הוויכוח שאינו על סמכות: מה באמת קורה בין כ״ץ לזמיר

חובת כפיפות הדרג הצבאי לדרג המדיני ידועה ומוסכמת. לא בסוגיה עקרונית זו טמון בימים אלה המתח בין הרמטכ"ל זמיר לבין שר הביטחון כ"ץ.מערכת יחסים תקינה בין השניים היא מרכיב הכרחי בניהול הביטחון הלאומי, היא תנאי הכרחי לאיכות קבלת ההחלטות ולניהול המורכב של תפקידי המערכת הביטחונית.

בספרו "פנקס שירות" יצחק רבין תיאר את יחסי העבודה בין הדרג הצבאי לדרג המדיני כנדרשים להתקיים בנאמנות הדדית ובאחריות משותפת. בדבריו קבע: " אם אין אחריות משותפת לתוצאות, אין גם סמכות משותפת לקבלת ההחלטות."

בהתייחסות למסקנות וועדת אגרנט שהטילה אחריות ומסקנות ענישה רק על הדרג הצבאי ולא על הדרג המדיני, הסביר רבין: "זמן רב היה דרוש לממשלה שעמדתי בראשה" אחרי מלחמת יום כיפור, "לתקן את הפגם החמור שוועדת אגרנט ניסתה להטיל בחיינו.

חשתי בגילויים של חוסר אמון מצד הרמטכ"ל, (מוטה גור) בליבו אמר ולפעמים אף התבטא, שאם יקרה משהו הוא יישאר בודד. כנושא אחריות בלעדית. לכן מוטב לו להצהיר הצהרות פומביות, המבטאות הסתייגות מצידו ואזהרה מפני התפתחויות שליליות, ובלבד שלא יישאל לאחר מעשה: אתה אחראי, היכן היית? מדוע לא הזהרת?"

נכון להזכיר שמבחינת הגדרת החוק שר הביטחון איננו בעל הסמכות הבלעדית לפיקוד על הצבא. הסמכות והאחריות המלאה נתונה בידי הממשלה. אבל בסדרי העבודה המעשיים שר הביטחון הוא המופקד מטעם הממשלה על ניהול הצבא ובתוך כך הוא האחראי ליצירת מערכת היחסים התקינה וזיקת האמון ההדדית בין הדרגים.

בהכוונת ההבנה הזו פעל אלוף מיל' איציק מרדכי בכניסתו לתפקיד שר הביטחון בממשלת נתניהו הראשונה בשנת 1996. בספרו "בעד עמי ולמען ארצי" , תיאר את דרך התנהלותו בחובתו ליצירת תנאיי העבודה הנכונים עם הרמטכ"ל: "זה לא היה סוד שביני לבין הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק שררה מתיחות...בערב ההחלטה למינויי כשר הביטחון התקשרתי לאמנון ואמרתי לו שזה עתה נקבע כי אהיה שר הביטחון. אמנון בירך על כך, ביקשתי שניפגש לארוחת בוקר בביתי במוצא. עכשיו אני שר הביטחון והוא ראש המטה הכללי ושנינו חייבים לעבוד ביחד."

בפתיחת הפגישה ניגש איציק מרדכי ישר לענין ואמר: "בוא נשכח את העבר, אני מבקש שנפתח דף חדש. המטרה של שנינו היא ביטחון מדינת ישראל. ואין כאן מקום ליריבות אישית. אני מתכוון לנהוג בהגינות. לתת לך גיבוי מקסימלי, ולנהוג בצורה מכובדת וראויה. אני מצפה שנעבוד בשיתוף פעולה מירבי, בלויאליות ובאחריות."

נדרש לימוד מעמיק להבנת מקומו של הרמטכ"ל במערכת הזיקות מול הדרג המדיני. למרות הכפיפות המוחלטת של הצבא והרמטכ"ל העומד בראשו להחלטות הדרג המדיני, הרמטכ"ל איננו רק קבלן ביצוע. בתהליך קבלת ההחלטות בין הדרגים, חייב להתקיים שיח ענייני ופתוח שמאפשר לרמטכ"ל ונציגי הצבא להציג את עמדתם גם כשהיא נתקלת במחלוקת מול השרים חברי הקבינט.

בתום הדיון הצבא כמובן יציית להחלטת הדרג המדיני, אבל בהחלטתו הדרג המדיני לא יכול להתעלם מהדברים שהעלו מפקדי הצבא. אפילו סטלין שהטיל מורא על הגנרלים שלו וחיסל מאות מהם לפני מלחמת העולם השנייה, הכיר בתוך התפתחות המלחמה כי למרות רודנותו, הוא חייב לאפשר לגנרלים שיח מקצועי פתוח, כתנאי לקבלת ההחלטות הנכונות.

בסוגיה מורכבת זו שעוסקת ביחסי דרג מדיני-צבאי, נכתבו באקדמיה מאות ספרי מחקר. הכרת הסוגייה ברמה התיאורטית, היא ענין לאקדמאים. במבחן המעשה שהוא תמיד ייחודי האחריות מוטלת על שני הצדדים, והיא חייבת להתייצב על תשתית של נאמנות הדדית. אולם בנקודת המוצא כדאי שתתחיל בתודעת האחריות הנובעת מסמכותו העליונה של הדרג המדיני.