מזה עשרות שנים, שאלת תפיסת הביטחון מלווה את השיח הציבורי, ובמיוחד את השיח בקרב קהילת הביטחון של ישראל. בכל פעם עולה חדש אותה טענה: "לישראל אין תפיסת ביטחון חתומה ומאושרת ע"י הדרג המדיני".
המסמך היחיד בעל מעמד ממשלתי הושלם במהלך שנת 1953 על ידי דוד בן גוריון. גם הוא לא נדון מעולם בפורום של מליאת הממשלה - ובכל זאת הוא חתום על ידי מי שכיהן באותה התקופה כשר ביטחון. לפני ואחרי מועד זה, בן גוריון היה ראש ממשלה (13 שנים), ומכאן מקובל שהמסמך נתפס כתקף כאילו היה החלטה ממשלתית.
מבלי לפרט את תוכנו המלא, ניתן לומר שהמסמך כתוב בתמציתיות, יש בו בסה"כ תשע עשרה סעיפים עיקריים ועוד עשרים ושבעה סעיפי משנה, המכסים את כל הנושאים - שרובם תקפים עד היום הזה.
במהלך השנים ניסו רבים לנסח את תפיסת הביטחון. כולם נכתבו בתבונה רבה, והיו בהם תובנות המותאמות למציאות שבה הם נכתבו. הטעות הנפוצה היא שאנו מערבבים בין תפיסת הביטחון לאסטרטגיה, טקטיקה ובמיוחד לכל הקשור לבניין הכוח. כל אלה אינם תפיסת ביטחון - אלה מונחים הנובעים מתפיסת הביטחון, אך אינם חלק מסעיפיה.
יש במסמכים פירוט עד לרמה של החלטות ממשלה - אך מטבע הדברים יש בהם גם סכנה של קיבעון, סכנת קונספציה שהקולקטיב ניצמד אליה. הגיאופוליטיקה בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט היא כל כך דינמית, שאסטרטגיה ובניין הכוח תמיד משתנים - למרות שלאורך שנים הם תמיד מונחים תשתית של דוקטרינה קבועה.
כמה נושאים מחייבים עדכון:
א. זמן ההתראה הדרוש לביטחון ישראל היה 5-6 ימים. היום הזמן הדרוש הוא פחות משעה.
ב. יש להניח שגם בעתיד ישראל תופתע, ולכן יש צורך לפרוס מספר חיילים גדול פי כמה מזה שהיה מקובל בעבר. מזה נובע הצורך במספר לוחמים גדול פי כמה, הכולל נשים לוחמות - וגם חרדים.
ג. במזרח התיכון שורר איום הגרעין.
ד. הגנת העורף והשתתפות העורף נחוצים לחיזוק הספיגה והתאוששות מהירה.
ה. הטרור הפך לאיום בסדר גודל של מדינה.
ו. ישראל חייבת נוכחות בחלל.
ז. בעבר הסתפקנו בהישענות על מעצמה - היום יש צורך בשיתוף פעולה אקטיבי עם מעצמות, ולא רק אחת. הפעילות במרחק אלפי קילומטרים מחייבת התאגדות בקואליציה צבאית עם מדינות.
ח. לישראל אחריות על היהודים בעולם. מהלכיה של ישראל עלולים להצית אנטישמיות שתסכן את היהודים, וכאשר היא מתפרצת - לישראל יש תפקיד לבלום אותה. יש לראות גם בה חלק מתפיסת הביטחון של ישראל.
ח. מאז הקמת המדינה, ואפילו משנות העשרים, כפי שכתב ז'בוטינסקי, אנו פועלים תחת הנחה שמלחמה אחת - רחבה ככל שתהיה - אין בכוחה לסיים את הסכסוך. לכן, בכל פעם חייבים לסיים את המלחמה כאשר ידינו על עליונה. עובדה זו ברורה מעל כל ספק, אלא שמתעוררת השאלה הקשה מתי בכל פעם לעצור כדי למצות את ההישגים, לחזק את ההרתעה לקרב את ההסדרים האזוריים ולהיערך כראוי לאיום העתידי.
אלה הם רק מקצת השינויים הנדרשים על המסד שהניח דוד בן גוריון. העדכון אכן נעשה הלכה למעשה באופן שוטף, מה שחסר הוא דווקא שבמקום להיאבק בכל פעם עם תפיסת הביטחון - הממשלה צריכה להתחיל את כהונתה באישור מדיניות הביטחון שלה, ולא תפיסת הביטחון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו