ארגוני זכויות אדם טענו ששב"ס לא מטפל באסירים ביטחוניים שחלו - ונדחו בבג"ץ

בג״ץ דחה היום (שני) באופן סופי את העתירה של ארגוני זכויות האדם, שטענה כי החמרת תנאי המחיה בבתי הכלא הבטחוניים והצפיפות שנוצרה בהם בעקבות מלחמת חרבות הברזל - גרמו להתפשטות מגפת גרדת שאינה מטופלת כראוי בבתי הכלא הבטחוניים.

ביולי 2024 הגישו ארגוני זכויות האדם: "רופאים לזכויות אדם", "האגודה לזכויות האזרח", "עדאלה", "המוקד להגנת הפרט" ו"הוועד נגד עינויים בישראל", עתירה לבג״ץ בעניין התפשטות מגפת גרדת (סקביאס) שלטענתם משתוללת בבתי הכלא בעיקר באגפי האסירים הביטחוניים, שהצפיפות בהם גדלה באופן ניכר מאז פרוץ המלחמה.

בעתירה הובהר כי גרדת היא מחלת עור מגרדת ומדבקת ביותר, הגורמת לסבל רב ואף עלולה לגרום לזיהומים ולהחמרת מחלות עור קיימות בהעדר טיפול, אשר בה ניתן לטפל בקלות באמצעות משחה ושמירה על תנאים היגייניים נאותים, ובהם החלפה תכופה של מצעים ובגדים נקיים, חיטוי חפצים, מקלחות תכופות והפרדה של נגועים.

בנובמבר אותה שנה בג״ץ דחה את העתירה בטענה כי טיפול השב״ס במישור הרפואי ובמישור הלוגיסטי מניח את הדעת. העותרים פנו פעם נוספת לבג״ץ בבקשה לשיקול מחדש של פסק הדין שניתן. אלא שמהחומר שהוגש לבית המשפט, לרבות מסמכים רפואיים רשמיים ותצהירים, עולה כי שירות בתי הסוהר פעל באופן רחב, מעמיק ומתועד לטיפול במפגע, תוך יישום פרוטוקולים רפואיים מחייבים והסתמכות על מומחי רפואה מוסמכים.

על פי הממצאים, בוצעה בדיקה מלאה לכלל האסירים בכלל האגפים, והופעל טיפול תרופתי גורף בהתאם לנהלים המקובלים. במקרים שבהם נצפו תסמינים תואמים, הוענק טיפול חוזר או ממוקד, ניתנו הנחיות אישיות, ובוצעו פעולות מניעה למניעת התפשטות כולל בידוד באגפים הרלוונטיים. שב"ס אף תיעד ירידה משמעותית במספר האסירים שסבלו מנגעים לאחר התחלת הטיפול, דבר המעיד על יעילות המענה הרפואי.

לעומת זאת, טענות העותרים התגלו כחסרות תימוכין מהותיים: הן לא הציגו חוות דעת רפואית עדכנית, לא הביאו נתוני אמת על כשל בטיפול, ולא התמודדו עם הממצאים העדכניים שנמסרו. בחלק מהטענות ניכר כי הן מבוססות על שמועות או עדויות חלקיות שאינן עומדות בסטנדרט ראייתי, בחלק אחר הן מתייחסות לאסירים שאינם מבדילים בתסמינים או תנאי כליאה בין אגפים, ולכן אינן מעידות על כשל מערכתי.

שירות בתי הסוהר מדגיש כי שב"ס ננקט על ידו מהלך מקצועי, מפוקח ומתועד היטב, תוך אפס סובלנות לסיכון בריאותי בעוד שהעותרים לא הציגו בסיס עובדתי המצדיק חזרה מהחלטת בית המשפט או הטלת דופי בפעולות השירות, וכי אין כל אינדיקציה להתנהלות רשלנית מצד גורמי הרפואה, וכי כלל הצעדים שננקטו תואמים את הפרקטיקה הרפואית המקובלת. כאמור בפסק הדין סופי שלא ניתן לתקנו או לבטלו קבעו שלושת שופטי בג״ץ שדנו בעתירה כי מבוצעות מרב הפעולות הדרושות כדי לטפל בהתפשטות המחלה.