"מועצת השלום" מקבצת יחד כמה הדיפלומטים הבכירים בעולם. ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו, ראש המודיעין המצרי חסן רשאד, שליח האו"ם לשעבר ניקולא מלדנוב, השרה האמירותית רים אל-האשמי, שר החוץ הטורקי הקאן פידאן ואחרים – לחלקם בוודאי יש ניסיון עשיר וכוונות טובות. אלא שרובם המוחלט, אולי למעט הנציגים האמריקנים ואיש העסקים הישראלי-קפריסאי יקיר גבאי, מסתכלים על עזה דרך המשקפת הבינלאומית, ולא דרך האינטרסים של מדינת ישראל.
בראש סדר היום של רוב חברי המועצה לא עומד האיום הביטחוני של ארגוני הטרור הפלסטיניים, פירוק חמאס מנשק או השבתו של החלל החטוף האחרון רן גואילי. מבחינתם, שיקום רצועת עזה הוא היעד המרכזי והדחוף מכולם. זה אומר שהמועצה והוועדה הטכנוקרטית הפלסטינית יעסקו בהליכי פינוי הריסות, בניית תשתיות מחדש והגברת הסיוע ההומניטארי לעזה. קרוב לוודאי שהם יפעילו לחץ מדיני מאסיבי על ישראל לפתוח את מעבר רפיח ללא תנאי כאחד מהצעדים הראשוניים.
יתר על כן, למרות הכתרים שנקשרו לוועדה הפלסטינית ולחבריה המזוהים עם הרש"פ, כרגע היא לא באמת מהווה אלטרנטיבה אמיתית לחמאס. כל עוד הוועדה פועלת מקהיר, היא פועלת כממשלה גולה עם יכולות מוגבלות ביותר. קל וחומר כאשר אותו כוח שיטור פלסטיני שאימנו המצרים לא מוצב ברצועת עזה וקשה למצוא מדינות שינדבו חיילים ל"כוח הייצוב הבינלאומי".
למרות הבטחותיו של חמאס כי ימסור את הסמכויות לוועדה, מתחת לפני השטח מתנהל בפועל שלטון צללים. כספי המסים, התרומות ומכירת הסיוע ממלאים מחדש את קופותיו של הארגון. מנגנוני השיטור שלו שרדו למרות חיסול של אלפים מהם. ובלשכת ההנהגה של חמאס בעזה, כך דווח, צצים מחדש מקורבי סינוואר כמו עלי אל-עאמודי ותאופיק אבו נעים וצוברים כוח ומעמד. מבחינתם, העובדה שגורמים בינלאומיים ופלסטיניים מקבלים את האחריות על שיקום עזה היא התפתחות חיובית. כזו שמסירה מהם אחריות לחורבן וללא ספק תוצג על ידם כהישג אסטרטגי.
על פירוק מנשק, כמובן שאין מה לדבר מבחינת חמאס. מה גם שב"זרוע הצבאית" של הארגון לא מפגינים מאמץ אמיתי להחזיר את החלל החטוף רן גואילי. מבלי ששמנו לב, מאז הפסקת האש שנכנסה לתוקף ב-10 באוקטובר חלפו יותר משלושה חודשים. מאז החזרת החטוף החלל, אזרח תאילנד סותטיסאק רינטלאק, חלף יותר מחודש. חמאס, שהתחייב להחזיר את כל החטופים החיים והחללים בתוך 72 שעות מכניסת ההסכם לתוקפו, נקט בסחבת מכוונת.
כרגיל, במחוזותינו תמיד אפשר למצוא מי שיבלעו את השקרים של חמאס על "קשיים לוגיסטיים" באיתור החללים בגלל פינוי הריסות. אולי היה אפשר לקנות את הכזבים האלה לולא חמאס בעצמו הודיע על פינוי מאות גופות של פלסטינים בזמן הפסקת האש.
מכאן שישראל מוכרחת להגביר את הלחץ על חמאס ועל הג'יהאד האסלאמי. אמנם בחודשים האחרונים חוסלו מחבלים רבים בשני הארגונים - הבכיר ביניהם היה ראא'ד סעד מחמאס. אולם, נראה שאין בכך די כדי לזרז את ראש "הזרוע הצבאית" בחמאס עז ע-דין אל-חדאד.
אין ספק שהאירועים הדרמטיים באיראן ושנת הבחירות מסיחים את דעתנו מעזה ומשכיחים את האיומים הישנים. אבל אם נחזור על טעויות העבר וניגרר שוב אחר חלומות השיקום של הקהילה הבינלאומית, קרוב לוודאי שנתמודד פעם נוספת עם אותם מחדלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו