לישראל בנושא הפלסטיני. חלופה טובה באמת כבר הבנו שאין.