"היא נכנסה עם המחבל ולא זיהתה אותנו": העדות של דוד קוניו

משפחת קוניו נחטפה כולה לעזה. שרון קוניו והתאונות אמה ויולי בנות ה-5 חזרו ואבא דוד נשאר מאחור, עד שהוחזר שנתיים אחר כך. הערב ב"מהדורה המרכזית" של חדשות 12 דוד קוניו דיבר לראשונה וחשף את הזוועות שעבר בשבי.

רגעי החטיפה מניר עוז

"אני מתחיל לקבל הודעות מאחי התאום שנשרף לו הבית" מספר דוד. "ואז הם על הדלת שלנו. אני רואה את הילדות ואני רואה את האישה. אי אפשר לתאר את הסיטואציה. אתה רוצה להציל אותן ולצאת מפה - ואתה לא יודע איך".

על רגעי החטיפה סיפר כי בלית ברירה נאלץ לצאת מהממ"ד עם בתו יולי. "אני שומע שהם מתחילים להדליק את הבית. אני מרגיש את החום, כבר לא יכול להחזיק את הדלת. בסוף נכנס יותר מדי עשן, היינו חייבים לצאת".

"אני קולט את שרון בזווית העין עם מחבל, שהוא גורר אותה. אני צועק 'זאת אשתי'. היא הייתה מחוסרת הכרה, היא פשוט לא הייתה שם".

בשבי חמאס ללא בתם אמה

"אנחנו נטרפים לגמרי מהמחשבה שאמה לא איתנו. כל הזמן אנחנו אומרים להם שיש עוד ילדה שממש דומה ליולי שקוראים לה אמה ושהיא תאומה שלה ואם הם יכולים למצוא אותה. אבל אף אחד לא יודע, היה כזה כאוס שאף אחד לא ידע כלום. אנחנו לא אוכלים ולא שותים. אנחנו לא יכולים עם המחשבה הזאת שאמה לא איתנו ואנחנו בפאקינג עזה. שרון הייתה אאוט לגמרי. היה לי מאוד קשה לתפקד שם. גם הרגשתי צורך לגונן עליהן כל הזמן. אני הגבר היחידי. הרבה פעמים אני רואה את שני החמאסניקים ישנים. אני רואה את הסכין מתחת למיטה ואני אומר 'אולי אני יכול לעשות משהו'. אבל מה תעשה? אתה תצא להמון ואז יאכלו אותך".

על הימים הראשוני בשבי עם שרון ויולי: "הילדה קיבלה כל מיני משחקים, אני רואה את החלון ואני רואה פיסת שמיים. קיבלנו לוח של ילדים וחשבתי אולי אני יכול לעשות משהו, כתבתי 'הצילו' על הלוח ושמתי את זה קרוב לחלון כדי שמשהו אולי יוכל לראות את זה ויצליחו לחלץ אותנו. החילוץ לא הגיע. אחרי 9 ימים, בשתיים בלילה היה לנו פיצוץ מטורף. לא שמעתי פיצוץ מטורף כזה בחיים. השקט שאחרי הפיצוץ זה פשוט לא ייאמן".

האיחוד עם אמה

"המחבלים התחילו לעשות טלפונים ולנסות להחביא אותנו. כמה דקות אחר כך הגיע אמבולנס. שמו אותי על אלונקה עם סדין, כאילו אני גופה. אחר כך בדיעבד הבנתי ששמו על שרון חיג'אב ונסענו כולנו באמבולנס".

קוניו שיתף בדמעות את מצבה של יולי בשבי. "יולי הייתה די במצב על שקט. היא לא, את צריכה להבין, אחותה לא לידה, היא לא מבינה מה קורה עם אחותה. אנחנו לא יודעים, היא שואלת שאלות שאתה לא יודע איך לענות".

קוניו משתף על הרגע המרגש איך כשעברו למסתור חדש פתאום בתם אמה הופיע לפתע: "אומרים לנו להתיישב על המיטה, שמים לי מסיכה וכובע. שרון אומרת לי אני שומעת את הבכי של אמה. אני אומר לה שזו לא אמה, איך זו אמה? לא עוברת חצי דקה ואמה נכנסת והמחבל מחזיק אותה על היידים. היא כולה בוכה. כל הגוף שלה אדום מפריחות, לא אכלה, כולה רזה. היא לא זיהתה אותנו. היא לא ידעה מי אנחנו. זה עניין של שניות, אנחנו מחזיקים אותה והיא לא מזהה אותנו. שרון הורידה את החיג'אב והיא עדיין לא מזהה, ממשיכה לבכות. שרון שרה לה רד אלינו אווירון ואז באמצע השיר הילדה מתחילה להירגע".

אחרי כמה ימים אמה בת ה-3 התחילה לשתף במה שקרה לה: "הילדה התחילה לפתוח את הפה ולספר מה קרה לה. ילדה בת 3 מספרת, משפט אחד שהיא אמרה שאומר הכל: 'האיש נשפך באדום'. תארי לך מה היא ראתה. הבנו שירו גם עליהם ושהפרידו את דניאל ואמיליה ממנה. מסביבה מלא גופות, של חיילים ושל מחבלים. היא סיפרה שהיא ראתה חור שחורף שזה בעצם פיר של מנהרה".

"אז מתחילים הלילות, והסיוטים של הילדה. הילדה קמה בהיסטריה, בצרחות. המחבלים צועקים עלינו שנשתיק אותה. איך אני אשתיק אותה? זה לא נתפס החרא הזה. פשוט לא נתפס". 

רגעי השחרור של שרון והבנות

כשהתגבשה עסקת החטופים הראשונה ומשפחתו יצאה מהשבי הוא מתאר את רגעי הפרידה: "אמרו לי 'יש לך שלוש שעות להיפרד מהמשפחה שלך'. אז התחיל הרגע הכי נוראי בחיים שלי. כשאני נפרד מאמה יולי ושרון. בכי נוראי בחדר, אני לא מפסיק לומר לשרון שאני מת מפחד. ביקשתי שלא יוותרו עליי ושיוציאו אותי. אמרתי לבנות שאבא יחזור אבל הן לא האמינו לי. ראיתי אותן יוצאות ואמרתי לעצמי 'דוד עכשיו רק אתה צריך לשרוד - יהיה בסדר. אבל אז נהיה הרבה יותר גרוע".

דוד נשאר לעוד 682 ימים אחרי שמשפחתו שוחררה: "שמו לי כיסוי עיניים. חשבתי שזהו - הולכים להרוג אותי. הכניסו אותי לפיר של מנהרה. הגיע עוד חמאסינק שידע קצת עברית. שאלתי אותו על איתן אחי שחשבתי שהוא מת. הוא אמר לי שיש איתן פה. הלכנו לחדר גדול עם דשא סינטטי ששם אני רואה את המבוגרים של הקיבוץ, שנרצחו. נחרדתי כשראיתי אותם. אנשים בני 80, שלא אוכלים. לא עושים דברים כאלה. זה לא אנושי".

המפגש עם ירדן ביבס

הוא שיתף על המפגש עם ירדן ביבס, החבר הכי טוב שלו: "בהתחלה הוא לא זיהה אותי כי הייתי עם כובע. כשהוא קלט שזה אני שנינו רצנו אחד לשני, חיבוקים ונשיקות, ובכי נוראי. הייתי בטוח שהוא מת. הוא היה פצוע בראש. אני מבקש להישאר איתו אבל אומרים לי שאני לא יכול ואני צריך להמשיך הלאה. פתאום אני מגיע ואני רואה את איתן. אבל לא את איתן אח שלי. את איתן הורן.

"אריאל אני ידעתי שהוא חטוף רק כשראיתי את השם שלו בשלט של להחזיר את כולם הביתה. יום אחד ירדן מגיע והוא סיפר לי שהוא ביקש להיות איתי ושהרגו את שירי והילדים. שירי הייתה כמו אחותי. אני ושרון הכרנו ביניהם. הם היו זוג מושלם. בן אדם מקבל הודעה כזו בתוך השבי בעזה. אתה לא יודע איך להכיל דבר כזה או מה להגיד לו כדי לעזור לו. הדבר היחיד שאמרתי לו זה שהם שקרנים, אל תאמין להם. זה מה שהחזיק אותו בחיים".

"סינוואר הגיע אלינו למנהרה - והפרידו בינינו"

בוקר אחד הגיע יחיא סינוואר לבקר את דוד ואת ירדן בשבי. "הוא שואל את ירדן אם יש משהו שהוא יכול לעשות למענם. ירדן אומר לו 'הדבר היחיד שאני רוצה זה שתוציא אותי לפני הילדים שלי והאישה כי אני רוצה לקבל אותם ולהישאר עם החבר הכי טוב שלי'. חמישה ימים אחרי זה הפרידו בינינו".

נכנס אלינו בחור. מאוד מפחיד ואומר לנו באנגלית 'תקשיבו המצב על הפנים וזה לא מתקדם לשום מקום. קיבלנו החלטה שאחד מכם צריך למות למען כל הקבוצה. מי אתם בוחרים שהולך למות'? הוא אשכרה שאל אותך את מי אתם בוחרים להרוג. הלכתי להקיא בשירותים וחזרתי. יאיר אמר לו 'תקשיב אני לא יודע מה קורה אבל אולי אני יכול לעזור - תן לנו צ'אנס להציל את עצמנו'. הוא חוזר אחרי כמה דקות עם מצלמה. הוא מצלם אותנו מתחננים שישחררו אותנו".

"ב-18 במרץ ב2 בלילה התחילו פיצוצים מטורפים. פתאום נכנסים אנשים שבורחים מהפיצוצים למנהרה שלנו. שם התחיל הסרט שלנו עוד פעם. לא אמרו לי כלום. לא ידעתי את מה ששרון עושה בשבילי ומה שכל המשפחה שלי עושה. שאחי התאום חי, לא אמרו לי כלום. מה שהכי מעצבן שלכולם כן אמרו. ולי לא אמרו כלום. רק כשיצאתי הבנתי כמה נלחמו בשבילי וכמה הם נלחמו בי לוחמה פסיכולוגית. ברגעים שהכי שברו אותי כשדיברו אותי על אמא שלי, שרון, איתן. לא יכולתי להגיד אפילו את השם של איתן. לא הייתי מסוגל, הייתי אומר איתן והייתי מתחיל לבכות".

השחרור אחרי 738 ימים

דוד מתאר את רגעי השחרור אחרי 738 ימים" "זה היה 3 לפנות בוקר. הייתי מנומנם, פתאום הדלת נפתחת ואומרים 'דוד קוניו'. הבנתי שאריאל אחי מגיע אליי. ואז אני מרים את הראש ואני רואה בחור גבוה עם שיער ארוף ואני מבין שזה הוא. אני מתחיל לבכות ולחבק אותו לנשק אותו. הייתי הכי מאושר בעולם שאחי הקטן בסדר. שאלתי אותו אם הוא יודע משהו על ההורים, על האחים. הוא לא ידע כלום".

"ביקשו את הטלפון של המשפחה כדי לצלצל אליהם. אני רואה את כל המשפחה שלי ואני פתאום רואה שכל המשפחה שלי חיה. כולם. אני רואה את שרון ואני רואה את ארבל. אני ואריאל מפלים, בוכים. כשאתה מגיע ואתה רואה בן אדם על מדים מקבל אותך זו תחושה עילאית. אמרתי או שתביאו לי סטירה או חיבוק - אז היא הביאה לי חיבוק".

על הרגע בו הבהיל את שרון: "אני שטותניק כזה, אני אוהב לעשות שטויות. רציתי לשבור את הקרח ולהראות שאני בסדר, שאני אותו דוד שיצא מפה לפני שנתיים".

קוניו נחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז עם אשתו שרון ושתי בנותיו התאומות, אמה ויולי, שאז היו בנות 3. שרון והבנות שוחררו בעסקה הראשונה אחרי 52 ימים, ודוד שוחרר אחרי 738 ימים, באוקטובר האחרון. גם אחיו, אריאל, נחטף ושוחררו באוקטובר האחרון. 

ב-17 בפברואר 2025, יותר משנה ו-4 חודשים אחרי שדוד נחטף קיבלה משפחתו מידע על כך שהוא חי. לצד זה שיתפה שרון כי נחשפה לסרטון מזמן שהותו בשבי, ולדבריה הוא מאוד קשה לצפייה: "לא ראיתי את בעלי כל כך שבור ומרוסק, מעולם לא ראיתי אותו ככה. הוא נראה לא טוב והוא מאוד מיואש ורעב. מאז פרסום הסרטונים כל מה שעולה לי לראש זה אם המצב שלו הורע כמו המצב של החטופים האחרים".