משדה הקרב באוקראינה - לשדה הקרב בעזה: הסיפור הבלתי ייאמן של טוראי ק'

"אני מקווה שלהורים שלי יהיה חשמל כדי שיוכלו לקרוא את הד"ש שאני מוסר להם".זו המציאות של טוראי ק', חייל בודד בן 20 שעלה מאוקראינה בשביל להתגייס, לאחר שהתייתם מאביו שהיה לוחם במלחמת רוסיה-אוקראינה. ק' מספר על הבחירה לעלות ארצה, משדה קרב אחד לשדה קרב אחר, בו הוא לוקח חלק ומסכן את חייו כדי להגן על המדינה.

"אני רוסי אוקראיני, אבל אני יהודי", הוא מתגאה. "היה לי קשה להתגייס כי יש לי אפילפסיה אז לא רצו אותי. במשך שנה וחצי העליתי פרופיל כדי להתגייס לקרבי, הייתי באמצע שירות שם נתנו לי הזדמנות גדולה להתגייס". דרך מסלול גרעין הנח"ל הוא עושה גם שילוב של שנת שירות ופרק משימה: "זה בדיוק מה שרציתי".

ק' התגייס באוגוסט השנה, כך שידע בדיוק לאן הוא נכנס. "הכרתי את מצב החירום שיש כבר מינימום שנתיים, לא פחדתי. אבא שלי באוקראינה היה גם הוא לוחם, ואני יודע מה המשמעות של לחימה בשדה קרב".

"היה מרגש היה עבורי לפגוש את הצוות שלי בפעם הראשונה, זה מוזר כי מה שהכרתי ומה שבמציאות כשפגשתי אותם, במנטליות של המקום שממנו הגעתי - זה שמיים וארץ. יש לב גדול ואנושיות בצבא שלנו ובהתנהלות של המפקדים".

בלי לשכוח את ההיסטוריה של העם היהודי וסיפורי הגבורה של המכבים, הוא אומר: "הרבה דורות לפנינו עברו את זה, הכי חשובה הכוונה והמוטיבציה. אפשר לעבור את הכל".

מפקד בא"ח נח"ל, סא"ל ד', מספר על יותר משנתיים של לחימה ביחידה: "חטיבת הנח"ל יצאה לפני שבועיים מרצועת עזה, אחרי שנתיים של לחימה, וכבר עכשיו מתכוננים לעבודה בגזרת איו"ש". הוא מספר על הדלקת הנרות עם המשפחות השכולות: "זו עוצמה מיוחדת עם 1,800 חיילים, בשנה שעברה הדלקנו נרות ברפיח, ולפני שנתיים בכיכר פלשתין בשכונת רימאל בעזה".

"המוטיבציה של הלוחמים גבוהה, גם אחרי שנתיים מאוד עצימות של לחימה שעיצבו את החטיבה - שבין היתר מובילה את התמרון, וזאת זכות גדולה. היינו ראשונים להכנס לעזה גם בתחילת המלחמה וגם בכניסה לרפיח, בלחימה במשימות אסטרטגיות וגם בניסיונות לאתר חטופים".

"אף אחד לא הכין אותנו למלחמה של שנתיים", הוא מספר, "אבל כבר ב-7 באוקטובר הלוחמים הסתערו קדימה בלי להסס. מה שהחזיק אותנו לאורך הלחימה זה כמובן הסיפור של החטופים, אנחנו לא הרשנו לעצמנו להפסיק לרגע עד שהמשימה לא הסתיימה. לא סיימנו אותה עד עכשיו - עד שרן גואילי חוזר, ונעשה הכל כדי להחזיר אותו".

ואולי באופן הסימבולי ביותר לסיפורי הגבורה של חנוכה, מספר ד': "אנחנו מחזיקים אחד את השני, גם במקומות החשוכים שבהם נהרגו לנו מפקדים ולוחמים - הביחד של החטיבה והרוח נותנת כוח להמשיך".