צה"ל משנה גישה ביו"ש: כך מנהלים את המבצעים בגזרה

משהו השתנה בגישה של צה"ל ביהודה ושומרון: הרבה יותר פעילויות, הרבה פחות היסוסים. מי שמתכללות את המבצעים המיוחדים של צה"ל בגזרות המרכזיות של יו"ש, כלומר בשומרון ובבנימין, הן הקמ"מיות, קצינות מבצעים מיוחדים, סגן ג' וסמ"ר (מיל') ל'.

"ברור שיש שינוי, הן בתפיסת הצבא הכללית והן בתפיסה הפלוגתית", מסבירה ל', "אם לפני המלחמה היינו עושים מבצע פעם בשלושה שבועות, כיום - פעמיים בשבוע. אז מבצע היה נמשך שעתיים-שלוש - כיום זה יכול לארוך 24 שעות. אנחנו נכנסים פחות למעצרים בודדים ופועלים יותר בצורה נרחבת בשטח.

"גם התפיסה עצמה השתנתה: כיום יש לנו מרחב כניסה לכפרים מתוך תפיסה שאנחנו מגינים על התושבים בעומק השטח, ולא על הטרמפיאדה או היישוב. אולי כי אנחנו מבינים טוב יותר את האיום ורואים מה האויב רוצה ויכול לעשות. דרכי ההגנה וההתקפה התרחבו".

"המצב באיו"ש מאוד נפיץ. הוא מושפע מהכל", מרחיבה ג', "כל אירוע יכול לעודד מפגעים לצאת ולפגע. כל פיגוע יכול להוות השראה, כל מבצע בצפון השומרון יגרום למחבלים לנדוד דרומה, לבנימין.

"אחת הקונספציות שנשברו ב־7 באוקטובר היתה התפיסה שלנו של טרור. טרור יכול להיעשות בכל דרך. דווקא הדרכים הטיפשיות ביותר הן אלה שמפילות אותנו בסוף. מאז המלחמה אני רואה שהחיילים מאוד חשדנים ודרוכים. מספר הפעמים שהתייחסנו לאירוע ברצינות יתרה גדולה מההפך. אבל באיו"ש תמיד יהיה מחבל בודד שיקום עצבני בבוקר, ילך למחסום הקרוב וידקור או ידרוס. לקראת זה אין לנו מודיעין".

התפקיד של ג' ול' הוא להיות אחראיות לפעילויות לילה ומבצעים של כלל הכוחות בגזרה. יש להן השפעה ואחריות על סיכול טרור ועל ביטחון החיילים והאזרחים. לכל חטיבה יש שגרה התקפית של בין חמישה לעשרה מבצעים בלילה. הקצינות ערות לאורך כל הלילה.

העבודה לא נגמרת

"אנחנו אלו ששולטות על כל המבצעים, אם של יחידות מסוערבות ואם של חיילי סדיר או מילואים. בלעדינו אף אחד לא יידע מה קורה בגזרה, גם לא המח"ט. אנחנו מתכללות את הכל ודואגות שהמטרות יתבצעו, ושכל פעילות התקפית שיכולה לצאת תצא לפועל", מסבירה ל'.

"אנחנו מתחילות את הבוקר בדיון עם השב"כ והמשטרה, שבו אנחנו מקבלות את היעדים הרלוונטיים - כלומר את מי צריך לעצור ואיפה יש אמל"ח. אנחנו קצת כמו מפיקות האירוע, מחברות בין המודיעין למנהלת התיאום והקישור, בין הגורמים בשטח לבין הפיקוד", מפרטת ג'.

ג': "לאורך המבצע אנחנו חייבות לשמור על קור רוח, כי הלחץ עלול להפריע. אנחנו במרכז העצבים של המבצע"

לאחר שהמידע נאסף, הקצינות מתחילות מרוץ נגד הזמן להשיג מה שצריך כדי שהמבצעים יצליחו.

"כשהמבצע יוצא לדרך, את יושבת בחמ"ל ומפקדת על האירוע. לכל מה שיקרה מכאן ואילך את חייבת שיהיה מענה, שתדעי לחבר את הגורמים הרלוונטיים, ושיהיה לך מעקב על כל הפעילות. בסוף יש את החלק האהוב על שתינו שנקרא 'רגל מסיימת', שבו העצורים הולכים למעצר והאמל"ח מזוכה בתחנת המשטרה. העבודה לא נגמרת כשהמשימה נגמרת. הרצף שלנו ממש 24/7", מסבירה ל'.

"לאורך המבצע אנחנו חייבות לשמור על קור רוח, כי הלחץ עלול להפריע. אנחנו במרכז העצבים של המבצע, צריכות לקבל תמונת מצב ברורה. קורה שהמבצע משתבש ואז אנחנו יודעות מה לעשות, לשם כך אנחנו מתרגלות המון", מוסיפה ג'.

כמו בסרט פעולה

לפעמים העבודה שלהן נראית כמו סרט פעולה, במיוחד כשמדובר במבצעים שבהם מעורבות יחידות מסוערבות. אז הפעילות מועברת בווידאו ממצלמות גוף של הלוחמים ומרחפן.

הקצינות, שיושבות וצופות במבצע מהחמ"ל, רק מחכות לראות שהכל יסתיים כשורה. הפעילות העצימה הזאת נושאת פרי: מאז תחילת 2025 נתפסו באיו"ש כ־1,250 אמצעי לחימה, נעצרו 1,600 מחבלים ו־209 חוסלו.

אני מבקשת דוגמה. ל' נזכרת בפיגוע הקשה ברמות בספטמבר השנה, שבו נרצחו שישה ונפצעו 11. "המחבלים יצאו מגזרתנו. באותו היום פתחנו חפ"ק בהר אדר. המטרה היתה להגיע לסייענים, למשפחותיהם ולנשק נוסף אם יש, לבצע חסימות ולתת מענה לאירוע הנורא. גם במקרה שהמחבלים נהרגים צה"ל פושט על הכפרים ועוצר כל מי שידע ויכול היה למנוע או להתריע. לא נעבור על כך לסדר היום. סרקנו יותר מ־600 בתים והרסנו את שני הבתים של המחבלים".

ג' אומרת שכל פיגוע שבו נפצע או נהרג אדם הוא טרגי. "זה אומר שבסוף לא הצלחנו במשימה הראשונה - להתריע ולשמור על החיילים והאזרחים. אבל הדבר הנכון הוא לא ליפול, אלא להסיק מסקנות ולפעול קדימה כדי למנוע את האירוע הבא. מכל אירוע כזה לומדים".

היא נזכרת בפעילות התקפית שהיתה בכפר מצפון לשכם, הידוע כשקט. למקום נשלח גדוד מילואים כדי לעצור סייען. "הלוחמים פרקו מהרכב ליד בית המחבל, ואז הוא יצא וירה. לוחם נפגע בשתי רגליו. אני שומעת בקשר שיש פצוע ושצריך פינוי דחוף. הנחתנו מסוק בגזרה ופינינו אותו להמשך טיפול. בינתיים סגרו מעגל, עצרו את המחבל ותפסו את האמל"ח. האירוע הזה זכור לי כי הוא התגלגל בצורה לא צפויה והבהיר לי כמה חשוב שתהיה מעטפת, שמישהו יחפק את הגדוד מול החטיבה וגורמי הרפואה. אמנם הכוחות הם אלה שעושים את העבודה הפיזית ברגליים, אבל גם המעטפת היא חלק מהצלחת המבצע".

"תרגלנו כל מה שעולה על הדעת"

הראיון מתקיים אחרי יומיים של תרגול מתיש של כל גזרת איו"ש. "הבאנו הון אנשי מילואים, פתחנו חפ"ק גדול. תורגלו המון תרחישים, כל דבר שיכול לקרות - חדירה של מחבל אחד, של כמה מחבלים במקביל, ירי במוקדים רבים, כל מה שעולה על דעתך. ממש חשוב לתרגל את הדברים האלה, גם בשביל ההפנמה שאנחנו לא יכולים לשבת רגל על רגל, שזה יכול לקרות. עכשיו אנחנו יודעים איפה כל כוח מתמקם, איך מפנים במקרה של נפגעים, יש לנו יעדים לתקיפה, אנחנו מוכנים".

בעוד זמן קצר ישתחררו הקצינות, וכבר יש להן תוכניות לאזרחות: ל' תעבוד בשב"כ, ולעומתה ג' רוצה להתרחק מכל תפקיד צבאי, לפחות לזמן מה. החלום שלה לאזרחות הוא להיות מקעקעת.