ממצאי דוח המבקר: מתקנים חיוניים ורגישים במדינה חשופים לפגיעה

יותר מעשור מזהירים גורמי מקצוע מפני פגיעה ישירה במתקנים חיוניים של המדינה. טילים, רקטות וכטמ"מים הפכו לשגרה מאיימת על כל נקודה במפה.

ממצאי דו"ח המבקר מראים שלמרות מלחמת חרבות ברזל ופרסום הדוח הקודם לפני 6 שנים בשנת 2020, משרד הביטחון והגופים הרלוונטיים לא ביצעו את השינויים, המיפוי והתיקונים הרלוונטיים כדי למגן את האתרים.

הדוח החדש חושף מציאות שמעטים מעזים להודות בה. בזמן שהאיומים האוויריים הולכים ומתרבים והפגיעה באזרחים וברכוש הפכה לממשית יותר מאי פעם, המדינה לא טרחה אפילו למפות את המתקנים החיוניים שעלולים לקרוס במקרה של תקיפה. לא תוכנית עבודה לא לוחות זמנים לא תקציב. כלום.

לאורך השנים פנו גורמים אזרחיים בכירים שוב ושוב לשרי הביטחון וביקשו מיגון בסיסי של מתקנים שאם ייפגעו המדינה תעמוד על סף שיתוק. הפניות נענו בשקט. לא בדיון לא בתוכנית לא במענה. גם כשמלחמת חרבות ברזל הכתה והבהירה עד כמה סכנת הפגיעה ממשית הגופים שאמורים להוביל לא הזדרזו לעשות זאת.

כאוס ביורוקרטי

חמור מכך, אף גוף במערכת אינו רואה את עצמו אחראי לתכלול הנושא. משרד הביטחון מפנה לרח״ל (רשות חירום לאומית), רח״ל מפנה לצה״ל צה״ל למשרד הביטחון. עשרים וארבעה חודשים של כאוס ביורוקרטי סביב שאלת אחריות בסיסית האם מיגון תשתיות הוא חלק מהביטחון הלאומי או לא.

ואם לא די בזה, הסוגיה הנורמטיבית תקועה כבר 14 שנים. חוק העורף שאמור להסדיר אחת ולתמיד את חלוקת הסמכויות מחליף ידיים בין משרדים עובר אינספור טיוטות לעולם לא מגיע לאישור. התוצאה פשוטה - בלי חוק אין מי שחייב לבצע. ובמילים אחרות - כולם פטורים.

הדוח לא משאיר מקום לספק מדינת ישראל חשופה בפועל ומשרדיה מנהלים ויכוח מתמשך על מי אמור לקום ולבצע. המבקר מציע תוכנית פעולה ברורה. השאלה האמיתית היא אחרת - האם סוף סוף מישהו יחליט שהיא מחייבת ביצוע?