כך סוכל "צבא הטרור" בשומרון | תמונת מצב בזירה הפלשתינית

עם תחילת שנת 2026, בישראל חותמים שנתיים של מבצעים משמעותיים ביו"ש. מפרטים חדשים עולה תמונה מטרידה על מה שחמאס ועוזריו תכננו לגזרה הזו במלחמה.

למעשה, ללא שינוי הדיסקט במערכת הביטחון, ייתכן שהיינו עדים לעלייתו של "צבא טרור" חדש בשומרון, שכולל אלפי מחבלים ושרשרת פיקודית. מערך דומה מאוד לזה שפעל בעזה ערב טבח 7 באוקטובר. עם זאת, הגזרה עדיין נפיצה במיוחד: בשנתיים האחרונות סוכלו יותר מ־2,000 פיגועים משמעותיים.

עד לפני שנה, מחנה הפליטים ג'נין עוד שימש "בסיס־אם" לכל המחבלים בגזרה. מי שרצה להימלט, מצא בו עיר מקלט. המחנה היה מרושת במצלמות, באמל"ח ובמטעני חבלה. כל כוח שנכנס לפעילות נתקל באש מצד המחבלים. כעת ניתן לומר כי רק במחנה הזה לבדו היו רשומים 197 פעילי טרור שאורגנו במבנה היררכי.

עד לפני כחצי שנה, בראשו עמד "מג"ד" של הג'יהאד האסלאמי בשם נור אל־ביטאווי. זאת למעשה היתה ה"כּתיבּה" המשמעותית ביותר שהוכרעה (כּתיבּה - גדוד בערבית. בעברית השתרש המונח "כּתיבּות" ברבים, אף שההגייה הנכונה היא "כתאיב").

במקביל, במחנות הפליטים טולכרם ונור א־שמס פעלו בין 90 ל־110 פעילי טרור רשומים. במקומות אחרים כמו טובאס פעלו קבוצות של כ־50 מחבלים. על רקע זה, התפקיד של כוחות הביטחון התחלק לשניים: לפרק את תאי הטרור באמצעות מעצרים וחיסולים, עד לרמה שהמחבלים לא יכולים לעבוד כחוליות; ולדאוג שאין מרחבים שבהם חמאס, הג'יהאד האסלאמי וגדודי חללי אל־אקצא "מרגישים בנוח" לשקם יכולות ולהקים מחדש מבנים היררכיים כמו "מחלקה" ו"פלוגה", ובטח שלא עוד "כּתיבּה".

המחנות פונו מתושביהם

בהתאם לכך, בשנתיים האחרונות חוסלו ה"מג"דים" של ג'נין, טולכרם ונור א־שמס. נור אל־ביטאווי, ראש ההתארגנות בג'נין, חוסל במאי האחרון כשהסתתר בשכם.

מדובר באסיר ביטחוני לשעבר, שהמשיך את הראשים הקודמים של הארגון שחוסלו ב־2022. מחבל אחר שפיקד על תא הג'יהאד האסלאמי בטולכרם היה מוחמד ג'אבר. הוא חוסל באוגוסט 2024 במבצע של כוחות מיוחדים, כאשר הסתתר עם מחבלים אחרים במסגד בטולכרם. באותו קיץ חוסלו גם ראשי התאים של חמאס וגדודי חללי אל־אקצא במחנה: אזכיהם נאפע ומוחמד אבו עבדו. 

יתר על כן, ב־2025 נעצרו כ־7,400 מחבלים וחוסלו כ־230 מחבלים. האוכלוסייה של המחנות עצמם פונתה, ונכון לעכשיו אין החלטה של הדרג המדיני בנוגע לחזרתה. במחנות עצמם נפתחו צירים לכלים כבדים וכוחות הביטחון יושבים בהם.

הנוכחות הזו, בעומק השטח, מאפשרת להם לפעול נגד תאי הטרור שנותרו ביעילות רבה יותר. עם זאת, מחבלי ה"כּתיבּות" עדיין מנסים לפעול באופן מצומצם יותר, אפילו אם היכולות נפגעו באופן משמעותי. חלקם עברו מטולכרם ומג'נין לאזור המחומש (טובאס, טמון, פארעה, תיאסיר ועקאבה).

איום השב"חים

לצד זאת, המחבלים בוחנים דרכים חדשות כל הזמן. בחודשים האחרונים נעצרו שתי חוליות שערכו ניסויים בשיגורי רקטות. בישראל מוטרדים מהניסויים האלה. מצד אחד, הרשתות החברתיות מאפשרות לכל צעיר ללמוד מסרטונים כיצד להרכיב אמצעי לחימה כמו רקטות ואפילו רחפנים. יתרה מזאת, כשאזרחים ישראלים נכנסים ליהודה ושומרון - אין מישהו שבודק אותם. עבריינים, מטבע הדברים, יכולים לנצל את הפרצה הזאת להברחת רכיבים וחומרי גלם. מצד אחר, יו"ש אינו מרחב שבו ניתן לבצע כיום ניסויים באין מפריע.

איום אחר הוא כמובן תופעת השב"חים. עשרות אלפי שוהים בלתי חוקיים נשארים בישראל בתקופות משתנות של בין ימים לשנים. חלקם בבחינת פצצות מתקתקות, בטח כאשר מעסיקים למיניהם בוחרים להתעלם מהחוק ולהיעזר בהם.

אחד השב"חים האלה היה המחבל מקבאטיה, שרצח את שמשון מרדכי (68) ואביב מאור ב־26 בדצמבר. הגדר בקו התפר משתרעת לאורך מאות קילומטרים, מה שמקשה לאתר כל פרצה ולמנוע כל הסתננות. למרות זאת, מתנהל מאמץ לשפר את המכשול ולהגביר את הפעילות של לוחמי צה"ל במרחב הגדר ככל שניתן.

התחככות תדירה

הנעלם הגדול הוא הרשות הפלשתינית. אפילו בימים אלה, כאשר היחסים בין רמאללה לירושלים מתוחים מאין כמוהם, ההנחיה של ממשלת ישראל היא להמשיך את התיאום הביטחוני. אמנם כוחות הביטחון אינם מאפשרים בדרך כלל למנגנוני הביטחון הפלשתיניים לבצע מעצרים של יעדים רלוונטיים, אבל התיאום מתקיים בכל יום.

כמעט בכל שבוע, כך אומרים, אזרח ישראלי הולך לבקר בקבר עתיק או מגיע לשטחי A ללא תיאום. ברוב הפעמים האלה, מי שמוציא את האזרחים האלה הם אנשי המנגנונים הפלשתיניים. אפילו אם לא מדובר בתופעה במגמת עלייה, היא מטרידה מאוד את הצד הישראלי. מטבע הדברים, אירועים כאלה יכולים להיגמר באסון.

נכון לעכשיו, בישראל אולי לא מזהים תסיסה כלשהי של הרחוב הפלשתיני - לא בהקשר של הפרות הסדר ולא בהקשר של הפגנות. כל זאת, למרות המצב הכלכלי הקשה, גל האלימות היהודית ביו"ש וההסתה המשתוללת ברשתות החברתיות.

ועדיין, לכולם ברור שהמצב יכול להשתנות בתוך זמן קצר ולהידרדר במהירות. לא בטוח שהמבצעים הצבאיים לבדם יוכלו למנוע זאת. אבו מאזן בן ה־90 יכול אולי להאריך ימים, אבל איש לא ערב לכך שאחריו לא יבוא המבול. מאבקי ירושה, מהומות וקריסה של הרשות - הכל מובא בחשבון.