ארה"ב מעניקה סיוע צבאי למדינות רבות, וישראל, כבעלת ברית חשובה, זוכה לנתח הגדול ביותר מתקציב זה.
ישראל הקימה משלחת רכש בניו יורק שתפקידה לרכוש מוצרים מארה"ב, שממומנים בעיקר מתקציב הסיוע האמריקני. התקציב משמש בעיקר לרכש פלטפורמות מרכזיות עבור חיל האוויר, ולכן כל מטוסי הקרב של ישראל הם מתוצרת ארה"ב. כמו כן, בין מערכת הביטחון לממשל האמריקני יש כמה שיתופי פעולה מעבר לסיוע הרגיל, שכוללים בעיקר את זה עם סוכנות ההגנה מפני טילים (MDA) ותוכניות פיתוח של מערכות משותפות.
הסיוע הביטחוני כבר עבר כמה תהפוכות לאורך הדרך. עם ההחלטה על סגירת פרויקט הלביא, שהיה מטוס קרב שפיתחה ישראל, בשנות ה־90 סוכם כי חלק מתקציב הסיוע יומר לשקלים, וכך ישראל תוכל להוציא כ־27% מתקציב זה על מוצרי התעשייה המקומית. שאר הכסף היה חייב להיות מנוצל בארה"ב, ובאמצעותו נרכש עיקר המטוסים של חיל האוויר.
בשנת 2016, בימי ממשל אובמה, החליט הממשל להגדיל את התקציב ל־3.8 מיליארד דולר בשנה, אך דרש את הפסקת המרת חלקו לשקלים וקבע שמההסכם הבא, שנכנס לתוקפו ב־2018 ויסתיים ב־2028, יירד בהדרגה סכום ההמרה, ובסופו של דבר ישראל תצטרך להוציא את כל הכסף על מוצרים המיוצרים בארה"ב.
השינוי הזה חייב את התעשייה הישראלית להעביר קווי ייצור לארה"ב, והמערכת הביטחונית הישראלית הפכה להיות תלויה יותר ברכש אמריקני. ארה"ב הבטיחה בתמורה וכפיצוי שתאחסן בישראל תחמושת שישראל תוכל להשתמש בה בעת מלחמה, אך עם פרוץ מלחמת רוסיה־אוקראינה רוב התחמושת הועברה מהמחסנים בישראל לאוקראינה, וכך הגענו לתחילת מלחמת חרבות ברזל בלי עתודות תחמושת.
ישראל תלויה מאוד באספקת אמל"ח ותחמושת מארה"ב, מפני שרוב פסי הייצור בארץ לא מייצרים.נאומו של ראש הממשלה על ישראל כספרטה כוון בעיקר לתלות של צה"ל בייצור תחמושת מחוץ לישראל. הטענה היא שישראל צריכה להחזיר לעצמה את יכולת הייצור המקומית ואת העצמאות הלוגיסטית בזמן מלחמה. משמעות הדברים היא שישראל תצטרך להסתמך פחות על הסיוע הביטחוני האמריקני ולהשקיע יותר שקלים בעצמה.
הביקורת בארה"ב על הסיוע הנרחב לישראל תחייב את הממשל לצמצמו. ישראל, כמדינה ריבונית, נדרשת להשתחרר מתלות זו ככל שניתן. עם זאת, ולנוכח העלויות הגבוהות של המלחמה, הקטנת התלות תצטרך להיעשות בהדרגה. ישראל כבר התחייבה על חלק מהרכש בהתבסס על הסיוע בשנים עתידיות.
ולכן, בדיונים על הסכם הסיוע לשנים 2028-2038 ישראל תידרש להקטין בהדרגה את התלות, ותקציב הסיוע יצטמצם בעשר השנים הבאות. התוכניות המשותפות של מערכות ההגנה מפני טילים צריכות להימשך כאינטרס משותף לשתי המדינות, כמו גם אחסון תחמושת במחסנים אמריקנית בישראל. כל אלה יאפשרו לישראל להקים מערך לוגיסטי עצמאי, שיתמוך במאמץ המלחמתי בלי להסתמך על הסיוע מארה"ב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו