38 בתי מחבלים נהרסו על-ידי צה"ל בשנת 2025, פי 2 ממספר הבתים שנהרסו על-ידי צה"ל בשנת 2024, אז הרס הצבא 19 בתי מחבלים בלבד.
הריסת בית מחבל בחטיבת אפרים// דובר צה"ל
במקביל, בשל ההליך הסדור להריסת בתים, בג"צ דחה בשנתיים האחרונות את כל עתירות משפחות המחבלים שהוגשו כנגד ההריסות, ובמקרים רבים מוותרות המשפחות על הגשת העתירה. בימים אלה נמצאים מספר חד ספרתי של בתי מחבלים בתהליך לקראת הריסה.
נזכיר כי מדיניות הריסת בתי מחבלים חודשה בשנת 2014, ובמערכת הביטחון, בדגש על שירות הביטחון הכללי האמון על כך, טוענים כי המדיניות מביאה להרתעת מחבלים פוטנציאליים מביצוע פיגועים.
מדו"ח שחיברה תנועת "אם תרצו", המתבסס על פרסומים גלויים של הצבא, עולה כי בתחילת המלחמה הוכיחה מערכת הביטחון יכולת מבצעית להשלמת הריסות בתים בתוך 40 ימים מרגע הפיגוע, אך הממוצע השנתי מצביע על תקופות ארוכות יותר להריסת הבתים: 185 ימים ב-2023, 227 ב-2024 ו-156 ימים ב-2025. במקרים מסוימים, נהרסו בתים יותר מ-400 ימים לאחר הפיגועים.
אלא שבמערכת הביטחון טוענים שהריסת הבתים מתבצעת במהירות האפשרית, בסמיכות ככל הניתן לפיגוע, אך מודים כי לעיתים, מסיבות שונות, לוקח זמן רב יותר.
התהליך, מרגע קבלת ההחלטה על הריסת ביתו של מחבל, עובד כך: לאחר ביצוע פיגוע מגיעים כוחות צה"ל לבית המחבל וממפים אותו. בהמשך, מעביר שירות הביטחון הכללי את המלצתו בנוגע להרתעה שתייצר הריסת הבית הספציפי לחוות דעת משפטית של הייעוץ המשפטי באוגדת איו"ש, ובמקביל, מתקבלת גם חוות דעת הנדסית בנוגע ליכולת להרוס את בית המחבל עם מינימום נזק סביבתי.
עם קבלת האישורים, עוברת חוות הדעת המשפטית לאישור מהיר של היועצת המשפטית לממשלה, ולאחר מכן נמסרת הודעה למשפחה על כוונה להרוס את הבית. באם אין השגות של המשפחה או הגשת בג"צ, בתוך זמן קצר נכנס בית המחבל לתור להריסה, וההריסה מתבצעת בהתאם לשיקולים המבצעיים (לעיתים נדרשת כניסה לשטח עוין כדי לבצע את ההריסה) ובהתאם לזמינות הכלים להריסה.
בצה"ל מודים כי ישנם בתי מחבלים שנהרסו כמעט 500 ימים לאחר ביצוע הפיגוע, אך מדובר בשני מקרים של סייענים שהמידע בנוגע למעורבותם בפיגוע הגיע זמן רב לאחר הפיגוע, וברגע שהתקבל, התבצע ההליך הסדור של ההריסה.
עוד מציינים בצבא כי בשנה וחצי האחרונות החל צה"ל בהריסת בתי מחבלים ש"רק" פצעו ישראלים, בניגוד לעבר אז הסנקציה הייתה מופעלת רק כלפי מי שגרם למוות של ישראלי. לא זו בלבד, אלא שבמקרים מסוימים, כמו במקרה של המחבלים שהיו מעורבים בהנחת המטענים באוטובוסים בבת ים, נהרסו בתים גם בגין כוונה להרוג, וזאת באישור של הדרג המדיני.
כתוצאה מהעובדה שהריסת הבתים מתבצעת בהליך סדור ובהתאם לפרוטוקול, חלה ירידה דרמטית באחוזי צווי ההריסה שמגיעים לבג"צ: אם בעבר 100% מצווי ההריסה היו מגיעים לפתחו של בג"צ, הרי שב-2024 רק 3 צווי הריסה הובאו לפתחו של בג"צ וב-2025 10 צווים.
כל 13 העתירות שהוגשו נגד הריסות הבתים נדחו על ידי בג"צ. העובדה שהליך הריסת הבתים מתבצעת באופן סדור, אומרים בצה"ל, גורמת לכך שלא רק שבג"צ דוחה את העתירות כנגד ההריסות, אלא שכמות הפניות אליו יורדת מתוך הבנה שהסיכויים למנוע הריסת בית מחבל יורדת. כמו כן, נרשם שינוי בזהות העותרים, כאשר ארגונים במימון זר הפסיקו לעתור באופן ישיר, ואת מקומם תפסו עורכי דין פרטיים שהגישו את העתירות האחרונות.
"כשרוצים - יכולים"
אלון שוורצר ראש אגף מחקר ומדיניות בתנועת אם תרצו: ''ממשלת ישראל לא יכולה לבוא בטענות רק לבית המשפט בנושא עיכובים בהריסת בתי מחבלים. כשרוצים, ראינו שיש יכולת להרוס בתי מחבלים הרבה יותר מהר. במקום לגרור רגליים, הממשלה חייבת להשתמש בכלי ההרתעתי הזה באופן אפקטיבי.
"תקדימים חשובים כמו הריסת בתי מחבלים שלא הצליחו לרצוח הם חשובים אבל כאשר נשארים אירועים נקדותיים ואין המשכיות הם הופכים לאנקדוטה. בינתיים הממשלה נמנעת מקביעת מדיניות הריסת בתי מחבלים בתוך הקו הירוק ומושכת את הזמן בהריסות בתים מחוצה לו. זו טעות חמורה שפוגעת בהרתעה''.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו