במקום לבטל את הסיוע האמריקני: זה מה שישראל צריכה לבקש

לאחר מלחמת ששת הימים הטילו הצרפתים אמברגו על ישראל. המלחמה הקרה הייתה בעיצומה, וישראל נזקקה למטוסים ולמערכות הגנה. האמריקאים ראו בישראל בסיס קדמי להגנה על האינטרסים שלהם במזרח התיכון. סנאטורים אמריקאים אף הרחיקו לכת והגדירו את ישראל כ"נושאת מטוסים" באזור, כזו שלא ניתן להטביעה.

עם אספקת מטוסי הקרב המתקדמים סקייהוק ופאנטום, הפך הסיוע לשנתי והצורך להחליפם מדי פעם בחדשים, מיסד את הסיוע כמסגרת שנתית בהיקף של כשלושה מיליארד דולר לשנה.

לאחר נפילת ברית המועצות האינטרס האמריקאי היה לחזק את ישראל כך שעוצמתה תרתיע את האזור וגם תאפשר לה לקחת סיכונים לצורך קידום מהלכי שלום. שלושה ציוני דרך מרכזיים בלטו בתהליך זה:
א. לאחר נפילת ברית המועצות ובעקבות מלחמת המפרץ הראשונה התחייבו האמריקנים לשמר את היתרון הטכנולוגי של ישראל באמצעות תקציבים ייעודיים.
ב. ישראל נדרשה לפתח מערכות הגנה מפני טילים – צורך רלוונטי גם לזירות שבהן מעורבת ארצות הברית – וכך זכתה לתוספת תקציבים מחוץ למסגרת הסיוע השנתי.
ג. איום הגרעין האיראני וממשל אובמה, שביקש למנוע הידרדרות למלחמה אזורית, הובילו לחתימה על הסכם בלימת תוכנית הגרעין, ובמקביל להגדלת הסיוע הביטחוני לישראל ל־3.8 מיליארד דולר לשנה, במסגרת הסכם לעשר שנים עד 2028.

נכון, ישראל של 2025 איננה ישראל של 1975. הכלכלה חזקה יותר, תעשיית ההייטק והביטחון פורחות, ויכולת הייצוא הביטחוני חסרת תקדים. אבל דווקא משום כך נכון יותר לצמצם את הסיוע באופן חכם, אך לא לבטל אותו כליל.

כעת, כאשר מתקרבים למועד חידוש הסכם הסיוע לעשור שלאחר 2028, הנושא מתעורר מחדש. הנשיא טראמפ מחפש דרכים לחזק את כלכלת ארצות הברית באמצעות הטלת מכסים, החזרת ייצור הביתה וצמצום הוצאות מחוץ לארה"ב. על רקע יחסי הידידות העמוקים שהתפתחו בין ממשל טראמפ לישראל, ובמיוחד הקשר האישי בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא טראמפ, הציע נתניהו לצמצם בהדרגה את הסיוע במשך עשר שנים עד לביטולו המוחלט.

הסיבות לכך ברורות, אך אף שיש מקום לדיון בנושא, ההצעה בנוסחה הנוכחי איננה נכונה ואיננה מעשית.

מה כן ראוי לעשות?
א. הפסקת הסיוע הכלכלי, שהושלמה בהדרגה והגיעה לאפס בשנת 2008, הייתה צעד נכון ויש להמשיך בקו זה.
ב. כל סכום שאינו מיועד ל"פריטים עיקריים" – כלומר מטוסי קרב, מטוסי תובלה ומסוקים ניתן להפחית מתקציב הסיוע.
ג. תחת בחינה מדוקדקת יש להותיר רכיבים המבטיחים את היתרון הטכנולוגי של ישראל, כאלה שבינתיים אין לישראל היכולת לפתח לבדה, הנשענות על מחשבי-על ובינה מלאכותית ד. יש להגדיר תחומי פיתוח משותפים שיתוקצבו במידה שווה על ידי ישראל וארצות הברית.

לסיכום, הסיוע הביטחוני של ארצות הברית איננו רק כסף: הוא קושר את שתי המדינות בתלות אסטרטגית ומדינית עמוקה. ישראל תמשיך לבסס את עצמה על תעשיות הביטחון שלה, תקציב הסיוע יצומצם בהדרגה בכשלושים אחוז אך אספקת ה"פריטים העיקריים" תובטח ותימשך. בחלוף חמש שנים יקיימו הצדדים הערכת מצב נוספת.

אלוף (מיל') איתן בן אליהו הוא הוא מפקד חיל האוויר לשעבר