חיסול סעד הוא הישג: האם טראמפ ייתן אור ירוק להמשך?

ראא'ד סעד היה בן מוות. חיסולו אתמול הוא הישג מודיעיני־מבצעי של ישראל ובעיקר סגירת חשבונות עם מי שהיה מאדריכלי טבח 7 באוקטובר.

סעד היה במשך שנים רבות על הכוונת של ישראל, שכשלה עד אתמול בניסיונות לחסלו. לצד עז א־דין חדאד, שמפקד כיום על הזרוע הצבאית של חמאס בעזה, הוא היחיד שנותר מבין מי שכיהנו בצמרת הארגון ערב המלחמה, ואחד משותפי הסוד הבודדים של תוכנית המתקפה של חמאס שכונתה בישראל "חומת יריחו".

ישראל תלתה את חיסולו של סעד בפעולות עכשוויות שקידם להתעצמות מחודשת של חמאס, וכן בפיצוץ מטען בסמוך לדרום הרצועה שממנו נפצעו אתמול שני חיילי מילואים. אולם נדמה שאלה הסברים שנועדו לאוזניו של השופט בוושינגטון: הסיבה האמיתית היא חשבון הדמים שהיה לישראל איתו, ואם לתמצת זאת במלה אחת - נקמה.

חמאס לא אישר עד אמש כי סעד אכן חוסל. זה יכול ללמד על מבוכה מסוימת בארגון, אם כי ממילא יש ספק אם ביכולתו להגיב באופן משמעותי. חמאס איבד את רוב יכולותיו הצבאיות וכן את שרשרת הפיקוד הצבאית והאזרחית שלו במלחמה והוא מוכה מבחינה ארגונית. את עיקר מאמציו הוא משקיע כעת בחיזוק האחיזה שלו בחלקה המערבי של הרצועה, שנמצא בשליטתו. אפשר להניח שישראל לקחה זאת בחשבון כשאישרה את החיסול, בתמיכה גורפת של כל הצמרת המדינית־ביטחונית.

נדמה שהסיכון היחיד שישראל לקחה הוא מול הממשל בוושינגטון. חיסולו של סעד יאפשר לה לבדוק את חום המים מול הנשיא טראמפ, שההסכם בעזה הוא ההישג המדיני המשמעותי שלו בשנתו הראשונה בקדנציה השנייה שלו כנשיא. טראמפ ביקש ממנה לאחרונה לרסן את פעילותה בעזה, כדי לתת סיכוי לקידום ההסכם; אם לא יזעם כעת, תוכל ישראל לראות בכך אור ירוק מרומז להמשיך בחיסול הבכירים בעזה, בדומה למדיניות שהיא מנהלת בלבנון.

חמאס ישאף מן הסתם לבלום זאת, ויפעיל את פטרוניו בקטאר ובטורקיה בתקווה שישכנעו את טראמפ לרסן את ישראל. המאבק הזה על אוזנו של הנשיא - וכתוצאה מכך על מדיניותו - יגדיר כיצד תיראה המציאות מול עזה בתקופה הקרובה. ישראל מעוניינת להשהות ככל הניתן את המעבר לשלב ב', מחשש שהוא יחייב אותה לנסיגות נוספות מבלי שהמצב בעזה ישתנה באופן בסיסי. היא תולה את העיכובים בין היתר באי-החזרתו של החלל החטוף רן גואילי, שחמאס טוען כי קצות החוט המודיעיניים שקיבל מישראל לא הובילו לאיתורו.

שלוש חלופות רעות

בינתיים מתקשים האמריקנים בגיבוש כוח רב־לאומי שיקבל את האחריות הביטחונית על עזה, ויפעל לפרז אותה. גם המאמץ לגייס את מיליארדי הדולרים שדרושים לשיקום הרצועה מתנהל בעצלתיים: בדיוק כמו בעבר, מתגלה פער עצום בין ההתחייבויות שניתנו בעל־פה לבין המימוש שלהן בכתב. טראמפ יידרש להפעיל את כל כובד משקלו כדי לחלץ את הכספים שהובטחו - כולל על-ידי מדינות עשירות, ובראשן סעודיה - אחרת הוא עלול להתפתות לשוב לכסף הקטארי.

התסבוכת הזאת בעייתית לישראל משום שהיא מייצרת שלוש חלופות רעות. הראשונה, שמכל ההבטחות הגדולות לא יצמח דבר וחמאס יישאר בשלטון באופן גלוי. השנייה, שהאמריקנים יסמנו "וי" על הניסיון ויודיעו שהצליח, תוך שיסתפקו בהקמת גוף שלטוני פיקטיבי שמאחוריו יסתתר חמאס. והשלישית, שההסכם יקרוס, וישראל תידרש לשוב ללחימה בהיקף מלא בעזה – על מחיריה הפיזיים, הכלכליים והמדיניים.

סביר שישראל תבקש בינתיים, לפחות למראית עין, לתת סיכוי למימוש ההסכם כפי שטראמפ מבקש. את החיסול היא תסביר, כאמור, בצורך מבצעי מיידי

סביר שישראל תבקש בינתיים, לפחות למראית עין, לתת סיכוי למימוש ההסכם כפי שטראמפ מבקש. את החיסול היא תסביר, כאמור, בצורך מבצעי מידי, תוך שתתבע שחמאס יפסיק את ההפרות שהוא מבצע. בינתיים, וכדי שלא לעצבן את הממשל יתר על המידה ולהיראות כמי שהחליטה להשתגע, נצרה ישראל החלטה לתקוף אתמול תשתיות של חיזבאללה בלבנון.

ישראל טענה כי התקיפה המתוכננת בוטלה משום שצבא לבנון ביקש (וקיבל) את יעד התקיפה והתחייב לטפל בו בעצמו. אפשר לראות בכך איתות חיובי שהאיום בהחרפת הלחץ הצבאי עד כדי חידוש המלחמה עושה את שלו, ודוחף את צבא לבנון לפעולה. מומלץ עם זאת להמתין עם המסקנות: גם כעת הסיכוי לסבב נוסף מול חיזבאללה גדול, גם אם נדחה לזמן מה.