הפרקליטות הצבאית ניצבת לפני רעידת אדמה: מי נתנה את ההוראה?

מוקדם מאוד לדעת בשלב זה כיצד תסתיים פרשת שדה תימן. נכון לעכשיו, הפצ"רית, יפעת תומר-ירושלמי, נהנית כמובן מחזקת החפות, אבל ככל שהוצאתה לחופשה בצמידות להודעה על פתיחה בחקירה פלילית בנושא עשויה ללמד על סוג החשדות כלפיה, ועל עמידתה במוקד החקירה, יתכן מאוד והפרשה הזו תקבל בקרוב תפנית דרמטית. אולי אפילו תחל לראשונה להתקדם לקראת גילוי האמת שהתעכב במשך חודשים רבים כל כך.

בין אם על פי החשדות האלה חומרי החקירה בעניין שדה תימן הודלפו ישירות על ידי הפצ"רית, ובין אם אלה דלפו מסביבתה ותחת ידיעתה, עשויים אלה, בסבירות לא מבוטלת, להיות הקדימון בלבד לפרשה הגדולה שעלולה להתגלות בקרוב. במוקד הפרשה הזו לא תעמוד עוד הדלפת הסרטונים, אלא טיוח החקירה בעניין הדלפתם. כמו במקרים רבים אחרים, גם כאן, פעולות הטיוח ושיבוש החקירה עשויות להתגלות כעבירות חמורות בהרבה מעבירות המקור שבגינן נפתחה החקירה מלכתחילה.

במסגרת עתירת עמותת "בחרנו בחיים!", שדרשה לפתוח בחקירה פלילית על הדלפת סרטונים משדה תימן, שחלקים מהם שודרו בחדשות 12 והוצגו כתיעוד לעבירות התעללות וחבלה – ושבגינן הוגשו כתבי אישום נגד חיילי צה"ל – נימק לאחרונה סגן הפצ"רית, גל עשהאל, את החלטה שלא להמשיך בחקירה. נימוקיו של עשהאל שהוגשו לבית המשפט באמצע חודש ספטמבר, נקראים כעת, בסוף חודש אוקטובר, באופן כמעט פארודי.

אלוף משנה עשהאל הסביר לבית המשפט כי "אין בסיס להמשך טיפול פלילי" בפרשת ההדלפה, שכן "לא נמצאה ולו אינדיקציה ראשונית המצביעה על מקור העברת המידע". סגן הפצ"רית תיאר במסמך הזה את בדיקת חומרי החקירה והגדיר אותה ככזו שנעשתה בדרך "מעמיקה".

אפשר רק לדמיין את תומר-ירושלמי, הנופשת כרגע בכפייה, ואשר שימשה עד אתמול כבוסית הישירה של עשהאל, עוברת על המסמך החשוב הזה ומאשרת אותו מילה במילה. האם יתכן שהפצ"רית החזיקה הרבה יותר מאשר "אינדיקציה ראשונית" למקור העברת המידע, אך בחרה להטעות באופן מוחלט את היועצת המשפטית לממשלה, גורמי החקירה ובית המשפט, תוך ניצול אי ידיעתו של פקודה?

המסמך שעליו חתום עליו עשהאל הוא כמובן לא הבעיה, אלא רק הסימפטום. הבעיה האמיתית, אם אכן החשדות כנגד הפצ"רית יתבררו ככאלה, היא שמי שהייתה אמורה להבטיח בירור אמיתי של עבירת ההדלפה, שפגעה קשות – וללא הצדקה – בשמם של חיילי צה"ל ומדינת ישראל, דאגה בפועל לגלגל את העניינים כך שהפרשה החמורה הזו כלל לא תיחקר כראוי.

זו לא תקלה מוסדית. זו התגשמות מדויקת של הסיוט הגדול בדבר מערכת משפטית המעדיפה להגן על עצמה במקום לברר את האמת. אם זה דפוס הפעולה שיתגלה, השאלה החשובה באמת לא תהיה עוד מי הדליף, אלא מי נתנה את ההוראה. והפעם בעניין שיבוש החקירה.