"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ממצאי דוח המבקר: מתקנים חיוניים ורגישים במדינה חשופים לפגיעה

טילים, רקטות וכטמ"מים הפכו לשגרה מאיימת על כל נקודה במפה • למרות מלחמת חרבות ברזל ופרסום הדוח הקודם לפני שש שנים, משרד הביטחון והגופים הרלוונטיים לא ביצעו את השינויים, המיפוי והתיקונים הרלוונטיים כדי למגן את האתרים

,עודכן
0השמעה
כטמ"ם (ארכיון). צילום: AP

יותר מעשור מזהירים גורמי מקצוע מפני פגיעה ישירה במתקנים חיוניים של המדינה. טילים, רקטות וכטמ"מים הפכו לשגרה מאיימת על כל נקודה במפה.

ממצאי דו"ח המבקר מראים שלמרות מלחמת חרבות ברזל ופרסום הדוח הקודם לפני 6 שנים בשנת 2020, משרד הביטחון והגופים הרלוונטיים לא ביצעו את השינויים, המיפוי והתיקונים הרלוונטיים כדי למגן את האתרים.

זירת נפילה במרכז הארץ (ארכיון),צילום: אי.אף.פי

הדוח החדש חושף מציאות שמעטים מעזים להודות בה. בזמן שהאיומים האוויריים הולכים ומתרבים והפגיעה באזרחים וברכוש הפכה לממשית יותר מאי פעם, המדינה לא טרחה אפילו למפות את המתקנים החיוניים שעלולים לקרוס במקרה של תקיפה. לא תוכנית עבודה לא לוחות זמנים לא תקציב. כלום.

לאורך השנים פנו גורמים אזרחיים בכירים שוב ושוב לשרי הביטחון וביקשו מיגון בסיסי של מתקנים שאם ייפגעו המדינה תעמוד על סף שיתוק. הפניות נענו בשקט. לא בדיון לא בתוכנית לא במענה. גם כשמלחמת חרבות ברזל הכתה והבהירה עד כמה סכנת הפגיעה ממשית הגופים שאמורים להוביל לא הזדרזו לעשות זאת.

כאוס ביורוקרטי

חמור מכך, אף גוף במערכת אינו רואה את עצמו אחראי לתכלול הנושא. משרד הביטחון מפנה לרח״ל (רשות חירום לאומית), רח״ל מפנה לצה״ל צה״ל למשרד הביטחון. עשרים וארבעה חודשים של כאוס ביורוקרטי סביב שאלת אחריות בסיסית האם מיגון תשתיות הוא חלק מהביטחון הלאומי או לא.

ואם לא די בזה, הסוגיה הנורמטיבית תקועה כבר 14 שנים. חוק העורף שאמור להסדיר אחת ולתמיד את חלוקת הסמכויות מחליף ידיים בין משרדים עובר אינספור טיוטות לעולם לא מגיע לאישור. התוצאה פשוטה - בלי חוק אין מי שחייב לבצע. ובמילים אחרות - כולם פטורים.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן,צילום: לירון מולדובן

הדוח לא משאיר מקום לספק מדינת ישראל חשופה בפועל ומשרדיה מנהלים ויכוח מתמשך על מי אמור לקום ולבצע. המבקר מציע תוכנית פעולה ברורה. השאלה האמיתית היא אחרת - האם סוף סוף מישהו יחליט שהיא מחייבת ביצוע?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר