במשך שנתיים לא ידעו רוב עמיתיה לעבודה של ד"ר תמי ציוני בבתי החולים אסותא באר שבע ואסותא אשדוד, שהיא דודתו של החטוף רן גויאלי. גם המטופלות של ד"ר ציוני, מומחית בכירורגית שד, לא יכלו לנחש עם מה מתמודדת הרופאה האהובה שלהן במשך שנתיים.
UN WEB TV
עד לאחרונה לא רצתה, לדבריה, להכניס את החיים הפרטיים שלה לעבודה המקצועית. רק כעת העזה ושמה תמונות מגנטים לחלוקה מדבקות במשרד שלה. ד"ר ציוני היא דודתו של רן, נשואה לאחיה של טליק גואילי – שמצטרפת כעת לרה"מ נתניהו בנסיעתו לפלורידה. "את רני אני מכירה מגיל שש. אנחנו כולנו גרים יחד במיתר. משפחה מאוד מחוברת, הוא כמו אח הגדול של הילדים שלי. הילדים שלי מרגישים כאילו הם איבדו את האח הגדול שלהם".
רס"ל רן גואילי (24), לוחם יס"מ, יצא בבוקר 7 באוקטובר מביתו במיתר, למרות שסבל משבר בכתפו והיה בחופשת מחלה. הוא לחם בעוז ובחירוף נפש בקרב מחוץ לקיבוץ עלומים. כעבור מספר חודשים קבעה ועדת מומחים שהוא אינו בין החיים. גופתו היא האחרונה שטרם הושבה לישראל.
רק כעת, כאשר אחיינה נותר החלל החטוף האחרון בעזה, ציוני החליטה שהיא לא מוכנה יותר לשבת על הגדר ולחכות. "כולנו התראיינו פחות - לפני שהגענו למצב שרני הוא החטוף האחרון. כשהגענו לשלב שבו נותרו שניים־שלושה חטופים אחרונים - הבנו שאין לנו ברירה. עכשיו יש לי תחושה שכאילו חזרנו לשביעי באוקטובר, אבל רק אנחנו. כל המדינה ממשיכה את חייה, שזה מאוד הגיוני ואין לי טענה לזה, אבל אנחנו חזרנו לשביעי באוקטובר כי פתאום אנחנו צריכים לבד לעשות דברים", אומרת ציוני.
"אנחנו בטלטלה"
בעוד אנחנו מדברות, מתפרסמת ידיעה לפיה מתאם הנעדרים גל הירש יוצא לקהיר לקדם את החזרתו של רן. בימים האחרונים גם התפרסם מידע לפיו ישראל העבירה לחמאס פרטים על זהות מחבלי הג'יהאד שיש להם מידע בעניין גואילי. לדברי ציוני, המשפחה לא מתרגשת מכל מידע שמפורסם. "אנחנו בטלטלה. לא משנה מה קורה, אנחנו מטולטלים כל הזמן, כל רגע, כל שנייה בחודש-חודשיים האחרונים. אנחנו לא מעוניינים לשבת ולחכות. אנחנו מסתכלים סביב: הדר גולדין הוא דוגמה מאוד טובה, ואני יודעת שמשפחתו נלחמה. אנחנו רוצים לעשות הכי הרבה רעש שאפשר, כדי לא להגיע למצב שנקבל אותו עוד 11 שנה, אם חס וחלילה יהיה עוד פעם השביעי באוקטובר. וזו תחושה כזאת של its now or never".
היא מתארת את עצמה כ"רופאה המשפחתית", כזו שכל התייעצות רפואית עושים איתה. בכובע הזה ליוותה את רני כאשר נפצע בשירות הסדיר בגולני. "אם אני הרופאה המשפחתית רני היה 'הפצוע המשפחתי' כל פעם היה לו משהו.. פעם דלקת בעין, נפצע על ימין ועל שמאל, כי הוא פשוט אחד שלא עוצר באדום ומסתער קדימה".
כשהיה בצבא הוא עבר תאונה ברכב הנמ"ר ושבר את האף והברך. ציוני, שהיתה אחרי תורנות ובדיוק הלכה לישון, קיבלה טלפון והגיעה ללוות אותו כשהגיע לסורוקה. "רני היה כולו מסטול מאקטיק (תרופה חזקה לשיכוך כאבים) ואמר לי: 'שברתי את האף ויש לי משהו קטן בברך'. הוא פירק את הברך לחלוטין והיה צריך ניתוח. ליוויתי אותו לחדר הניתוח עד שנרדם. האורתופד אמר לו בכניסה לניתוח שגם אם יחלים - לקרבי הוא לא יחזור. מהרגע שהוא אמר לו את זה ועד שהוא נרדם הוא לא הפסיק להגיד לי: 'תמי את חייבת להסביר לו שאני חוזר לקרבי. אני חוזר לגולני - אין שום סיכוי שזה לא קורה'. ידעתי שאם רני מחליט לעשות משהו - זה מה שיקרה. אחרי כמה חודשים הוא חזר לגולני ובא לאותו מנתח לספר לו את זה. המנתח היה בשוק ואמר שאף פעם לא ראה דבר כזה".
הסנגורית של המוות
הפעם האחרונה שראתה אותו היתה בשישה באוקטובר, כאשר רני היה אחרי ניתוח ושבר בעצם הבריח. הוא הראה לה שהוא מסוגל לעשות את רוב התנועות והיא הראתה לו שיש תנועות שהוא עדיין לא יכול לעשות ושהוא לא יכול לוותר על הניתוח.
בתור ה"רופאה המשפחתית" ד"ר ציוני היתה גם מי שנאלצה להיחשף לכל הסרטונים שבהם נראה רני כשהוא פצוע. מידע שלפיו נקבע בהמשך שהוא לא בין החיים.
"בגלל שאני זאת צפתה בסרטון, ואישרה שהוועדה אמרה נכון, אז אני הפכתי בשבעה לסנגורית של המוות שלו", היא מתארת. "כולם באו לשאול 'איך יכול להיות שיודעים שהוא מת', ואני הייתי צריכה להסביר איך הם יודעים שהוא מת. ואני חייבת להגיד שבהתחלה הייתי משוכנעת ועם הזמן, כנראה, הלב והבטן השתלטו על הראש ואיבדתי את השכנוע השכלי הזה. שלא בהכרח הוא מת. את מאמינה במה שאת רוצה להאמין".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו