תחביב מסוכן: 102 שנים להולדת אחד הממציאים המפתיעים בתולדות המדינה

בסוף דצמבר 1923, על רקע האינפלציה החריגה שטלטלה את גרמניה של רפובליקת ויימאר לאחר מלחמת העולם הראשונה, נולד גוטהארד גלאס - ילד יצירתי ושאפתן שעתיד להפוך לאחד הממציאים המשפיעים בתולדות מדינת ישראל, ולאמץ כבר מגיל צעיר תחביב חריג ומסוכן: ייצור כלי נשק.

כבר מגיל צעיר גילה גוטהארד חיבה לכלי נשק והתעניין באופן בנייתם, ולא שש לצאת ולשחק ברחובות עם שאר הילדים בני גילו. כך למשל, בגיל עשר נכווה בידו בעת שניסה לנסר רובה ישן במטרה להפוך אותו לכלי נשק אישי, קל יותר ומותאם עבורו. גם הכוויה לא עצרה אותו: גלאס המשיך לייצר אקדחים וקשתות מעץ, כשההשראה לבנייתם הגיעה מידידת המשפחה, שהייתה נצר למשפחה ששירתה בצבא הפרוסי.

לימים, לאחר שקיבל את פרס ביטחון ישראל שהוענק לו על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון דאז דוד בן גוריון, הודה כי "כילד ניסיתי תמיד לרכוש קשתות, אקדחי אוויר ורובי אוויר", ואף סיפר כי אחת הקשתות שייצר הצליחה לירות חצים באופן אוטומטי. בנעוריו עלה ארצה והגיע לקיבוץ יגור, שם המשיך לעסוק בתחביבו - שבינתיים הפך להתמחות של ממש - במסגרת לימודיו בתיכון למקצועות המלאכה "טיץ".

מהפלמ"ח לכלא הבריטי

בהמשך דרכו בארץ הצטרף גלאס הצעיר לפלמ"ח, שם עסק בפיתוח אמצעי לחימה ובחריטת כלי נשק, בהנחייתם של נשקים ותיקים שחנכו אותו. בעזרתם ייצר תת מקלע חדש, אולם בשנת 1943 נעצר על ידי הבריטים לאחר שאלה מצאו באמתחתו חלקי נשק. הוא נכלא לתקופה של שבע שנים, אך לאחר שנתיים וחצי קיבל חנינה ושוחרר.

בשנת 1949, בעודו חניך בקורס קצינים, הבחור הצעיר והשאפתן - שכבר הספיק לעברת את שמו ל"עוזיאל גלאס" - כתב מכתב למפקד בית הספר לקצינים, אז סא"ל מאיר זורע, ובו הציע ליצור כלי נשק חדש.

"אם יש בתכנית משרד הביטחון יצירת תת-מקלעים, אני מוכן להגיש הצעה לפי הקווים הכלליים של הכלי המצורף עם פתרון בעיות במשקל, פירוק הקנה וייצור מוזל", כתב, ובהמשך פירט בהרחבה על מאפייני הכלי.

באופן כמעט בלתי נתפס, הצעתו של עוזיאל התקבלה. כארבע שנים לאחר שליחת המכתב הוצג הנשק לראשונה, ושנה לאחר מכן נכנס לשימוש בצה"ל. עוזיאל עצמו ביקש לקרוא לנשק "עמ"י" - ראשי תיבות של "עוזי מדינת ישראל" - אך בצה"ל דבקו במסורת של קריאת כלי הנשק על שם ממציאיהם.

צניעות אישית והשפעה עולמית

"הוא היה אדם נורא צנוע", מספר בנו עידו. "הוא לא היה מציג את עצמו כעוזי, אלא כעוזיאל. הוא אהב לשמור על פרופיל נמוך". דבריו של הבן משתלבים בדברים שאמר גל עצמו לאורך השנים: "עושים מהומה גדולה סביב ה'עוזי'. ישנם דברים חשובים יותר בארץ, הראויים ליותר תשומת לב. עשיתי את חובתי בצבא כמו כל אחד אחר".

בתוך שנים ספורות הפך תת-המקלע שנשא את שמו של עוזיאל לשם דבר בתחום הצבאי ברחבי העולם. המצאתו זיכתה אותו בפרס ביטחון ישראל, ועד היום נמצא ה"עוזי" בשימוש בחלק מהיחידות המיוחדות בצה"ל, בשב"כ ובקרב אנשי משמר הכנסת.

במקביל להתפשטותו ברחבי הגלובוס, הגיע ה"עוזי" גם לצבא איראן: עוד לפני המהפכה האסלאמית רכש השאה את כלי הנשק, ששימש את צבא המדינה במלחמה נגד עיראק.