אין דרך נעימה לומר זאת, וגם אין צורך לייפות את הדברים: ראש הממשלה בנימין נתניהו מהמר על ביטחון המדינה, בעודו ממנה אנשים חסרי ניסיון וכישורים לתפקידים הרגישים ביותר בישראל.
אלוף רומן גופמן בטקס הפרידה מהרמטכ"ל אביב כוכבי (ארכיון) // באדיבות כאן 11
אחרי מינויו של דוד זיני לראשות השב"כ, הגיעה היום (חמישי) ההודעה על מינויו של רומן גופמן לתפקיד ראש המוסד הבא. גופמן הוא אדם ברוך כישרונות, אבל אף אחד מהם לא רלוונטי לתפקידו העתידי - למעט העובדה ששימש בשנה וחצי האחרונות כמזכירו הצבאי של נתניהו. דומה שהקרבה הזאת, והנאמנות האישית שנוצרה בצידה, היא שעמדה בבסיס המינוי ולא אף אחד מהנימוקים המקצועיים לכאורה שנתניהו מנה בהודעה שפרסם.
המוסד הוא לא ג'וב: הוא מקצוע. בדיוק כמו ששב"כ הוא לא ג'וב: הוא מקצוע. ובשניהם נתניהו התבלבל (ואולי לא) לחשוב שדרגה בצבא היא תעודת כשרות. וכמו שלזיני לא היו הכישורים המתאימים לראשות שב"כ, כך לגופמן אין כישורים מתאימים לראשות המוסד. רשימת התפקידים שביצע בצה"ל מרשימה מאוד, אבל בינה לבין המוסד אין דבר וחצי דבר. הוא לא ביצע שום תפקיד מודיעיני בעברו, וגם לא עסק במבצעים מיוחדים או חשאיים. הוא אמנם ליווה כאלה בשנה וחצי האחרונות בתפקידו כמזכיר צבאי, אבל רחוק מלהתמחות או להבין בהם.
למוסד הובאו בעבר מפקדים מחוץ לארגון. מאיר עמית (שהיה קודם ראש אמ"ן), צבי זמיר (שהיה אלוף פיקוד הדרום), יצחק חופי (שהיה אלוף פיקוד הצפון וראש אג"מ), דני יתום (בעברו אלוף פיקוד המרכז) ומאיר דגן (בעברו עוזר ראש אג"מ ומפקד גיס) – כולם הגיעו למוסד עם ניסיון צבאי גדול פי כמה מזה של גופמן, שתפקידו הנוכחי הוא הראשון שלו כאלוף. רובם הגיעו כדי לשקם את המוסד בתקופות קשות, שבהן לא היה מועמד טבעי מבפנים.
זה לא המצב כיום. מאז שדגן פרש, היו למוסד שלושה ראשים חזקים - תמיר פרדו, יוסי כהן ודוד ברנע - שביצרו את מעמדו ויכולותיו. ברנע גם העמיד כעת שלושה מועמדים לרשת אותו, ששניים מהם כיהנו כסגניו. נתניהו היה צריך סיבה טובה מאוד לדלג עליהם: אין לו כזאת, בוודאי כשחלקם היו מעורבים בכל המבצעים שנתניהו עצמו התפאר בהם בשנתיים האחרונות - מהביפרים בלבנון ועד לחיסול בכירים בארגוני טרור ולהישגים שונים באיראן.
מינויו של גופמן הוא לא רק סטירת לחי למועמדים מבפנים. הוא הבעת אי אמון במוסד כולו, שנתניהו מרבה לשבחו. לא בכדי רותח היום הדם במשרדי הארגון - מלשכת המנכ"ל ומטה. התחושה היתה שנתניהו מינה הפעם מהמקפצה: שזה כבר לא ארגון במשבר כמו שב"כ שאפשר לתרץ הצנחת מועמד מבחוץ בצורך בשיקום. זה מינוי אישי נטו, שבבסיסו עומדת טובתו של אדם אחד בלבד ולא טובתה של מדינה שלמה.
מי שמחפש נקודת אור ימצא אותה בעובדה שבזמן שבמוסד בוכים, בצה"ל מחייכים. בשבועות האחרונים היו רינונים שנתניהו מתכנן מהלך סיבובי שבסופו יודח הרמטכ"ל אייל זמיר, וגופמן ימונה במקומו. זה לא יקרה כרגע, אבל זמיר יודע בוודאי ששום דבר לא גמור: את המבצר העצמאי שגופמן בנה לעצמו בלשכת ראש הממשלה יבקש יורשו לשמר, בידיעה שבסופו מצפה מינוי לתפקיד נכסף. בדרך לשם נדרשת רק נאמנות אישית, ולעזאזל השאר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו