חצי שנה לאחר מלחמת "עם כלביא", ונדמה שלמרות הישגיה המרשימים של ישראל לא הרבה השתנה. איראן בונה מחדש את מערך הטילים שברשותה, משקמת את יכולותיה הגרעיניות ואיננה מוכנה להסכם אשר ימנע ממנה להעשיר על אדמתה או להגביל את תוכנית הגרעין שברשותה. חמור מכך, טהראן מתכוננת לסבב נוסף מול ישראל תוך שהיא מבקשת ליישם את לקחי המלחמה הקודמת. השלטון באיראן עודנו נאבק באתגרים מורכבים, אבל גם כעת לא נראה שישנה אופוזיציה שמאיימת על עתידו.
השבוע ציינו באיראן ובישראל חצי שנה למערכת "עם כלביא" וזוהי נקודת ציון שמאפשרת לסכם את הישגי המערכה, שבכירים בישראל הכתירו "כניצחון".
ברור, כי לישראל היו הישגים מרשימים ביותר במערכה זו. בכירי ההנהגה הביטחונית של איראן חוסלו ביחד עם מדעני גרעין בכירים, חיל האוויר השיגה שליטה מלאה בשמי טהרן שאפשרה לו לפגע בצורה קשה במערכי שיגור הטילים של איראן וכמובן כל אלו איפשרו לישראל (ולארה"ב) לפגוע בצורה קשה במתקני העשרה בנתנז ופורדו ובמתקן ההמרה באספהאן.
אך ההישגים האופרטיביים לא תורגמו להישג אסטרטגי של ממש, מכיוון שמבחינת ההנהגה בטהרן איראן לא באמת הפסידה במלחמה. בראייתה, איראן לא רק שהצליחה לשגר טילים עד יומה האחרון של המלחמה ועמדה איתן מול ישראל וארה"ב, אלא שישראל נכשלה במשימתה להפיל את המשטר האיראני. גם אם זו לא היתה מטרת המערכה, איראן זיהתה את המהלכים של ישראל בדגש על תקיפת כלא אווין ומטות הבסיג' ככאלו שמטרתם הפלת המשטר, באופן שהתכתב עם הצהרות בכירים ישראלים בהקשר הזה.
מבחינת איראן, זו אינה הצהרה "לפרוטוקול בלבד". ההבנה באיראן היא שהמדינה עמדה איתן במלחמה והיכולת של ההנהגה להציג בפני העם האיראני את המלחמה כמי שמכוונת כנגד העם האיראני כוחו, חיזקה את המשטר - שמצדו לא רואה שום צורך לשנות את האסטרטגיה הביטחונית שלו.
עובדה זו, לצד ההבנה באיראן שסבב נוסף מול ישראל הוא רק עניין של זמן, מוביל את איראן למרוץ חימוש" קונבנציונלי בדגש על בניה מחדש של מערך הטילים שברשותה תוך שהיא מיישמת בראייתה את לקחי המערכה כדי לשפר את יכולותיה. זאת ועוד, גם בתחום הגרעין, למרות הפגיעה הקשה באתרים הגרעינים שמונעת מאיראן לחזור להעשרה חרושתית שהובילה אותה לסף העשרה לרמה צבאית, הידע הקיים באיראן, בתוספת לצנטריפוגות שלא נפגעו ואתרי גרעין כגון "הר המעדר" מדרום לנתנז, מאפשרים לה לחזור מישהו בעתיד לחזור להעשרה באופן שיאפשר לה לקחת את החומר המועשר שקיים באיראן (כולל 408 ק"ג ל־60%) ולהעשירו לרמה צבאית.
נכון - המערכה מול ישראל החריפה את אתגרי השלטון באיראן, שסובל גם כך משורת אתגרים חסרי תקדים (בצורת, משבר כלכלי חריף ועוד). אבל השלטון משמר שליטה חזקה על העם, תוך שהוא מקל בסוגיות כמו לבישת החיג'אב במדינה כדי למנוע את עלייתה של מחאה מחודשת כנגד השלטון. הבעיה המרכזית של המשטר היא שהוא תלוי בהסרת סנקציות לשיפור הכלכלה במדינה. אך כרגע הוא לא יכול להגיע להסכם עם הממשל האמריקני, שמניח שחולשת המשטר תוביל אותו להסכים לויתור על ההעשרה ולהגבלת תוכנית הטילים.
שיפור היכולות של איראן מצד אחד והאיומים של ישראל מנגד, לצד הסבירות הנמוכה בעת הנוכחית להגעה להסכם בין וושינגטון לטהרן, מעלים משמעותית את הסבירות למערכה נוספת בין איראן וישראל. על רקע העובדה שאיראן הוכיחה יכולת שיקום מרשימה, בעיקר בתחום הטילים, נשאלת השאלה: מה ניתן להרוויח במערכה חדשה? מה גם שהיכולת לפגוע במשטר הוכחה כבעייתית, בעיקר כשאין אופוזיציה באיראן שיכולה להשתלט על המדינה.
זאת ועוד: כל יום שעובר ללא הסכם מדיני שמגביל את בניין הכוח האיראני, שוחק באופן משמעותי את הישגי מערכת "עם כלביא". מנהיג איראן מינה מנהיגים מנוסים להחליף את אלו שחוסלו, וטהרן כרגע נמצאת במרדף אחר רוסיה וסין במטרה להשיג יכולות חדשות בתחום ההגנה האווירית, טילים - ואולי גם גרעין.
גם אם יקרה הבלתי יאמן והמשטר האיראני אכן יקרוס, אין ודאות שמדובר בהתפתחות חיובית. להפך - תרחיש כזה עלול להתברר כבעייתי במיוחד, בעיקר משום שהכוח המאורגן והחזק ביותר באיראן כיום הוא משמרות המהפכה. במצב של קריסת שלטון אזרחי, קיים סיכון ממשי להשתלטות צבאית על טהרן ולהקמת משטר נוקשה אף יותר, עם פחות בלמים ומעצורים מזה הקיים כיום. מכל מקום, תקווה איננה אסטרטגיה, ולא ניתן לגבש מדיניות כלפי איראן על בסיס ההנחה שהמשטר יקרוס. חרף האתגרים הרבים שעומדים בפניו, המשטר הוכיח לאורך השנים יכולת שרידות מרשימה, בין היתר בשל היעדר אופוזיציה משמעותית ומאורגנת מולו.
בשורה התחתונה, דווקא ההצלחה של מערכת "עם כלביא" מחייבת חשיבה ישראלית מחודשת בזירה האיראנית. אם גם לאחר "תנאי פתיחה" כמעט אידיאליים חוזרים בפועל לנקודת ההתחלה, קשה לראות כיצד מדיניות המבוססת על חזרה על אותם מהלכים תוך ציפייה לתוצאות שונות תשרת את האינטרס הישראלי. יתרה מזאת, העימותים העתידיים מול איראן צפויים להיות מורכבים וקשים יותר, ואין ודאות שניתן יהיה להשיג בהם הישגים משמעותיים מעבר לאלה שכבר הושגו ב"עם כלביא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו