"שיטת האקורדיון": כך איראן מחממת את גזרת יו"ש

בשנתיים האחרונות ישראל הצליחה להחליש את המעורבות האיראנית ביו"ש. במבצעים נרחבים שניהל צה"ל במחנות של ג'נין וטולכרם ובמוקדים נוספים כוחותינו חיסלו מחבלים רבים, עצרו מאות חשודים וטיהרו את השטח מתשתיות טרור.

בשלב מסוים האיראנים החליטו לצמצם את העברות הכספים לטולכרם כי לא ראו תוצאות, כך סיפר לי בזמנו קצין בכיר בצה"ל כשסיירנו במחנה הפליטים. אלא שכמו בחזיתות אחרת, נראה שמופעלת כאן "שיטת האקורדיון": אם קשה יותר לפעול בטולכרם ובג'נין, הכסף יזרום לאזור חברון ולבקעת הירדן. ההיגיון של טהרן די ברור: משיכת מוקד תשומת הלב מעזה ומלבנון ליו"ש, כדי לאפשר לחיזבאללה ולחמאס להשתקם בנחת.

והנה, למרות מאמצי מערכת הביטחון, מאז ינואר בוצעו אלפי פיגועים בירי, דריסה, וזריקת אבנים ובקבוקי תבערה. אתמול נרצח ישראלי כבן 60 בצומת גוש עציון על ידי צמד בני עוולה מחברון ומבית אמר, במקום שהמוני ישראלים עוברים בו מדי יום בדרך למשפחה או לעבודה.

העובדה שמאות רבות של פיגועים סוכלו בשנה האחרונה לא באמת יכולה לנחם את הקורבנות. כך גם הנתון שלפיו מספר "הפיגועים המשמעותיים" ירד (32 אירועים ב־2025 לעומת 113 ב־2024 ו־179 ב־2023 – לפי נתוני המרכז למורשת מודיעין). מי שיגיד שהמצב "נמצא תחת  שליטה" יחטא לאמת.

מטבע הדברים, רצונם של אויבינו לרצוח יהודים לעולם לא יידע שובע ולא חשוב כמה "נתנהג יפה" ונימנע מפרובוקציות. אפילו אם כל שרי ממשלתנו יהיו לורדים בריטים, מבחינת פלשתינים רבים לישראל אין באמת זכות קיום. לא בכדי המדינה מכונה בכלי התקשורת הפלשתיניים "הכיבוש". לא מדובר במושג שמתחיל ונגמר באיזה קו מ־67'. 

אפקט הדומינו

יחד עם זאת, יש צעדים או אירועים מסוימים שיכולים ליצור "אפקט דומינו" שיגרור מהומות, כאוס ומעורבות פעילה יותר בטרור של חלקים גדולים באוכלוסייה הפלשתינית. במילים אחרות - אינתיפאדה חדשה, שהציר האיראני ישמח לעוט עליה כמוצא שלל רב. 

זה בדיוק האיום הגדול שלו תורמות המתקפות של פורעים יהודים כלפי פלשתינים, שהלכו וצברו תאוצה בשנה האחרונה. לא מדובר רק ב"עידוד לביצוע פיגועים נוספים", אלא בגורם שעלול להדליק את כלל הגזרה. בלאו הכי המצב בשטחי הרשות הפלשתינית מורכב מתמיד: המצב הכלכלי החמיר בצל הגבלת אישורי העבודה בישראל, ואבו מאזן בן ה־90 מצוי בדמדומי שלטונו. לא בטוח שהעברת הסמכויות לסגנו חוסיין א־שייח' תעבור באופן חלק. נזק נוסף הוא הסחת הדעת של הכוחות ממשימתם העיקרית - סיכול הטרור.

ברמה השלטונית, יש כאן מחדל קולוסלי של הממשלה באכיפת הריבונות והפקרת הביטחון האישי. מין התנהלות שמוסרת את גורלם של התושבים ביו"ש בידיהם של עבריינים ובריונים מקומיים. קו ישיר עובר בין "מטווחים אישיים" בנגב עם נשק מוברח לבין חבורות שהולכות לנפץ שמשות באיזה כפר. בשני המקרים מדינת ישראל מוותרת על אזרחיה.    

מעל האיום הביטחוני והמחדל הממשלתי זועקים מהאדמה הפשעים המחליאים עצמם: קטילת עיזים, הצתה של בתי משפחות, חילול של מסגדים ומעשי בריונות שמזכירים מראות ממלחמות אזרחים. זוהי התנהגות ברברית שמאפיינת את אויבינו ואמורה להיות זרה לעם היהודי. ישראל יכולה לומר מאה פעם שמדובר בקומץ. משרד החוץ יכול לפתוח בקמפיין הסברה. בפועל, העולם רואה בירושלים את האחראית הבלעדית לכל להבה.