ההצבה של מזכיר צבאי דיפלומט, או נציג מדיני/פוליטי, בראש גוף מודיעין משקפת הבנה שיכולות בשדה הדיפלומטי-מדיני, ולעיתים גם קשרים פוליטיים, הנן יכולות שחשובות כיום כפי שמודיעין זה לא רק “ריגול” אלא גם קואליציות, מדיניות בינלאומית, ניהול מידע והחלטות אסטרטגיות. יש כיום הבנה בעולם שלא כל ראש מודיעין חייב להגיע מעולם הסוכנים. אריק שרון אמר פעם ש"על מנת להיות רועה לא חייבים להתחיל בתור כבשה".
מינוי גופמן המזכיר הצבאי, מעביר תחושת דז'ה וו של מינוי דני יתום, המזכיר הצבאי של רבין ופרס, לראש המוסד. קדנצייה שהייתה הקצרה ביותר של ראש מוסד אי פעם, רצופת תקלות והסתיימה בתפטרותו. מאידך מינוי האלוף חופי (חקה) היה מינוי מוצלח לכל הדעות. כך שמנויו של גופמן נותן לו כמה וכמה נקודות זכות.
הוא כנראה מגיע עם ראייה רחבה של אסטרטגיה מדינית/ביטחונית, לא רק תובנות טכניות מודיעיניות דבר שיכול לעזור לגשר בין המודיעין, הצבא וההנהגה הפוליטית.
הוא עשוי להביא חדות ומהירות בקבלת החלטות, מתוך ניסיון צבאי שבו החלטות מהירות ואפקטיביות הן קריטיות.
הוא כנראה קשוב היטב למקבלי ההחלטות במדינה הבנה של דינמיקות גיאופוליטיות, שיקולים מדיניים, שיתוף פעולה עם גורמים חיצוניים ולא “תקוע” רק בתעלה המודיעיניות.
במקרים רבים דווקא רקע צבאי-מדיני עשיר יכול להיות יתרון משמעותי, ולתרום גישה אסטרטגית רחבה, ראייה בין לאומית וחיבור בין מודיעין, צבא ומדיניות.
כמובן שכל מינוי צריך לעבור שקיפות, אישור ועדת גרוניס ובדיקת נאותות ודופי,
אם האיש מתאים זה לא יהיה מתוך “עוד קידום” אלא מתוך ראייה רחבה ומחויבות מקצועית הוא עשוי להיות בחירה טובה, ולא רק לגיטימית.
מינויים "מחוץ לקופסה"
ישנן לא מעט דוגמאות של אנשים ידועים בתולדות שירותי מודיעין בעולם (בעיקר אירופה/ בריטניה/ארה״"ב), שמונו לעמוד בראש ארגונים כמו MI6 /CIA/ שירותים דומים ללא רקע מודיעיני קודם ומילאו את תפקידם בהצלחה רבה. בחלק מהמקרים המינויים הובילו לראייה “מחוץ לקופסה”
המינוי של אנשים עם רקע צבאי, מנהלתי, אקדמי או “לא-שטח” (ולא דווקא “סוכן מבצע”) בראש שירותים כמו MI6 מראה שלא תמיד “נדרשת קריירה מודיעינית כדי לנהל גוף מודיעין.
דוגמאות בולטות לשמות הן:
Sir John Sinclair: כיהן כראש MI6 בשנים 1953–1956. הוא היה קצין בצבא הבריטי (Army), ולא “יד מודיעינית מהשורה הראשונה” כלומר רקע צבאי/מנהלתי (מאשר “סוכן חשאי”) הביא אותו לעמדה הניהולית.
Sir Richard Dearlove: כיהן כ-Chief של MI6 בשנים 1999–2004. הוא לא “מליבת הסוכנות” ולא “גנרל קרבי” — מדובר בדמותמנהלתית שצמחה במערכת במגוון תפקידים, אך ראיית הניהול וההנהגה היתה הגורם המרכזי
בארצות הברית: ראשי CIA שלא באו מהמודיעין
Leon Panetta: לפני שמונה לראש ה-CIA ב-2009, פנטה היה פוליטיקאי, מנהל תקציבים, מחוקק, וראש המטה של הנשיא. לא היה סוכן מודיעין, לא איש CIA “מלמטה”, ובכל זאת הוביל את הארגון באופן שנחשב יציב ומקצועי. לאחר מכן אף מונה לשר ההגנה - מינוי המעיד על אמון רחב ביכולותיו הניהוליות.
Porter Goss: עבר אמנם ב-CIA בתחילת חייו, אך הקריירה המרכזית שלו הייתה פוליטית - חבר קונגרס ותיק. חזר לנהל את הארגון אחרי שנים רבות מחוץ לעולם המבצעי, ומינויו נתפס כ״בחירה ניהולית-מדינית״ יותר מאשר מודיעינית.
George H. W. Bush: לפני שהיה נשיא ארה״ב, בוש האב מונה לראש ה-CIA בשנות ה-70. הוא הגיע מרקע של פוליטיקה, כלכלה ודיפלומטיה לא סוכן, לא מפעיל, ולא אדם שצמח בתוך הארגון. כהונתו נחשבת לאחת המייצבות והחשובות במוסד, דווקא לאחר תקופה של משברים.
James Schlesinger: היה כלכלן ומנהל בכיר, אחר כך שר ההגנה ושר האנרגיה. שירת כראש ה-CIA זמן קצר לצורך רפורמה ארגונית ללא כל רקע מודיעיני קודם.
לא רק מי שיודע “לרגל”
ההחלטה על המועמד נעשית לעיתים מתוך שיקולים של ניהול, אסטרטגיה, קשרים דיפלומטיים או מודעות מדינית רחבה כלומר: לא רק מי שיודע “לרגל”, אלא בעיקר להנהיג לנתח, לגשר, להוביל. המוסד פועל בצללים באזורי הדמדומים ובדרך כלל מחוץ לחוק נדרשת מידה רבה של אינטימיות ,אמון, תפיסות עולם דומות. בין ראש מוסד לקברניט לא עבד נרצע או פודל מחניף לבעליו אבל בהחלט תפיסות יסוד דומות .
אם אדם כזה מצליח זה מדגים שאפשר לחדש, “להפתח” מבנה מונופוליסטי או “שורת מודיעין” ולהכניס זרימה חדשה של רעיונות, ניסיון, ראייה שונה.
חסרונות וסיכונים
עם זאת יש גם גם חששות:
גוף מודיעין כמו המוסד/CIA/MI6 הוא לא רק “כלי צבאי/מדיני” הוא מערכת שבה ידע מבצעי, טכניקות איסוף, ריגול, ניתוח מודיעיני מתקדמות צריך “אותנטיות” שיפשוף הסוליות בסימטאות הבנה ביומינאט ובטכנולגיה החדשנית ביותר. בתוך המערכת. ראש מבחוץ עלול להיתקל בקשיים לקבלת אמון מצד אנשי המבצעים והמודיעין במטה ובשטח, ייתכן חוסר הבנה פנימית של "תרבות" המודיעין את דקויות העבודה החשאית, את הדינמיקה של חשאיות, ניהול סיכונים, המהות של מודיעין אנושי כאלה שקצין מודיעין ותיק מכיר מלפני ומפנים.
אם יש “פער גישה” בין הרמה המדינית/צבאית לבין הפן המודיעיני החלטות עלולות להתקבל לא על-פי שיקולים מבצעיים טהורים אלא על-פי שיקולים מדיניים/פוליטיים.
עלול להיווצר קונפליקט פנימי בתוך הארגון: מי “המומחים” האמיתיים? אנשי הארגון הוותיקים או “המנהל מבחוץ”? זה עלול לפגוע במורל, באמון, ואף ביעילות.
מורל הארגון ופרישת בכירים צפוייה על רקע מינוי חיצוני ישפיע בטווח הקצר על החוסן של הארגון במיוחד שיש גם איתות של הקברניט לבכירים לא מצאת אף מועמד ראוי מקרבכם ראוי. ברור שהנושא יועצם לאור חוסר האמון של הקברניט והקבינטהמשלתי במוסודות הבטחון לאור הארועים סביב רונן בר ,כשלון ה 7 באוקטובר של צהל ואמ"ן.
מה משותף לכל הדוגמאות? המוצלחות שהבאתי? כל הדמויות הללו לא הגיעו מעולם “המודיעין המבצעי”, לא היו מרגלים ולא ביצעו קריירה ארוכה של הפעלת סוכנים.
ועדיין: הן נחשבו מנהלים מצוינים של הארגון. הן הביאו ידע מדיני, אסטרטגי ופוליטי שחסר לעיתים ל״מומחים פנימיים״. הן הרחיבו את היכולת לקשר בין מודיעין-ממשלה-צבא-מדיניות חוץ. הן לא נתפסו כ“לא לגיטימיות” אלא להפך: כמינוי טבעי במבנה מודיעין מודרני.
אין שום פסול עקרוני במינוי אדם שלא גדל במוסד אפילו אם הרקע שלו צבאי-מדיני ולא מודיעיני. היסטורית, בעולם החופשי הדבר קרה פעמים רבות ולעיתים אף הוביל לשיפור תפקוד הארגון. מתוך היכרות עם המועמדים הפנים ארגוניים אני סבור שכולם ראויים להנהיג ואין בהם דופי והייתי שמח אם מי מהם היה נבחר, יחד עם זאת בחירת גופמן לגיטימית
הקריטריון האמיתי היחיד הוא: כשירות אישית, מקצועית ומנהיגות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו